לפני "מה נשתנה" כתוב "כאן הבן שואל מה נשתנה". וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר (ספר השיחות תש"ד עמ' 77) שזה שה"בן שואל", בן קטן – תינוק – דוקא – מעורר למעלה הענין ד"נער ישראל ואוהבהו".
והענין בזה:
רואים במוחש שהאהבה לבן קטן גדולה יותר, והיא אהבה עצמית, שלמעלה מטעם ודעת, שכן, האהבה לבן גדול יכולה להיות מצד מעלותיו וכשרונותיו וכדומה, מה שאין כן האהבה לבן קטן אינה מצד מעלותיו וכשרונותיו, כי אם, אהבה שלמעלה מטעם ודעת.
ודוגמתו בהנמשל, בנוגע להקב"ה ובני ישראל – שיש מעלה מיוחדת בבן קטן שאצלו דוקא מתגלה הענין ד"נער ישראל ואוהבהו", שהאהבה אינה מצד מעלות ישראל וכשרונותיהם, אלא אהבה שלמעלה מטעם ודעת.
ומובן, שזה שבן קטן מגלה אהבה זו אינו רק קטן כפשוטו, לפי מספר השנים שנרשם ב"פּאַספּאָרט" (דרכון תעודה רשמית שבה מצויין מספר השנים), אלא, כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שיתכן שבמספר שנותיו גדול הוא, אבל כיון שלא ניצל את שנותיו לעניני תורה ומצותת אלא לשאר ענינים, נשאר קטן, ובמילא, יכול להיות יהודי עם זקן־שיבה שנשאר ילד קטן.
אך דווקא אצל "בן קטן" כזה מתגלה הענין של "נער ישראל ואוהבהו" — האהבה שלמעלה מטעם ודעת. ומצד אהבה זו מתגלה הקב"ה לכל אחד מישראל – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו".
(ע"פ תורת מנחם ח"ג עמ' 18 ואילך)
