טור לפרשת נצבים-וילך, לקראת ראש השנה

כותרת: איך עושים שנה טובה?

בימים אלו מאחלים הכול זה לזה 'שנה טובה ומתוקה'. גלויות ברכה עוברות מיד ליד, ולחלקם אף מצורפת צנצנת דבש קטנטנה, לקראת התחלת השנה החדשה. זה הזמן לבדוק מדוע חוגגים את ראש השנה דווקא בתאריך א' בתשרי.

עיון קצר במחזור מגלה כי ראש השנה הוא יום בריאת העולם, כפי שאנו אומרים בתפילת מוסף "זה היום תחילת מעשיך". אולם עיון מעמיק במקורות מלמד כי היום הראשון לבריאה היה כמה ימים קודם לכן, בתאריך כ"ה באלול. במשך חמישה ימים נברא עולם ומלואו, וביום השישי לבריאה – א' תשרי – נברא אדם הראשון.

מדוע אפוא נקבע ראש השנה ביום האחרון לבריאה, וכיצד אפשר להגדיר אותו בתור "תחילת מעשיך"?

המדרש מספר כי ביום השישי, מיד לאחר שנברא אדם הראשון, הוא אסף את כל בעלי החיים וכל הברואים בעולם ואמר להם: "בואו נשתחווה ונכרעה לפני ה' עושנו". בכך, קיבלה הבריאה על עצמה את מלכותו של הקב"ה. לכן אנו אומרים מידי יום שישי, בקטע 'שיר של יום', את הפסוק "ה' מלך גאות לבש".

זו הסיבה שיום בריאת האדם נחשב כיום הראשון של הבריאה. אומנם כבר לפני כן היה עולם כמעט מושלם, עם יום ולילה, ים ויבשה, שמש וירח, עצים וצמחים, דגים ועופות. אולם לכל אלו אין שום משמעות אם הם מנותקים מהקב"ה. כאשר אדם הראשון המליך את ה' על כל הבריאה, או אז הוא יצק תוכן וחשיבות לעולם כולו. רק אז העולם נברא באמת.

כל אדם נקרא "עולם קטן" (מיקרו-קוסמוס). רוב זמנו של אדם 'מבוזבז' על הצד הגשמי של החיים, כמו אכילה ושתייה, עבודה, שינה וכדומה. רק חלק קטן מהחיים מוקדש לרוחניות. אולם כאשר אדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, או אז הוא מעניק משמעות לכל חלקי החיים: האוכל כשר, העבודה נעשית ביושר יחד עם נתינת צדקה, ואפילו השינה היא לשם שמים.

כשם שכל שנה נפתחת בהכתרת הקב"ה למלך עלינו, בראש השנה, כך הצעד הראשון בכל יום הוא קבלת עול מלכות שמים, באמירת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים". כך אנו הופכים את השנה כולה לשנה טובה באמת, ואת היום כולו ליום טוב באמת.

כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה!