ידוע מנהג ישראל (ש"תורה הוא") שבל"ג בעומר יוצאים אל השדה ומשחקים בקשת.
ובביאור טעם המנהג – הנה, נאמר בספרים (בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ג' (ענין ל"ג בעומר) אות ד') שכיון ש"כל ימיו של רשב"י לא נראתה הקשת בענן", לפי ש"היה זכותו מגין על הדור ולא היה צריך להראות הקשת בענן" (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב, ובפני משה שם), לכן, ביום הסתלקותו של רשב"י, ל"ג בעומר, משחקים בקשת, בכדי להראות שמאז הסתלקותו של רשב"י יש צורך בקשת.
אבל, לפי טעם זה נמצא, שהמשחק בקשת בל"ג בעומר הוא סימן לענין שאינו טוב, שהרי הצורך בקשת מורה על מעמד ומצב בלתי–רצוי.
וניתן לבאר את הסימן של קשת שהוא גם לסימן טוב (ראה גם בני יששכר שם), על פי מה שנאמר בזהר (ח"א, עב, ב) "לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דיתחזי האי קשת . . בגווני נהירין . . וכדין צפי ליה למשיח", והיינו, שראיית הקשת בגוונין נהירין הוא סימן שהגיע הזמן של ביאת המשיח.
וכיון של"ג בעומר הוא יום ההילולא דרשב"י, שעל ידו היתה התחלת ההתגלות של פנימיות התורה, שזוהי ההכנה וההקדמה והכלי לביאת המשיח (וכאגרת מורנו הבעש"ט הידועה (כתר שם טוב בתחילתו)), לכן נוהגים לשחק ביום זה בקשת, לרמז על הקשת בגוונין נהירין שראייתה היא הסימן ל"רגלי משיחא".
(ע"פ 'תורת מנחם' – התוועדויות ח"ג עמ' 77)
לזכות
הילד ישראל ארי' ליב שי'
בן הרה"ת לוי יצחק וזוגתו מרת חי' שיחיו
בן-זכרי
לרגל תספורתו בשעטו"מ
יה"ר שיזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
מתוך בריאות, נחת והרחבה
לזכות
הילדה שיינא תחי'
בת הרה"ת לוי יצחק וזוגתו מרת חי' מושקא שיחיו
קאטלארסקי
לרגל הולדתה בשעטו"מ ביום י' אייר נצח שבנצח ה’תשע”ה
ולזכותה אחותה מרגליות תחי'
יה"ר שיזכו לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים
מתוך בריאות, נחת והרחבה
לזכות
הילד השליח החייל בצבאות ה׳ שלום מתתיהו שי'
לרגל הולדתו בשעטו"מ ביום ח' אייר ה’תשע”ה
*
נדפס ע"י הוריו לרגל הכנסו לבריתו של אאע"ה
הרה"ת מנחםמענדל וזוגתו מרת חי' העניא שיחיו
גאלדבערג
שלוחי כ"ק אדמו"ר זי״ע פלאיה דל כארמן מקסיקו
