תגובה אחת

1. השמח בחלקו – מאת הרב יוסי מזרחי
   לאנשים רבים קשה להיות זמן רב במקום אחד, ותמיד יש להם מחשבות לעבור למקום טוב יותר. ואף שזוכרים איך בתחילת דרכם הם כל כך אהבו את המקום, וכל כך הכירו טובה לאנשים שקבלו אותם לחברתם, למעסיק שקיבל אותם, לרב שקרב אותם וכד’, עם הזמן נכנסת בהם הרגשה שהמקום הזה שהם נמצאים בו, הוא כבר לא מספיק טוב בשבילם, ואז מתחילים הבלבולים, וחלוקת העצה, ונכשלים בלשון הרע וכו’ וכו'.
   הסבה לתופעה זו, היא, משום שלאדם חסרה מדת האמונה שנקראת “השמח בחלקו”, ולכן אם הדבר שהוא עושה לא מביא אותו לפסגה מיד, הוא מתייאש, ורוצה למצוא מקום “טוב יותר”…ואילו היה שמח בחלקו, היה מרוצה לעשות את עבודתו בכל מקום, והיה שמח בכל נקודה בחייו, ובחבריו ובמוריו וכו’, וכך היה הולך לו בנחת מדרגה לדרגה, והיה מגיע לתכלית שלו בודאי. כי אדם ששמח בחלקו – מובטח לו שה’ יוליך אותו נכוחה, הוא יגיע לתיקונו.
   למעשה, המחשבה הזאת: אולי יש מקום טוב יותר? זו מחשבה מוטעית לחלוטין. ראשית – משום שיש מקום שהוא טוב יותר – לפלוני, אבל גרוע יותר – לאלמוני, ואין דבר כזה “המקום הכי טוב”, אלא לכל אדם יש את השליחות שלו ואת המקומות בהם הוא צריך לתקן. ושנית – משום שלכל מקום שאדם ילך, תמיד יהיו מקומות טובים יותר, וכי אדם משלה את עצמו שהוא במקום הכי טוב, ואין יותר מקומות טובים חוץ מזה?
   ועוד, אם אדם יצטרך בכל פעם לחשוב על מקום יותר טוב, כל ימי חייו הוא יהיה מטולטל ולא יגיע לשום מקום, וגם אם ישאר באיזה מקום, הוא לא יהיה מרוצה ויהיה ממורמר בתוך תוכו, שהוא לא נמצא במקום הכי טוב. נמצא, מה שחסר לאדם באמת, זה לא דבר התלוי במקום שהוא נמצא בו כלל, אלא חסר לו בתוכו את מדת האמונה, להיות שמח בחלקו, וממילא, גם אם ילך לאן שילך, כל זמן של תיקן את מדת “השמח בחלקו," הוא “יסחוב” איתו את הרגשת חוסר הסיפוק לכל מקום שילך.