בפרשת השבוע שקראנו השבת מסופר על הציווי המיוחד שקיבלו בני ישראל ערב צאתם ממצרים: כל משפחה נצטוותה לקחת כבש הביתה בעשירי לחודש ניסן, להחזיק את הכבש בבית ארבעה ימים, וביום הארבעה עשר בניסן לשחטו ל". מטרת הציווי הייתה להפגין את הדבר לעין כל. להעמיד את היהודי במבחן ולראות האם אמונתו בגאולה חזקה יותר מהפחד מפני המצרים. שהרי הכבש היה אליל מצרים ואיך יגידו היהודים עבדי מצרים כי הם הולכים לשחוט את אליליהם של מצרים אדוניהם.
חז"ל אומרים שבזכות תוקף אמונתם ומסירות נפשם למלא את ציווי הבורא – זכו בני ישראל להיגאל ממצרים. הרבי מליובאוויטש מסביר כי התקופה ההיא , ערב יציאת מצרים, דומה ומקבילה, לתקופה בה אנו חיים כאשר עומדים אנו על סף הגאולה השלימה, תוך צפייה עמוקה לבואו של משיח צדקנו. כאז גם עתה דורש מאתנו הקב"ה מסירות נפש כהכנה לגאולה.
אם צריכים לקיים כל מצווה מתוך מסירות-נפש, כל שכן שצריכים לקיים כך את המצווה שהיא יסוד כל התורה, הלוא היא מצוות אהבת-ישראל. כשרואים אפוא יהודי שנתרחק ממעיינות התורה ומצוותיה, חובה לגשת אליו באהבה ובחיבה ולקרבו אל התורה.
המשך יום טוב וגאולה שלימה לכולנו…
מעובד מתוך "שולחן שבת" – שיחות של הרבי מליובאוויטש
