"דרך" – דרך ההצלה מגויים
על הפסוק בפרשתנו וישלח "עד אשר אבוא אל אדני שעירה" (לג, יד) מפרש רש"י "הרחיב לו את הדרך כו', אמר, אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך, בימי המשיח".
וכתב הרמב"ם, "אם שאלו [גוי], לאן אתה הולך, ירחיב לו את הדרך, כדרך שהרחיב יעקב לעשו, שנאמר, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" (הל' רוצח ושמירת נפש פי"ב ה"ח).
ויש לבאר בדרך החסידות:
הצלת יעקב מעשו הייתה ע"י ש"הרחיב" את הדרך מזמן ההוא עד אשר יבוא אל שעיר "בימי המשיח". ומזה יש ללמוד את הדרך בו אפשר לינצל מליפול בידי הגויים וענייניהם, גם בזמן שנמצאים אנחנו עכשיו, תחת שליטת הגויים, ובזמן הגלות:
שליטת הגוי והגלות על בן ישראל שייכת רק כאשר מתנהג באופן שהגלות היא "מקומו", ומורגש אצלו שהגוי שולט עליו, רק אז שייך שיחשוב הגוי שיש לו שליטה אמיתית על היהודי.
אך הנהגת היהודי צריכה להיות אחרת. יש לדעת שהגלות אינו אלא"הדרך" אל הגאולה. כי ע"י שבירת החושך והארת העולם ובירורו, מכינים את העולם ל"ימי המשיח". ובמילא יש להרגיש ולהתנהג באופן שאין הגלות "מקומו" האמיתי של יהודי כי אם "הדרך" ללכת ולהגיע לזמן הגאולה העתידה.
וכאשר "מרחיבים את הדרך" ומורגש שהגלות "מקומו" היא רק "דרך" ההליכה אל הגאולה ו"אל אדוני שעירה" – אזי בטל כח הגוי, ומאבד הוא את שליטתו על יהודי. כי, הגלות היא רק הכנה לגאולה, ובזמן ההוא לא רק שלא ישלטו הגוים על ישראל, אלא אדרבה "ועלו מושיעים גו' לשפוט את הר עשו".
(ע"פ לקוטי שיחות ח"כ עמ' 164 ואילך)
