בפרשתנו נאמר "ואם המר ימירנו והי׳ הוא ותמורתו יהי׳ קודש" (כז, לג). וכתוב בספרים (סי' האריז"ל כוונת ר"ח, משנת חסידים סוף מס' טבת. ועוד) ש"המר ימירנו והיה הוא" ר"ת של שם הוי"ה ב"ה.
ויש לפרש התיבות "המר ימירנו והיה הוא" על דרך הרמז:
כאשר יהודי משפיע על יהודי אחר הרחוק ח"ו מדרך התורה והמצווה ומקרבו להשי"ת הרי גם זה בשם "תמורה" יקרא, שהרי הוא ממיר את האדם מחול לקדושה.
וזהו "המר ימירנו" שלפעמים התורה מצווה ליהודי להפסיק מלימודו בתורה ומעיסוקו בעבודת הקודש, ולחפש את אלו הרחוקים מדבר ה' ולקרבם לעבודתו יתברך.
עלול האדם לחשוש, שהיציאה ממקום הקדושה תשפיע עליו לשלילה ח"ו, וירד מדרגתו ומצבו הרוחני. וזהו "המר ימירנו והיה הוא" שמבטיחה התורה שגם אחרי ה"המר ימירנו" יישאר בדרגתו הוא, "והיה הוא", וכלשון רז"ל (ברכות יג, א. ועוד) "והיה ‑ בהוויתו יהא".
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ו עמ' 90)
