טור לפרשת ויקרא
כותרת: אל תהיה בהמה!
אם תקשיבו לקריאת התורה בשבת הקרובה, פרשת ויקרא, תשמעו על נושא אחד ויחיד – הקורבנות. אדם שרוצה להקריב קורבן, יביא "מן הבהמה – מן הבקר ומן הצאן". בין הקורבנות אנו מוצאים את קורבן חטאת. אדם שחטא, מקריב בהמה בתור כפרה על חטאו.
השאלה המתבקשת היא: אם האדם חטא, מדוע הוא מקריב בהמה?
מסתבר שיש כאן עניין של המחשה. 'ספר החינוך' מסביר כי השכל מבדיל בין האדם לבהמה, וכאשר האדם נכנע לתאוות ליבו וחטא – עליו להקריב בהמה, ובכך להמחיש לעצמו כי בשעת החטא התנהג פשוט כמו בהמה.
תורת החסידות מלמדת כי מעבר להקרבה של הבהמה הפיזית, על האדם להקריב גם את הבהמה שנמצאת בתוך ליבו. זו הנפש הבהמית, הדוחפת אותנו לבהמיות וחומרנות יתר. בנפש הבהמית עצמה יש שני סוגים – "מן הבקר (שוורים) ומן הצאן (כבשים ועיזים)".
הסוג הראשון הוא השור. השור, מטבעו, נוטה לתוקפנות ועצבנות, ובעת כעסו מנסה לנגוח. התכונה המקבילה באדם היא תכונת הכעס. אדם שכועס (ולמי זה לא קורה…) מסוגל להזיק, לקלל ולפגוע בזולת, ואף לחטוא במטרה "להכעיס" את בוראו.
אומרת התורה כי עלינו להקריב את השור שבתוכנו. ללמד את עצמנו להתאפק ולשלוט על מידת הכעס, כמאמר חז"ל "איזהו גיבור הכובש את יצרו".
הסוג השני הוא הכבש. הכבש אינו תוקפני וכעסן, אלא רק אוהב לאכול. התכונה המקבילה באדם היא תכונת התאווה. אדם מתאווה ליהנות מתענוגות העולם, ולשם כך אף מסוגל לחטוא מתוך "תיאבון".
אומרת התורה כי עלינו להקריב את הכבש שבתוכנו. לדוגמה, בדור התלמוד היו חכמים שאיחרו את זמן הארוחה בשעתיים, רק כדי לשבור את התאווה. אומנם מדור השפע שלנו קשה לדרוש דבר כזה, אבל יש דבר שגם אנו יכולים לעשות – במקום לרוץ לארוחה ולאכול מתוך בולמוס כמו בהמה, אנו יכולים ללכת לארוחה ולאכול בצורה עדינה ורגועה.
מספרים כי הבעל שם טוב הראה פעם לתלמידיו מחזה מוזר – בהמה בבגדי שבת יושבת ליד שולחן השבת ואוכלת. תמהו התלמידים לפשר המחזה, ואז הסביר להם, כי מדובר באדם שהיה שקוע כל כך באוכל, עד שהיה בבחינת 'בהמה'.
