בפרשת שופטים כתוב "כי האדם עץ השדה" (כ, יט). והיינו, שהאדם דומה בכמה דברים לעץ השדה.
ויש ללמוד מזה הוראה בחינוך הילדים:
כאשר עושים שריטה באילן לאחרי שכבר גדל, אזי השריטה אינה אלא במקום שנעשתה בלבד, וגם אינה גורמת נזק. אבל כאשר עושים שריטה בשתיל אילן רך, ועל אחת כמה וכמה בגרעין שעומדים לנטוע, יתכן שמשריטה אחת יצמח אילן בעל-מום.
וכן הוא בענין החינוך:
אדם בשנות העמידה, שכבר עבר מחצית דרכו בחיים, ונדמה לו שהוא מוכרח להסכים על פשרות – הרי הפגיעה היא למשך שנים אחדות בלבד. ארבעים שנה חי הוא ללא פשרות, ואם ייכשל ויעשה פשרה לשנה אחת, יכולות הארבעים שנה הקודמות שמאחוריו ליתן לו כח שישכח מיד מהפשרה, ויעמוד ביהדות שלימה.
אבל כאשר מדובר אודות הדור הצעיר, ואותם רוצים לחנך על פשרות – נוטלים מהם את החום והקנאות ליהדות לכל ימי חייהם. בגלל השריטה והחסרון שעושים בנשמתם בצעירותם, עלולים אחר כך לגדול כיהודים בעלי-מום רחמנא ליצלן!
וכן הוא גם לאידך גיסא, שמכיון שאפילו שינוי קל ביותר יכול לגרום שיתהפך מהקצה אל הקצה לכן אפילו בשביל הטבה קלה בחינוך הילד כדאי להשתדל ולהשתדל, וכל שכן אם החינוך דורש תיקון בענינים עיקריים העלולים להשפיע על הילד במשך כל ימי חייו.
(ע"פ אגרות קודש ח"ב אגרת רד. לקוטי שיחות ח"א עמ' 82, ועוד)
