מצינו, שעסק אברהם אבינו בפרסום דבר ה' לבריות במשך כל שנותיו, ואף בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ביום השלישי למילתו, ישב על פתח האוהל לראות אולי יעבור עוד אדם אחד שיוכל להאכילו ולהשקותו ולפעול עליו לברך למי שאמר והי' העולם (עיין סוטה י, סע"א ואילך).
כמ"ש בתחילת פרשתנו "והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (יח, א) ופירש רש"י שישב שם "לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו".
ומזה הוראה נפלאה בעבודת האדם לקונו:
גם מי שכבר עסק רבות בקירוב בני ישראל לאביהם שבשמים, וכבר ראה פרי טוב בעמלו, ויהודים רבים כבר נתקרבו על ידו, אין לו לחשוב שאולי יכול הוא להפסיק בזה לרגעים, ו"לנוח" קצת מעבודתו.
אלא גם אחרי "תשעים ותשע שנים" של התעסקות בזה, עליו להמשיך ולעבוד בזה במרץ, ולחפש אולי יש עוד יהודי אחד, שיכול לקרבו ולחברו לאבינו שבשמים.
(ע"פ ספר השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 48 ואילך)
