בפרשת השבוע, "יתרו", מתואר מעמד מתן תורה:"וכל העם רואים את הקולות".
רבי עקיבא אומר:"רואים את הנשמע ושומעים את הנראה".
בחסידות מוסבר ההבדל בין ראייה לשמיעה:
ראייה מאמתת דברים בצורה ברורה ומוחלטת. אדם שראה דבר מה, שוב אינו זקוק להוכחות והסברים. לעומת זאת, לשמיעה אין עוצמה כה עזה, תמיד נשאר מקום לספקות ופקפוקים. בעולם שלנו, המציאות הגשמית היא בבחינת 'נראה' – ברורה ומוחשית. אין צורך להוכיח את המציאות הגשמית. לעומת זאת, המציאות הרוחנית היא בבחינת 'נשמע' – מופשטת ודורשת הוכחות.
וזה החידוש שהתחולל במעמד הר-סיני – המציאות הרוחנית (נשמע), נעשתה ברורה ומוחשית ("רואים"), ואילו המציאות הגשמית, איבדה מאמיתותה והועמדה בסימן שאלה. כאשר נתגלה הקב"ה על הר סיני, נעשתה מציאות הבורא הדבר הברור והמוחלט ביותר, ואילו העולם הגשמי איבד את ישותו העצמית, עד שהחלו לשאול האם בכלל קיים….
בימות המשיח יהיה מצב מיוחד זה של מעמד הר סיני, באופן קבוע בעולם, כפי שנאמר:
"ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר".
מעובד מתוך "שולחן שבת" שיחות הרבי מליובאוויטש.
