על הפסוק "ותעל הצפרדע" (שמות ח, ב) פירש רש"י "צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים". ומזה שהעלה אהרן רק צפרדע אחת ושאר הצפרדעים עלו ממנה ע"י המצריים, יש ללמוד הוראה נפלאה בדרכי העבודה:
הורו חז"ל ש"המתחיל במצוה אומרים לו גמור" (פרש"י עקב ח, א ע"פ תנחומא שם ו. ובכ"מ). ולכן באם יש לאדם ספק אם השלים את כל המצוה, עליו להוסיף ולהשתדל בעשיית המצוה עד שידע ברור שגמר את המצוה כולה.
אמנם במה דברים אמורים, שבספק "גמר מצווה" יש להמשיך בעשייתו, הרי זהו רק במצוות שהם על-דרך מצות הצדקה וכדומה, אבל אם המצוה היא להעניש וכיו"ב הרי אם ישנו חשש שכבר גמר את המצוה, ונגמר העונש, אין לו להעניש יותר, ואדרבה, בענין כזה יש חשש "פן יוסיף" (ראה מכות כב, ב).
וזהו מה שהעלה אהרן רק צפרדע אחת ולא את כל הצפרדעים, כי מכיון שיש מקום לומר שיצא ידי חובת המכה והעונש בהעלאת צפרדע אחת – הסתפק בזה ולא העלה יותר.
(ע"פ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 84-85)
