הברכות שב"קללות"
בפרשתנו "בחוקותיי" (אותה קראנו בשבת) מצויה פרשת התוכחה, שבה מזהיר הקב"ה את עם ישראל לבל יסור מדרך התורה', ומודיע על המכות הנוראות שיינתכו עליו אם לא ישמע בקול ה'.
כשאנו קוראים את הקללות המזעזעות האלו, סומרות שערות ראשנו…
אולם פנימיות התורה מסבירה, כי לאמתו של דבר, הקללות אינן אלא ברכות, ואפילו ברכות נפלאות ביותר: אלא שדווקא בגלל היותן גבוהות כל כך, הן אינן יכולות "להתלבש" תמיד בצורה של ברכה גלויה, ואז הן חייבות לבוא לידי גילוי בצורתן ההפוכה- כקללות.
בספר התניא מוסבר, כי הייסורים והסבל בעולם הם לאמתו של דבר טוב נאצל ביותר,
אלא שאין בכוחנו לקבלו כמות שהוא, ולכן הוא מתגלה אלינו בצורת סבל (כשם שאור גדול מדי גורם סנוור וחוסר אפשרות לראות). לעתיד לבוא יתגלה הטוב הנפלא שהיה טמון בייסורי העולם, ועל ידי שהאדם מקבל כיום את הייסורים באהבה ובשמחה, הוא יזכה לעתיד לבוא לראות את הטוב שבהם וישמח על הסבל שעבר.
ובינתיים- שנזכה אך ורק לטוב הנראה והנגלה, ולא נצטרך לעמוד בשום ניסיון!
