כי תשא – הגיגים ודברי תורה קצרים לשולחן שבת – לאור החסידות

אדיבות היא לא מעשה. זאת דרך חיים

דברי תורה קצרים לפרשת כי תשא

כפרה וטהרה


במלבורן אוסטרליה, התבקש רב הקהילה, הרב חיים גוטניק ז"ל, על ידי הרבי מליובאוויטש, לייסד שיעור לנשים בהלכות טהרת המשפחה. הרב פרסם ברחבי העיר, אך אחר השיעור הוא דיווח בצער לרבי שבפועל הגיעה רק אשה אחת. השיב לו הרבי:  "מאשה אחת, אמא אחת, יצא משה רבנו"- – –

אחת המצוות היסודיות עליהן נשען העם היהודי היא מצוות הטהרה, ובמרכזה טבילת האשה במקוה טהרה, המשליכה על טהרת הילדים, הדורות הבאים, אותם היא זוכה להביא לעולם.

לאורך הדורות הדגישו אדמו"רי חב"ד את חשיבות השמירה על רמת ההידור, האסתטיקה והניקיון במקוה הטהרה, כך שהמצווה תהיה חביבה על הטובלות, שיעשו אותה בשמחה ובכיף. ואכן, כיום לא מעט מקוואות נשים הינן ברמת ספא של ממש.

📖
בהשגחה פרטית נקרא בספר התורה השני אותו נוציא השבת, על מצוות פרה אדומה, שנועדה כטהרה לעם ישראל לקראת העלייה למקדש, בעיקר בשלוש הרגלים, פסח, שבועות וסוכות.
מצווה זו מלמדת אותנו שמכל מצב רוחני בו אדם נמצא, גם אם הוא מוגדר כטומאה, ואפילו אחר חטא העגל המסופר בפרשה, ניתן לעלות, להתכפר ולהיטהר, ולהגיע למצב של חיבור נפשי עם עצמנו ועם אלוקים. וכבקשת נעים זמירות ישראל "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי".

תפילה למציאת הטוב
בס"ד תפילה למציאת הטוב כשניצב אנוכי אל מול הרשע והשחיתות מתפלל אני שיסתלק הרוע מלפני. תן לכל הטוב המוסתר בכולנו לזרוח ולזהור כהשתקפות נעלה של יופי ואור.

החיזוק היומי שלי ✍

מסופר על חבורת אנשים שישבו בבית הכנסת נכנס הגבאי צדקה ובקש את רשות הדיבור.
“מדובר, בבחורה יתומה ודלת אמצעים, אשר אין ידם משגת כדי קניית שום צרכים מינימליים” אני מבקש מהצבור תרומה ל ‘הכנסת כלה’..
ישראל קדושים הם הושיטו ידיהם לארנקיהם ושלפו כל אחד שטר הגון לצדקה.
הראשון הגיש שטר של חמישים שקלים.
אף שכנו הוציא שטר וכן השלישי.
ואז קם הקולני שבחבורה וניסה לקרר את ההתלהבות
“רגע! רגע!!” אמר בנימת תגר.
“אני כבר מכיר את הסיפורים הללו.
מבטיחים שיקנו לכלה את צרכיה המינימליים ביותר ולבסוף, קונים לה בלי שום בושה דירה! מקרר חשמלי! מכונת כביסה! הכל חדש”.
“לא!” החרה ואמר. “לא זו מצוות צדקה. חבל שניתן כסף לכל הצדקות הללו שהגבאים מתרימים עבורם…” ‘איך עושים מכמה שקלים דירת פאר מאובזרת’?
הס הושלך בצבור הם הביטו זה בזה בהפתעה.
החזירו ידיהם לאחור ואף הרצון והתלהבות לתרום לא נותרו.
הרב מגיד השיעור ששמע את הדברים קם ואומר:
“נניח שאתה צודק!
נניח שהם קונים לאותה כלה רהיטים ומכשירי חשמל. ואף מחתנים אותה כראוי ונותנים לה מעט כסף בשביל דירה. שואל אני אותך, כמה אתה משלם בשביל זה??”
הוא המשיך בדברים כדורבנות: “בשביל צרכים דחוקים ומינימליים בכוונתך לתרום עשרה אולימעשרים שקלים. לא יותר מזה. ובשביל שתזכה הכלה למוצרים חדשים ולהרחבת הדעת כדבריך כמה תשלם יותר ? כמה אתה נדרש להוסיף ??”
השקט ניסר בחלל.
שתיקה כהודיה.
“כלומר, בשני המקרים אינך נתבע להוסיף מאומה!
נו, מה אכפת לך שבסכום הפעוט שאתה נותן לצרכי כלה, היא תזכה שיהיה לה איבזור מכובד ולא עניות?
ראה איזה פלא.
אתה בעשרה או בעשרים שקל, נעשה שותף למצווה כל כך מרוממת של הכנסת כלה כדבעי!!” תראה איזה גבאי צדקה מוכשר הוא. מהסכום הקטן שלך בונה לכלה יתומה אבזור מפואר!!
לא תגיד לו תודה?!
עכשיו חייכו כולם.
ומיהרו להוציא שוב את ארנקיהם.
בפרשת השבוע הקב"ה מצווה את העם לתת מחצית השקל משה רבינו מתקשה להבין איך בכוחו של מטבע גשמי לכפר על נפש שהיא רוחנית ?
הראה לו הקדוש ברוך הוא מטבע של ‘אש’
ואמר לו “זה יתנו”!
ובזה רמז לו אם תעשו את המצווה בחום ובהתלהבות מתוך אהבה לבורא עולם אז המטבע הגשמית תתעלה ותתקדש עד שיהא בכוחה להגיע עד כסא הכבוד, מטבע כזו ודאי שיש בה את הכח לכפר על הנפש

שבת שלום
זיגדון נועם

 

 

ממתק לשבת פרשת כי תשא תשע"ז

שני אנשים אשר חלו במחלה קשה, חלקו את אותו החדר בבית הרפואה… מיטתו של האחד הייתה סמוכה לחלון והשני שכב בצדו האחר של החדר. בשל מצבם הם היו מרותקים למיטותיהם בלא יכולת לקום.
מידי יום בצהריים, כאשר היו מושיבים את החולה במיטה שליד החלון כדי שיוכל לאכול, הוא היה מתאר לשותפו לחדר את כל מה שרואה מבעד לחלון.

החולה ששכב במיטה השנייה הקשיב בקשב-רב לתיאוריו של חברו, והיה מתמוגג מהפעילות והצבע של העולם שבחוץ – דרך החלון נשקפו אגם עם ברבורים, ילדים השיטו את סירות הצעצוע שלהם, אנשים הסתובבו וצחקו, פרחים בשלל צבעים, באופק ניתן היה לראות את קו הרקיע… התיאורים הללו עוררו אותו מחוליו, הוא היה עוצם את עיניו ומדמיין את העולם שבחוץ…

לאחר תקופה החולה במיטה שליד החלון נפטר ואחרי כמה ימים פנה החולה ששכב במיטה שליד ושאל: "האם אוכל לעבור למיטה שליד החלון?" "בשמחה" אמרה האחות והעבירה אותו למיטה שליד החלון.
שמח האיש שמחה גדולה ולאט לאט, בכאב רב, הוא הרים את עצמו על מרפקיו וניסה להביט, לראשונה מזה הרבה זמן, בעולם האמיתי שבחוץ, הוא הגיע אל החלון אך להפתעתו, ראה קיר לבן ואטום.
כשהגיעה האחות בשנית אמר לה החולה: "החלון הזה אטום! שותפי לחדר נהג לתאר לי דברים נפלאים שהיה רואה מהחלון, וכל מה שאפשר לראות מהחלון הוא קיר לבן…!"
האחות, הביטה בו בחמלה והשיבה: "שותפך המנוח היה עיוור, ואפילו את הקיר הלבן הוא לא היה יכול לראות…"

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך, שמשה רבנו מבקש מהקב"ה לסלוח לעם ישראל על חטא העגל וכשהקב"ה מתרצה וסולח, מנצל משה את ההזדמנות ואומר "אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך" מסבירה הגמרא במסכת ברכות, שמשה רבנו שואל את הקב"ה, איך זה שיש צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם, אולי הקב"ה יוכל להסביר לו את דרכיו ואת הדרך שבה הוא מנהל את העולם?
והקב"ה אומר לו "גם את הדבר הזה אעשה כי מצאת חן בעיני… אני אעביר כל טובי על פניך… הנה מקום איתי ונצבת על הצור… ושכותי כפי עליך… וראית את אחורי ופני לא יייראו".

ישנו הסבר נפלא שמסביר לנו את דברי האלוקים, הקב"ה אומר למשה, אכן מצאת חן בעיניי, אתן לך פעם אחת לעמוד בנקרת הצור, בנקודת המבט האלוקית "ואני אעביר כל טובי על פניך", כשתסתכל מנקודת המבט שלי תראה שהכל טוב ושאין רע יורד מלמעלה, אבל אני נותן לך את הזכות הזו רק לזמן קצר ואחר כך אמשיך להסתיר את הדברים מעיניך "וראית את אחורי" לפעמים תוכל להסתכל אחורה, להבין למה הדברים קרו כפי שקרו ולהגיד עכשיו אני מבין למה זה היה לטובה, "ופני לא ייראו" להסתכל קדימה ולהבין למה דברים קורים כמו שקורים לא תמיד תוכל לדעת, כי אדם לא יכול לחיות בצורה כזו שידע עתידות.

*

במילים אחרות הקב"ה אומר למשה בעולם שלנו הכל טוב רק שאנחנו עיוורים ולא באמת יכולים לראות פנימה וכאן הבחירה שלנו להתעצב ולכעוס למה הקב"ה לא תכנן את הדברים כמו שאנחנו רצינו, או לבחור להסתכל על העולם בשמחה ולהבין שהעולם יכול להיות נפלא אם אתבונן בפנימיותו ואבין שאין רע יורד מלמעלה.

יהי רצון שנזכה לראות את הטוב בצורה הכי גלויה הן בחיים הפרטיים של כל אחד ואחת והן בחיינו כעם בגאולה אמתית ושלימה תיכף ומיד ממש.

מסרון השבוע – כי תשא
החיים הם כן פיקניק

כשמגיעים לחתונה, כולם שמחים. החתן והכלה מחייכים, זורחים וחיים באופוריה. השאלה היא, מה אחר כך?
הפסימיים טוענים שתפקיד הצלם להנציח את החיוכים האחרונים?. גם האופטימיים מודים שקונפליקטים הם חלק בלתי נפרד מהזוגיות?.

בפרשת השבוע יש חתן וכלה ויש גם קונפליקט. החתן הוא אלוקים, הכלה עם ישראל, והחתונה התרחשה במתן תורה. רק עברו 40 יום והכול התפוצץ בחטא העגל.

אך יצא מזה משהו טוב. נולד דבר חדש במערכת היחסים האלוקית: פיוס, סליחה וכפרה. אלוקים סולח לעם ישראל בתאריך י' בתשרי וקובע אותו ליום הכיפורים.

קונפליקט הוא לא אסון. האסון הוא אם לא יודעים אחר כך להתפייס ולסלוח.

אומרים שהחיים הם לא פיקניק. אך אדם חכם אמר לי שהחיים כן פיקניק. בפיקניק, אם הסטייק נופל, לא זורקים אותו. מנקים קצת ומחזירים לאש.

שבת שלום וסליחה אם היה בינינו קונפליקט כלשהו,
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

Thank u @israeliPM office for mincha minyan & @netanyahu for davening with me so that I could say Kaddish for my mother @jdgreenblatt45

במילים אלה הודה ("צייץ") אמש ג'ייסון גרינבלאט, שליחו המיוחד של פרזידנט טראמפ למזרח התיכון, לראש הממשלה נתניהו שנעתר לבקשתו המפתיעה בסוף פגישתם, להשלים לו מניין לתפילת מנחה וקדיש אחר אמו.

בהפטרת "כי תשא" (שנדחית השבת מפני הפטרת "פרה") מסופר על הויכוח הפומבי בין אליהו הנביא ונביאי הבעל, שהגיע לסיומו הטוב בעת תפילת המנחה, כשהאש ירדה משמים וקבלה את מנחתו של אליהו.

ייחודיותה של תפילה זו הוא בהיותה באמצע היום. כשיהודי מבחין שהנה שוקעת לה החמה, הוא עוצר הכל ופונה להתפלל לבורא. בכך הוא מבטא שכל עיסוקיו הבוערים (כולל "הצלת המזרח התיכון") קשורים עם אלוקים, וכל מעשיו לשם שמים.

בוקר טוב… חיזוק יומי… יט' אדר
פרשת – "כי תשא" – כף זכות

ערב אחד התקיימה בארצות הברית הרצאה של רבנית מפורסמת. באולם נכחו כשלוש מאות נשים. בפתיחת ההרצאה נשמעה קריאה מאחת הנשים: "אנחנו לא צריכות את זה!"

שמעה זאת הרבנית ובטנה התהפכה בקרבה, מחשבות רבות עברו בראשה, מצד אחד היא הכינה דרשה מעולה להעביר לציבור ומצד שני… "הן לא צריכות את זה כלל…" לעצור את הדרשה או להמשיכה…

במשך שעה שלמה המשיכה הרבנית לדרוש כשבראשה מחשבות רבות ובליבה צער גדול. כשסיימה הרבנית את הדרשה נשמעה צעקה מאותה האישה: "ישר כח! איזו דרשה מאלפת!"
הרבנית לא הבינה, הרי בפתיחת ההרצאה היא צעקה "שהן לא צריכות את זה…"

בסיום ההרצאה פנתה הרבנית אל האישה ושאלה אותה: "אמרי לי,
בתחילת ההרצאה צעקת 'שאתן לא צריכות את זה', ואילו בסיומה צעקת לי 'ישר כח', איך הדברים מסתדרים?"
אמרה לה האישה בחיוך: "לא אמרתי את הדברים אליך, חלילה, הדברים נאמרו כלפי בנות בצד השני של הקהל שרצו לכוון אלינו את חום המזגן, להן אמרתי 'אין לנו צורך בזה…' את הדרשה שלך כולנו צריכות ומבקשות לדעת היכן יש עוד כאלה…"

המומה ונדהמת הייתה הרבנית… שעה שלמה היא התחבטה עם עצמה והמילים כלל לא נאמרו אליה…

לאחר הדרשה היא הגיעה לביתה וספרה לבעלה: "היום בתחילת הדרשה נשמעה קריאה מהקהל 'אנו לא צריכות את זה!' מה לדעתך הייתי צריכה לעשות?"
השיב לה בעלה: "היית צריכה להפסיק מיד, לקום ולעזוב את המקום, פשוט בושה, איך הן לא מתביישות!"

חייכה הרבנית ואמרה: "תשמע את הסוף… היא בכלל לא התכוונה אלי…" כששמע כך בעלה פתח את פיו והתבייש על דבריו.
לימים בעקבות האירוע הזה היא הקימה ארגון לשמירת הלשון, היא הבינה כמה אדם צריך לדון את חברו לזכות…

"וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י ה' אֱלֹקָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה ה' יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה" (שמות לב', יא) – פנה משה לקב"ה ולימד על עם ישראל זכות – "וכי יש לך לקנא בעגל זהב שאין בו ממש, מי הוא לעומתך? למה יחרה אפך בדבר אפסי כזה?"

עם ישראל עבד עבודה זרה שחיובה כיליון, אך משה רבינו חיפש זכויות על העם כדי להמיר את עונש המוות ב"עבודות שרות…" כי יהודי, גם כשהוא מתרחק מבורא עולם ועובד עבודה זרה, הוא אף פעם לא מתנתק מבורא עולם – כף זכות!

כך גם אנו בזמנים הללו, רואים מולנו יהודים שוגגים ההולכים בדרך ההפוכה מרצון יוצרם. יש לנו ללמוד ממשה רבינו ולחפש לומר עליהם זכויות, הרי כולנו לעיתים נופלים ומסורים בידיו של היצר…

כולנו קשורים בחבלי עבותות אל בורא עולם, אין אנו יכולים להתנתק ממנו גם אם אנו רוצים כל-כך. גם אנו לעיתים נופלים ומבקשים שידונו אותנו לזכות ויחפשו בנו זכויות.

ככל שתתמיד למצוא באחרים זכויות למעשיהם כך יחפשו בך…
כף זכות מוכיחה בגאון שיש בך אהבת ישראל אמיתית, ואיתה תוכל להשיג גאולה פרטית וכללית…

יום טוב, שבת שלום ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

 

ערב שבת קודש פרשת כי תשא 🌷

פעם סיפר המגיד מדובנה :
רוכל אחד עמד פעם ברחוב מהודר, בו מתגוררים אצילים ונסיכים, והכריז בקולי קולות על מרכולתו, כפות ומזלגות של עץ.
עמד כך כל היום ולא זכה למכור אף כף אחת.
בשעה מאוחרת בערב חזר לביתו נדכא ועצוב, באין פרוטה של פדיון בכיסו.
פגש באחד מידידיו והתאונן לפניו על רוע מזלו.
צחק הלה ואמר: שוטה שכמותך!
ברחוב של נסיכים ואצילים המשתמשים רק בכלי כסף וזהב עומד אתה למכור כפות על עץ ועוד רוצה אתה בפדיון ? עמוד עם מרכולתך ברחוב הסנדלרים, שם תצליח למכור משהו.
כיוצא בזה טען משה רבנו לפני ה’ יתברך, לאחר שהוא הראה לו את “סחורתו” ומנה את מידותיו: רחום וחנון, ארך אפים, נושא עוון ופשע.
אמר לו משה: וכי זקוקים למדות הללו בשמים
הלא מלאכים אינם חוטאים
ואינם זקוקים לרחמים וחנינה ?
ולכן, “ילך נא ה’ בקרבנו”
עם סחורה זו של י”ג מידות
“כי עם קשה עורף הוא”
ולו נחוצה סחורה כשכזאת.

שבת שלום
זיגדון נועם💞

פרשת השבוע "כי תשא"

ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם, ברית עולם ביני וביניכם" אמר הקב"ה למשה רבנו "מתנה טובה יש לי בבית גנזי (בכספת) ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל"! הקב"ה נתן לנו את המתנה היקרה לו ביותר מתוך הכספת! אדם רגיל שומר בכספת את כלי הכסף ואינו חושש להשאיר בחצר כלי עץ וחרס! עשיר ירשה לעצמו להשאיר בחצר כלי כסף אבל את כלי הזהב הוא שומר בכספת! מיליונר שומר בכספת את היהלומים ואינו חושש להשאיר בחצר כלי הזהב! הקב"ה שכל העולם שלו משאיר בחוץ שמש, ירח, כוכבים, ים, נהרות, חיות, בני אדם ואת כל אוצרות הטבע המופלאים והוא מוציא מבית גנזו את יום השבת!! כל השומר שבת כהלכתה מוחלים לו כל עוונותיו, "ויברך אלוהים את יום השבת ויקדש אותו" אתה מקבל ברכה אישית מבורא עולם! שבת שלום ומבורך…

 

שוויון הזדמנויות

בקיץ תשל"ו (1976), הגיעה לביקור אצל הרבי קבוצה של נכי צה"ל, בדרכם חזרה מאוליפיאדת הנכים בקנדה.
הרבי קיבל אותם בחום ובלבביות ובין הדברים אמר להם:
"התנהלותכם היא הוכחה שאלוקים נתן לכם כוחות מיוחדים להתגבר על מגבלותיכם ולעלות בכך על הישגיהם של אנשים אחרים. אינכם נכים או מוגבלים אלא אנשים מיוחדים, כיוון שיש לכם פוטנציאל שאין לאף אחד מאיתנו. לכן אני מציע, שמהיום והלאה לא יקראו לכם 'נכי צה"ל' אלא 'מצויני צה"ל' – הגדרה יותר מדויקת של מהותכם".

יוסף לאוטנברג שנפצע במלחמת העצמאות, היה ממייסדי הארגון למען נכי צה"ל ונטל חלק בהקמת המרכז השיקומי 'בית הלוחם', העיד: "אני, כאדם שעסק כל חייו בתחום הזה, עשיתי את דבריו נר לרגלי. כשהרבי סיים את הדרשה, הוא ירד אלינו ולחץ את ידי כולם. חשנו שהאיש באמת אוהב אותנו!".

?

פרשת השבוע פותחת במצוות מחצית השקל, תוך שימת דגש על שותפות שווה של כל עם ישראל בהקמת המשכן, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".

 

רבי נחמן מברסלב משפט מחזק על אושר ושמחה
רבי נחמן מברסלב משפט מחזק על אושר ושמחה

ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תשא תשע"ט 2019


מעשה בחייט פשוט וצנוע שהיה מתפרנס בקושי מתיקונים ותפירות פשוטות, יום אחד פגש אדם עשיר את החייט ומצא חן בעניו, הזמין העשיר חליפה יוקרתית וכעבור זמן קצר סיפק החייט את המבוקש בהצטיינות יתרה. העשיר התלהב מאוד מכישרונו של החייט, סיפר לחבריו וכך הפך החייט לבעל שם נחשק בתחומו.
*
אחד משרי המדינה ששמע על החייט זימן אותו לאחוזתו, הראה לו גליל בד יקר מאוד שהביא מחו"ל ואמר לו "רכשתי את הבד הזה בסכום מאוד גבוה, אני מצפה שתתפור ממנו חליפה מיוחדת מאוד". החייט הוחמא מאוד ואמר בביטחון מלא "אני חייט מומחה ומקצועי, הסר כל דאגה מלבך!", השר נרגע, החייט חזר לביתו והחל בתפירה, במהלך הכנת הבגד, לא הפסיק החייט לדמיין את המחמאות שיקבל על הבגד היפה, הוא תפר את החליפה, השתדל מאוד להגיע לשלמות, ובסופו של דבר נסע לאחוזת השר עם החליפה היפה בידיו.
*
השר מדד את החליפה ופניו האדימו מזעם. "איזו חליפה מכוערת זאת!", צעק, "זה מה שעשית בגליל הבד היקר שהבאתי לך? איך אתה לא מתבייש?", השומרים שראו זאת תפסו את החייט וזרקו אותו מהארמון כשהם לא שוכחים להשליך עליו את החליפה האיומה שתפר עבור אדונם. החייט חזר לביתו אבל וחפוי ראש, הוא גולל בפני אשתו את המעשה כולו, ובפיה הייתה רק עצה אחת: "לך תתייעץ עם הרב הגדול" הסכים החייט ונסע אל הרב, החייט סיפר לרב את כל הסיפור ואת תחושותיו לפני ואחרי, יעץ לו הרב עצה פשוטה אך מוזרה: "לך לביתך, תפרום את כל הבגד עד היסוד, ומיד לאחר מכן תתפור אותו שוב. קח את הבגד המחודש לשר ותבקש ממנו למדוד אותו שנית". החייט ניסה לשאול לפשר העצה, אבל הרב אמר לו "אל תחשוב פעמיים – ממילא אין לך מה להפסיד".
*
חזר החייט לביתו, פרם את החליפה ותפר אותה שוב, ועם התוצרת המחודשת הגיע שוב ברגליים כושלות אל האחוזה. להפתעתו, הסכים השר למדוד שוב את החליפה ולתדהמתו התלהבות השר הייתה עצומה. גם אנשיו הרעיפו מחמאות על החייט, ואילו הוא לא הבין מה קרה כאן – הרי מדובר באותו הבגד בדיוק.
*
החייט לא יכול היה לוותר על נסיעה נוספת אל אותו רב גדול, על מנת לשאול אותו מה עמד מאחורי עצתו המוזרה לכאורה. "לא היה קשה להבין מהסיפור שלך", אמר הרב בחיוך, "שבפעם הראשונה תפרת את החליפה של השר מתוך גאווה ומתוך מחשבות על כבוד וכסף. אבל לגאווה אין חן, וכך גם לחליפה שתפרת לא היה חן בעיני השר. הייתי משוכנע שאם תתפור שוב את אותו בגד בדיוק, הפעם מתוך ענווה וצניעות, הוא יישא חן בעיני כל רואיו וכך אכן היה".
*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שמשה רבנו יורד מהר סיני ורואה את עם ישראל חוטאים בעגל והוא שובר את הלוחות, לאחר מכן הקב"ה נותן למשה לוחות שניות עבור עם ישראל וחז"ל אומרים שהלוחות השניות היו גדולות מהראשונות שאיתם ניתנה כל התורה שבעל פה, ובמבט ראשון זה לא מובן למה הלוחות שניתנו אחרי שעם ישראל חטאו היו ברמה יותר גבוהה, הרי הלוחות הראשונות היו כשעם ישראל היו טהורים ומזוככים ממעמד הר סיני וההתגלות האלוקית ודווקא עכשיו אחרי החטא הם מקבלים משהו גדול יותר?
מסבירה תורת החסידות שבגלל שהתורה היא אין סופית הרי שהאדם המוגבל יכול לקבל אותה דווקא כשהוא במצב של ביטול האגו, כשהוא לא תופס יותר מדי מקום ומפנה את כל מקומו לקב"ה, עם ישראל במתן תורה היו במקום גבוה מאוד כנאמר "ורוממתנו מכל הלשונות" וזה גרם להם ביטול כלפי הקב"ה אבל ממקום של התנשאות וגדולה.
אחרי חטא העגל כשעם ישראל ראו את משה שובר את הלוחות נשבר ליבם וזה הביא אותם לביטול עצמי מוחלט ואז הם נהיו כלים לגילוי האין סופי של התורה והיו ראויים לקבל גם את התורה שבעל פה.
זו הסיבה שבארון הברית היו גם שברי הלוחות מכיוון שללוחות השבורות היה תפקיד חשוב להזכיר לעם ישראל שכדי להשרות את השכינה צריכים לפנות מקום בתוכנו.
המסר שנוכל ללמוד זה שגם כשחלילה יש מצב של שבירה האור שמגיע אחריו הוא אור הרבה יותר גדול ויהי רצון שנסתפק בלוחות השבורות כדי לזכור את תפקידנו בפינוי מקום לשכינה ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

אילת השחר (מחשבות בחסות החשיכה…) דבר תורה קצר לפרשת כי תשא


הוא היה איש עשיר ועתיר נכסים עד שהתהפך עליו הגלגל, והוא הלך וירד מנכסיו, עד שנותר ממש בחוסר כל. באותה נקודת זמן ראו אותו האנשים רוקד ברחוב והיו בטוחים שגם את דעתו הוא כבר איבד, מרוב צער.
הביט בהם העשיר לשעבר ואמר: אל דאגה, לא השתגעתי. אני שמח, כי הגעתי לנקודה הנקודה הנמוכה ביותר, שממנה אני יכול רק לעלות בחזרה…

הלילה, בעין הסערה והקורונה שכמו חברו להן יחדיו, זכיתי לעבור את הלילה עם בני משפחתי, אמנם לא בבידוד ב"ה, אך בעלטה, עקב קריסת מערכת החשמל ברחוב.
ואז האיר לו השחר ויחד עמו גם התגברה חברת החשמל על התקלה, ונזכרתי בה…

?
אסתר המלכה, זו שרק עכשיו חגגנו את יומה הגדול (נכון שזה היה ממש מזמן?!)
מכונה בכתובים בשם אילת השחר. ישנו את הרגע החשוך ביותר, בו החושך עב וסמיך, אך מיד אחריו מגיע האור. בדיוק כמו בסיפור המגילה.

זוהי תזכורת מתמדת עבורנו, שגם ברגעים פחות סימפטיים ויותר נמוכים שאלוקים מתזמן בחיינו, עלינו להיות אופטימיים בטוחים וסמוכים, שהנה עוד רגע קט יפציע השחר, ונזכה לניסים ונפלאות בימים ההם בזמן הזה.
ובינתיים, ננסה לשלוט במצב, נביט ונחשוב מי סביבנו זקוק לחיוך, למילה טובה, או למעשה טוב, שידביק גם אותו באנרגיות חיוביות ויהפוך גם אותו לשגריר של הפצת טוב לאדם נוסף. שווה לנסות, זה ויראלי בקטע טוב…

וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים

ממתק לשבת פרשת כי תשא תשע"ט 2019
מעשה בחייט פשוט וצנוע שהיה מתפרנס בקושי מתיקונים ותפירות פשוטות, יום אחד פגש אדם עשיר את החייט ומצא חן בעניו, הזמין העשיר חליפה יוקרתית וכעבור זמן קצר סיפק החייט את המבוקש בהצטיינות יתרה. העשיר התלהב מאוד מכישרונו של החייט, סיפר לחבריו וכך הפך החייט לבעל שם נחשק בתחומו.
*
אחד משרי המדינה ששמע על החייט זימן אותו לאחוזתו, הראה לו גליל בד יקר מאוד שהביא מחו"ל ואמר לו "רכשתי את הבד הזה בסכום מאוד גבוה, אני מצפה שתתפור ממנו חליפה מיוחדת מאוד". החייט הוחמא מאוד ואמר בביטחון מלא "אני חייט מומחה ומקצועי, הסר כל דאגה מלבך!", השר נרגע, החייט חזר לביתו והחל בתפירה, במהלך הכנת הבגד, לא הפסיק החייט לדמיין את המחמאות שיקבל על הבגד היפה, הוא תפר את החליפה, השתדל מאוד להגיע לשלמות, ובסופו של דבר נסע לאחוזת השר עם החליפה היפה בידיו.
*
השר מדד את החליפה ופניו האדימו מזעם. "איזו חליפה מכוערת זאת!", צעק, "זה מה שעשית בגליל הבד היקר שהבאתי לך? איך אתה לא מתבייש?", השומרים שראו זאת תפסו את החייט וזרקו אותו מהארמון כשהם לא שוכחים להשליך עליו את החליפה האיומה שתפר עבור אדונם. החייט חזר לביתו אבל וחפוי ראש, הוא גולל בפני אשתו את המעשה כולו, ובפיה הייתה רק עצה אחת: "לך תתייעץ עם הרב הגדול" הסכים החייט ונסע אל הרב, החייט סיפר לרב את כל הסיפור ואת תחושותיו לפני ואחרי, יעץ לו הרב עצה פשוטה אך מוזרה: "לך לביתך, תפרום את כל הבגד עד היסוד, ומיד לאחר מכן תתפור אותו שוב. קח את הבגד המחודש לשר ותבקש ממנו למדוד אותו שנית". החייט ניסה לשאול לפשר העצה, אבל הרב אמר לו "אל תחשוב פעמיים – ממילא אין לך מה להפסיד".
*
חזר החייט לביתו, פרם את החליפה ותפר אותה שוב, ועם התוצרת המחודשת הגיע שוב ברגליים כושלות אל האחוזה. להפתעתו, הסכים השר למדוד שוב את החליפה ולתדהמתו התלהבות השר הייתה עצומה. גם אנשיו הרעיפו מחמאות על החייט, ואילו הוא לא הבין מה קרה כאן – הרי מדובר באותו הבגד בדיוק.
*
החייט לא יכול היה לוותר על נסיעה נוספת אל אותו רב גדול, על מנת לשאול אותו מה עמד מאחורי עצתו המוזרה לכאורה. "לא היה קשה להבין מהסיפור שלך", אמר הרב בחיוך, "שבפעם הראשונה תפרת את החליפה של השר מתוך גאווה ומתוך מחשבות על כבוד וכסף. אבל לגאווה אין חן, וכך גם לחליפה שתפרת לא היה חן בעיני השר. הייתי משוכנע שאם תתפור שוב את אותו בגד בדיוק, הפעם מתוך ענווה וצניעות, הוא יישא חן בעיני כל רואיו וכך אכן היה".
*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שמשה רבנו יורד מהר סיני ורואה את עם ישראל חוטאים בעגל והוא שובר את הלוחות, לאחר מכן הקב"ה נותן למשה לוחות שניות עבור עם ישראל וחז"ל אומרים שהלוחות השניות היו גדולות מהראשונות שאיתם ניתנה כל התורה שבעל פה, ובמבט ראשון זה לא מובן למה הלוחות שניתנו אחרי שעם ישראל חטאו היו ברמה יותר גבוהה, הרי הלוחות הראשונות היו כשעם ישראל היו טהורים ומזוככים ממעמד הר סיני וההתגלות האלוקית ודווקא עכשיו אחרי החטא הם מקבלים משהו גדול יותר?
מסבירה תורת החסידות שבגלל שהתורה היא אין סופית הרי שהאדם המוגבל יכול לקבל אותה דווקא כשהוא במצב של ביטול האגו, כשהוא לא תופס יותר מדי מקום ומפנה את כל מקומו לקב"ה, עם ישראל במתן תורה היו במקום גבוה מאוד כנאמר "ורוממתנו מכל הלשונות" וזה גרם להם ביטול כלפי הקב"ה אבל ממקום של התנשאות וגדולה.
אחרי חטא העגל כשעם ישראל ראו את משה שובר את הלוחות נשבר ליבם וזה הביא אותם לביטול עצמי מוחלט ואז הם נהיו כלים לגילוי האין סופי של התורה והיו ראויים לקבל גם את התורה שבעל פה.
זו הסיבה שבארון הברית היו גם שברי הלוחות מכיוון שללוחות השבורות היה תפקיד חשוב להזכיר לעם ישראל שכדי להשרות את השכינה צריכים לפנות מקום בתוכנו.
המסר שנוכל ללמוד זה שגם כשחלילה יש מצב של שבירה האור שמגיע אחריו הוא אור הרבה יותר גדול ויהי רצון שנסתפק בלוחות השבורות כדי לזכור את תפקידנו בפינוי מקום לשכינה ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!

5/5

תגובה אחת

  1. השבת פרשת כי תשא
    (שלמות של יהודי)

    כשיהודי מקיים מצווה, הוא נדרש לקיימה בדרך הנאה והשלמה ביותר. לכן אנו מוצאים בכמה וכמה מצוות הדגשה על תמימות ושלמות של הדבר שבאמצעותו מקיימים את המצווה. לעומת זאת, בפרשתנו מופיעה הדגשה הפוכה – 'מחצית השקל'.
    כשהתורה מצווה על המצווה הזאת היא אומרת: "זה יתנו… מחצית השקל, עשרים גרה השקל, מחצית השקל תרומה לה'". פעמיים מודגש כאן שצריכים לתת "מחצית השקל", וכדי להודיע את הסכום המדוייק, כותבת התורה שהשקל השלם הוא של "עשרים גרה". נשאלת אפוא השאלה, מדוע אין התורה מעדיפה לצוות לתת עשר גרה, מספר שלם, אלא מדגישה שהנתינה היא דווקא 'מחצית'?

    חז"ל אומרים, שנתינת מחצית השקל באה גם לכפר על חטא העגל, ומכאן, שבהדגשת עניין ה'מחצית' טמון התיקון לחטא זה. עיקרה של עבודה זרה הוא הפירוד מהקב"ה, ושורש הפירוד הוא עצם הרגשת הישות העצמית של האדם. כאשר אדם מרגיש את עצמו למציאות עצמאית, מזה יכול להתפתח חטא עבודה זרה.
    על-כן התיקון לעבודה זרה הוא ההכרה באחדות האלוקית החובקת את כל הבריאה. כאשר יהודי חדור בהכרה שאין לו קיום עצמאי וכי רק הדבקות בקב"ה היא מקור חיותו וקיומו – בכך נשלל לחלוטין כל עניין של עבודה זרה.

    דבר זה נרמז בציווי של 'מחצית השקל'. התורה אומרת ליהודי, כי עליו לתת 'כופר נפשו' לקב"ה. שואל היהודי: כמה אני שווה? משיבה התורה: אתה עצמך אינך אלא מחצית – מחצית השקל. אין לך קיום עצמאי; אין לך מציאות שלמה משל עצמך. רק כשאתה מתחבר עם הקב"ה (ה'מחצית' השנייה) אתה נעשה דבר שלם.
    מזה אנו גם למדים מהי משמעותה של ההתחברות עם הקב"ה. יהודי והקב"ה אינם שני דברים נפרדים שמתחברים זה עם זה, אלא הם כביכול שני 'חצאים', היוצרים יחדיו דבר שלם. כלומר, רק כשיהודי קשור עם הקב"ה או-אז יש כאן שלמות אחת.

    דבר זה מתאים גם-כן למסופר בהמשך הפרשה, שלאחר שמשה רבנו ביקש מהקב"ה רחמים על עם-ישראל והקב"ה נתרצה לו וסלח על החטא, אמר לו הקב"ה: "הנה אנוכי כורת ברית". הנוהג בכריתת ברית הוא לקחת דבר שלם, לבתר אותו לשניים ולעבור בין הבתרים. בכך כאילו אומרים כורתי הברית, שאף-על-פי שהם שני אנשים נפרדים, אין הם אלא שני חצאים של דבר אחד שלם.
    זו המשמעות העמוקה של כריתת הברית בין עם-ישראל לקב"ה ושל מצוות מחצית השקל – יהודי והקב"ה אינם שני דברים נפרדים, אלא הם כאילו שני 'חצאים' של מהות אחת שלמה. זו ההתאחדות השלמה בין עם-ישראל לקב"ה, וכלשון הזוהר: "ישראל וקודשא-בריך-הוא – כולא חד".

    (על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 926)

    שבת שלום!!!
    לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו את העמוד הזה

שיתוף
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב print
Print
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב pinterest
פינטראס
שיתוף ב facebook
Facebook

עוד פוסטים דומים

לימוד חסידות ללג בעומר

לימוד שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב מאת הרבי מליובאוויטש | שיעור וידיאו עם אברהם ניסניאן, צבי וילור צידון ויוסף סגל

בס"ד שיעור לימוד ל"ג בעומר לימוד שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב מאת הרבי מליובאוויטש | שיעור וידיאו עם אברהם ניסניאן, צבי וילור צידון ויוסף סגל לימוד מוביל

קרא עוד
תזכורת לפני חג הפסח

תזכורת לפני חג הפסח

לעשות ברכת האילנות ללמוד הלכות לפסח הגעלה, קנייה, טבילת כלים לקנות מצות שמורות לקנות יין אדום קידוש לבנה לתת קמחא דפסחא שווי סעודת חג כל 8

קרא עוד
הא לחמא עניא

בס"ד שיעור וידיאו הכנה לפסח לפי שיחה של הרבי מליובאוויטש למה מתחילים את הסדר עם "הא לחמא עניא" ומידת הביטול

שיעור חסידות לפסח שיעור הכנה לפסח לפי שיחה של הרבי מליובאוויטש למה מתחילים את הסדר עם "הא לחמא עניא" ומידת הביטול שיעור תורה בנושא הרבי מליובאוויטש

קרא עוד
תפילה למציאת הטוב

תפילה לכל בקשה

אוסף תפילות לכל בקשה, עצלות וכו מוכן לשיתוף והפצה ה' אחד הענק לי את העוז להשיל מעלי כל עצלנות ואדישות שבנפשי, אשר מעיקות על גופי האפשר

קרא עוד
%d בלוגרים אהבו את זה: