על הפסוק "ונמצה דמו על קיר המזבח" (א, טו) אומר רש"י "כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד".
יש לבאר זה בדרך החסידות:
ידועים דברי הרמב"ן (פרשתנו א, ט) שתוכן עבודת הקרבנות הוא שיחשוב האדם "כי חטא לאלקיו בגופו ובנפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה כו' דמו תחת דמו נפש תחת נפש כו'".
ומבואר בתורת החסידות (ראה סה"מ תש"ט מאמר ד"ה טעמה כי טוב סחרה פ"ב. ועוד) דזה שמקריבין את חלבו ודמו של הקרבן על המזבח, הוא כי הכפרה על חטאי האדם מגיעה ע"י שהאדם מקריב עצמו להקב"ה, שבמקום להתענג מעניני עוה"ז יקריב את "חלבו" – התענוג שלו לעבודת הקב"ה, ובמקום שיהי' שקוע ראשו ורובו בעניני עוה"ז יקריב את דמו, והיינו "רתיחת הדמים" לו ית', שההתלהבות שלו תהי' רק בעבודת הבורא.
וזהו מה שכותב רש"י כאן בסיום עבודות קרבן עולה, שהכפרה הבאה ע"י הקרבן היא ע"י ש"כובש" את התענוג שלו, ו"הדם מתמצה ויורד", שכל ההתלהבות והתענוג שלו בעניני עוה"ז ה"ה "סוחטו" ומוציאו ומקריבו לו ית'.
(ע"פ לקו"ש חי"ז עמ' 16 ואילך)
לעילוי נשמת
הרה"ח אברהם אליעזר ב"ר יוסף שמואל ע"ה
זיגלבוים
נלב"ע כ"ה אדר ה'תש"ע
תנצב"ה
לעילוי נשמת
האשה מרת בתיה אסתר ב"ר פסח חיים ע"ה
פאלאס
נפטרה כ"ה אדר ה'תש"ע
תנצב"ה
לעילוי נשמת
הרה"ח יעקב יהודה ב"ר חיים נפתלי הערץ ע"ה
מאיעסקי
נלב"ע כ"ה אדר ה'תשל"ג
תנצב"ה
