"בימה" ותוקף – רק "של עץ" וב"עזרה" בלבד!
בנוגע למצוות "הקהל" כתוב בפרשתנו "תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם" (לא, יא). ומפרש רש"י "המלך הי' קורא כו' על בימה של עץ שהיו עושין בעזרה". יש לבאר דברי רש"י אלו בעבודת האדם לקונו:
תוכן מצוות הקהל בעבודת האדם הוא שיקבץ ו"יקהיל" האדם כל כוחות נפשו, עם כל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, לתוך בית המקדש הפנימי שבלבו פנימה, שיהיו כולם קודש. והמכוון הוא "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם" (לא, יב), לבוא ליראת ה'.
ובזה אמרו תנאי, שאם רוצה אדם לבוא ליראת ה' אמיתית צריכה היראה להיות מיוסדת על "המלך הי' קורא" שהוא ביטול האדם וקבלת עול "מלכות שמים". כי בלי ביטול זה יכול להיות שבעבודתו תהי' מעורבת הרגשת חשיבות עצמו, ולכן, כדי לבוא ליראה אמיתית הרי זה רק אם יבטל עצמו כליל ל"מלכות שמים".
אך, כאשר האדם מבטל את עצמו כליל עלול זה לפעול עליו שיהי' כאסקופה הנדרסת, ולא יוכל לעשות עבודתו כראוי. וזהו שבעבודה זו צריך להיות "בימה", והיינו, שעבודתו צריכה להעשות מתוך תוקף והתנשאות – "יתגבר כארי" (טושו"ע בתחלתו).
אלא שב"בימה" ותוקף זה צריכים להיות שני תנאים:
א. "של עץ" – "בימה" זו נעשתה באופן עראי מ"עץ", לרמז שיש להשתמש ברגש זה של תוקף רק באופן עראי, ולעת הצורך בלבד. ב. "בעזרה" – יש להשתמש ב"בימה" זו בעניני קדושה בלבד, אך כאשר אינו במצב של "קדושה", הנה אם ינהג בתוקף עלול לבוא מזה רגש של התנשאות – היפך הקדושה.
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ט עמ' 327 ואילך)
