טור לפרשת בשלח

כותרת: לחם מן השמים

כמידי שבת, גם בשבת הקרובה נניח על השולחן שתי חלות, מכוסות במפית חגיגית. אולם השבת יהיה טעם מיוחד לחלות, שכן הן מגיעות אלינו היישר מפרשת השבוע. הכיצד?

הפרשה מספרת, כי לאחר יציאת מצרים, אזלו המצות שבני ישראל הכינו כצידה לדרך. העם החל לרעוב, וה' הודיע כי בכל יום ירד עבורם לחם מן השמים. כבר למחרת בבוקר, השתאו בני ישראל למראה הלחם הפלאי שירד משמים, עטוף בשכבת טל משני צדדיו. ביום שישי ירדו שני לחמים, "לחם משנה", עבור יום שישי ועבור יום השבת. זו הסיבה שאנו מכינים בכל שבת שתי חלות, זכר למן הנוסף שירד ביום שישי; כמו כן אנו מכסים את החלות במפה, זכר לכך שהמן היה מכוסה בטל.

טעמו של המן ממשיך להיות ערב עד היום, שכן הוא מלמד אותנו להתמודד עם שלושה סוגי ניסיונות:

הניסיון הראשון – עבודת ה' מתוך עושר. המן הגיע לבני ישראל ללא מאמץ, והם יכלו לטעום בו את כל הטעמים בעולם. מכאן אנו למדים כי גם כאשר אדם מגיע למצב כלכלי טוב, ולכאורה אינו זקוק לשום דבר, עליו לעבוד את ה'. חז"ל אומרים כי אם אדם יטען בבית דין של מעלה שלא למד תורה בגלל שהיה עשיר, ישאלו אותו "וכי היית עשיר יותר מרבי אליעזר בן חרסום"?! רבי אליעזר קיבל מאביו אלף עיירות ואלף ספינות בים, ובכל זאת מצא בכל יום את הזמן לעמול בתורה.

הניסיון השני – עבודת ה' מתוך עוני. למרות נפלאותיו, במן היה חיסרון. לא יכלו לראות בעיניים את כל הטעמים, והדבר גרם לבני ישראל תחושת רעב. מכאן אנו למדים כי גם כאשר אדם יורד לשפל כלכלי, עליו להמשיך לעבוד את ה'. חז"ל אומרים כי אם אדם יטען בבית דין של מעלה שלא למד תורה בגלל שהיה עני, ישאלו אותו "וכי היית עני יותר מהלל הזקן"?! הלל היה מרוויח חצי דינר בכל יום, וחצי מסכום זה היה נותן לשומר כדי שיוכל להיכנס ללמוד בבית המדרש. וכאשר לא היה לו כסף, עלה והאזין לדברי התורה דרך ארובת הבית.

הניסיון השלישי – ניסיון הביטחון. בכל יום ירד המן לאותו יום בלבד, ובני ישראל נדרשו לבטוח בה' שגם מחר יתן להם מן. מכאן אנו למדים לבטוח בה' שימלא את כל מחסורנו.