תוקף בלתי מוגבל
מפגש טעון במיוחד בין שני האחים יהודה ויוסף, מתואר בפרשת השבוע, פרשת "ויגש". יהודה, שלא הייתה לו כל עמדה שלטונית, עמד בתוקף רב מול יוסף (שלא ידע כי הוא אחיו), שהיה המשנה למלך מצרים וכל הסמכויות בידו. תוקף זה של יהודה הוא גדול אף מתוקפו של יוסף. תוקפו של יוסף היה רק במסגרת הטבע – הוא נבע מהמינוי שקיבל מפרעה להיות המשנה למלך. ואילו תוקפו של יהודה שלא להתחשב במגבלות הטבע, נובע מהקשר העצמותי שלו עם הקדוש ברוך הוא, שלמעלה מכל גדרי הטבע.
תוקף זה של יהודה, נתן את הכוח לישראל להחזיק מעמד בגלות מצרים. ובתוקף זה נבוא לגאולה השלמה, בה יהיה "דוד עבדי (משבט יהודה) נשיא להם לעולם".
התוקף שלנו בקיום התורה והמצוות צריך להיות כמו התוקף של יהודה. תוקף שאינו מוגבל במגבלות העולם, אלא הוא נובע מעצם מהותנו כיהודים. תוקף זה הוא שיביא אותנו ואת העולם כולו אל הגאולה.
(ע"פ דבר מלכות ויגש תשנ"ב סעיף י)
ללא בקשות
אמרו חז"ל: "כל התפילות בטלות לעתיד לבוא, וההודאה אינה בטלה". כלומר: כיום, מורכב נוסח התפילה חלקו מבקשות צרכים וחלקו מהודאות ותשבחות לקדוש-ברוך-הוא. אך לעתיד לבוא, רק נודה ונשבח ולא נמשיך לבקש על בריאות, פרנסה וכל יתר המשאלות שבתפילות – משום שכל המשאלות הללו כבר תתמלאנה.
(ויקרא רבה פרשה ט, ז)
לא לפחד
מי שיש לו עסקים משגשגים ורכוש רב בזמן הגלות – לא יפסיד מאומה מהם בביאת המשיח. הדברים הטובים שנרכשו בגלות יישארו, ואף יתעלו לשלמותם האמיתית.
(שיחת שבת פרשת אחרי-קדושים תנש"א)
