על הפסוק "צו את אהרן"(ו, ב) מפרש רש"י "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חיסרון כיס".
יש לעיין מדוע נאמר זירוז זה דווקא כאן בנוגע לאש המזבח ולא במצוות אחרות שיש בהן חסרון כיס?
ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו:
במצוות אחרות שיש בהן חסרון כיס, כצדקה וכיו"ב, אין צריך לזירוז כל כך כי בהן בטוח האדם שהקב"ה ישלם לו בחזרה, ואפילו בלא זה סוף כל סוף הרי זה כסף שלו ובכסף שלו יכול הוא לעשות ככל העולה על רוחו.
אבל כשמגיע לממון הקדש שהוא מכספי צבור, ובכספי צבור צריך להיזהר ביותר, ואם כן יכול האדם לטעון שלאו דוקא שעצים למערכה הם הדברים הכי נחוצים עכשיו, ואולי יש דברים הנחוצים יותר, ולכן צריכים להשתמש בכספי הצבור לדברים אחרים.
ולכן דווקא כאן כשמדובר בכספי צבור, שם צריך הכתוב להזהיר ולזרז. שכשהקב"ה מצוה לעשות משהו אין מקום לחשבונות בני אדם. וכשהקב"ה מצוה שצריך עצים למערכה וודאי הדבר שזהו מה שצריכים לעשות עם הכסף.
(ע"פ שיחו"ק תשל"א עמ' 30 ואילך)
