בפרשתנו כתוב "זאת תהיה תורת המצורע גו' והובא אל הכהן" (יד, ב).
והקשו המפרשים, הרי על המצורע להיות מחוץ לג' מחנות, ואסור לו ללכת אל הכהן, ואם כן מדוע נאמר "והובא אל הכהן" ולא "ויצא הכהן אליו" וכיו"ב (כן הקשו הש"ך עה"ת, כלי יקר, ועוד)?
ויש לבאר ענין זה על פי מה שאמרו חז"ל (ערכין טז, ב) שהצרעת באה על עוון לשון הרע. ועל פי זה ה"יציאה" אל הכהן מראה על התשובה ועזיבת החטא.
והנה, ישנם כאלו אשר שקועים כל כך בחטאים ועוונות עד שאינם רוצים כלל לשוב בתשובה, אך על אלו נאמר ש"לא ידח ממנו נדח" (שמואל-ב יד, יד (בשינוי לשון)), ו"בוודאי סופו לעשות תשובה" (הל' ת"ת לרבינו הזקן נ"ע פ"ד סה"ג).
ועד שנאמר בכתוב שגם "העולה על רוחכם גו' נהיה כגויים גו' חי אני נאום ה' אלקים אם לא ביד חזקה גו' אמלוך עליכם"(יחזקאל כ, לב-לג). והיינו, שגם מי שאינו רוצה לשוב, מבטיחו הקב"ה למלוך עליו "ביד חזקה" ובעל כרחו.
וזהו שנאמר "והובא אל הכהן", כי "והובא" משמעו "בעל כרחו" של המצורע. כי גם כאשר המצורע החוטא אינו רוצה לשוב מבטיחה תורה ש"בעל כרחו" יובא אל הכהן, ויזכה להיטהר ולשוב מחטאיו ולהתקרב להקב"ה.
(ע״פ לקוטי שיחות ח״ז עמ׳ 100 ואילך)
