פרשת וישלח: דברי תורה חסידיים, סטטוסים, וידיואים ועוד על פרשת השבוע
ערב שבת קודש פרשת וישלח 🌷דבר תורה קצר לשיתוף
קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃
יעקב פונה לה' באמירה, תודה רבה על הכל, לא מגיע לי כלום. יצאתי מפה אני לבד עם המקל שלי ואני עכשיו עם רכוש רב ומשפחה גדולה, תודה לך.
אם תוכל בבקשה, תציל אותי גם מידי עשו אחי. יעקב רואה את האמת והטוב תמיד מול העיניים שלו בכל זמן ובכל מצב. החסד של ה' לעולם לא יהיה ברור מאליו אצל יעקב.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
החיים מזמנים לנו כל מיני מצבים, יש שנעימים יותר ויש שפחות. אבל לפעמים גם צריך לדעת, שהתחושה היא תלויה בעיני המתבונן. תמיד אפשר לשאוף ליותר טוב בחיים, לרצות עוד, לקבל עוד… אבל מה עם לומר תודה על מה שקיים.
האם באמת מישהו חייב לנו משהו?
הסתכלות זאת, אינה מצמצמת את קבלת הטוב, אם זה ע'ל ידי ה' או בני אדם. הסתכלות כזאת גורמת לנו לשמוח במה שיש לנו במקום לראות את מה שחסר, נדע לראות בעולם את החסד שה' עושה איתנו, גם אם זה לא תמיד נראה כך.
וע'ל ידי הכרת הטוב, יגדל גם השפע היורד עלינו, הגשמי והרוחני!
שנזכה לדעת לומר תודה ולראות את הטוב שבכל דבר ובאמת!
שבת שלום 💞 או שבוע טוב תלוי מתי אתם קוראים 🙂
פרק חדש של תניא גדולה בקטנה כל יום שני ורביעי
ניתן להאזין או לראות את השיעורים באתרים אלה
סיפור ומשל לשבת פרשת וישלח החיזוק היומי שלי ✍️
עמד לו החנווני בחנותו הגדושה, לפתע חמק נער פנימה וחטף משם אגוז אחד וברח .
הסוחר התחיל לרדוף אחר הנער כדי להציל את אגוזו, אך הנער היה זריז ממנו וברח מרחוב לרחוב ומסמטה לחברתה, לאחר מרדף מתיש של כחצי שעה התייאש הסוחר וחזר לחנותו .
משנכנס חשכו עיניו, החנות היתה ריקה לגמרי לא נשאר בה א פילו גרגיר סוכר.
התברר לו שנפל לתרמיתו של הגנב, הנער הגנב לא היה אלא שליח של הגנב המחוכם, ובעבור פרוטה דלה הסכים לגנוב את האגוז, וכך הטמין מלכודת לחנווני שהוא ירדוף אחר הנער, ובשעת המרדף עשה את אשר זמם ורוקן את החנות.
בשיטה זו עובד גם היצר הרע
אומר ה'דברי ישראל', לפעמים הוא מביא לו נפילה קטנה, אך לא את הנפילה הוא צריך אלא העצב והשברון שיבואו בעקבותיו
וכך יפילו יותר ויותר עד שיישאר נקי מנכסיו .
אילו היה אותו חנווני חכם, היה אומר: וכי רק בעבור אגוז אחד אשאיר את החנות בלא שמירה ? אפקיר את הנער עם האגוז
אך את סחורתי לא אפקיר !
כך צריך האדם לומר ליצרו, יערב לך ויבושם לך עם ה׳הצלחה׳ שלך, אך אני לא אפול במלכודת ואמשיך לשמור על מה שיש לי.
ואדרבה, כשאתחזק יותר ויותר עם מעשים טובים, אוכל לתקן גם את מה שנכשלתי.
על פי זה הוא מסביר את הפסוק:
אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, שאם הצליח היצר להכות את האדם ולהכשילו בדבר אחד, לא אתחיל לחשב ולהתעצב על מה שקרה ולתת ליצר הרע להפילני לגמרי, אלא אמשיך בשלי כדי ש'והיה המחנה הנשאר לפליטה', אמשיך לשמור שמה שיש לי יישאר לפליטה
ומה שעבר יתוקן ממילא.
שבת שלום זיגדון נועם 💞 ☎ לקבלת חיזוק יומי שלחי הודעת וואצאפ ל- 052-8930233 נועם
הצטרפו לזריקת חסידות בווצאפ https://chat.whatsapp.com/FDILd1fiGKSF9T6brhnIOL קבוצה שקטה, פרסום פעם ביום.
זריקת חסידות בפייסבוק https://www.facebook.com/chacisik
ב"ה ממתק לשבת פרשת וישלח תשפ"א 2020 יט כסלו חג הגאולה
התאריך העברי השבת הוא י"ט בכסלו, חג הגאולה, ביום זה שוחרר אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מהכלא ברוסיה, הרבי היה שולח כספים ליהודים בארץ ישראל, שהיתה תחת שלטון טורקי והטורקים היו במצב מלחמה עם רוסיה, המתנגדים לדרכו של הרבי הלשינו עליו שהוא מסייע לשלטון הטורקי והרבי נעצר וישב בכלא 53 יום, בי"ט בכסלו הרבי שוחרר ומאז יום זה נחגג כ"ראש השנה לחסידות",
עם שחרורו מספר הרבי, שתוך כדי ישיבתו במאסר התגלו אליו רבותיו מעולם האמת הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש ואמרו לו שהמאסר הוא בגלל קטרוג רוחני על כך שהחל להפיץ את תורת החסידות המבוססת על הקבלה, כששאל אותם האם בצאתו מהמאסר עליו להפסיק להפיץ תורה זו, אמרו לו להיפך עכשיו בצאתך עליך להפיץ אותה ביתר שאת.
מה בעצם חידשה תורת החסידות?
ננסה להבין זאת מפרשת השבוע, וישלח
אנחנו קוראים בפרשה על המלאך שנאבק עם יעקב ופוגע לו בגיד הנשה, כשמתחיל לעלות השחר המלאך פונה ליעקב ואומר לו "שלחני כי עלה השחר" ויעקב עונה לו "לא אשלחך כי אם ברכתני" הסיפור הזה נשמע מוזר, יעקב שוכח כמה דברים קטנים מעבר לנהר וחוזר לבדו לאסוף אותם, באמצע הלילה, ברחוב חשוך, קופץ עליו איש ונאבק איתו כל הלילה, סוף סוף מתחיל השחר להאיר והאלמוני רוצה ללכת, יעקב היה צריך לשמוח שהנה סוף סוף הוא מתפטר מהבריון הזה שרב איתו, ובמקום זה הוא מעכב אותו ומבקש ממנו ברכה?
כתוב על כך, שיעקב מעביר לנו מסר מאוד חשוב לחיים, במקום לברוח מהאתגר עלינו להפוך אותו לברכה, מישהו מנסה לפגוע בך, להנמיך אותך, אתה לא נפגע אלא רואה איך מתוך זה תוכל לצמוח. בזה יעקב בנה לנו את דרך החיים היהודית לא לברוח מהרע ולהמשיך הלאה אלא לראות איך אני בונה את עצמי מתוך זה. יעקב אומר לעצמו נלחמתי כל הלילה, יצאתי פצוע ועכשיו אחזור כך אחרי שבזבזתי לילה? מה פתאום, לא אשלחך כי אם ברכתני אני לא מעביר את הלילה הזה עד שאראה שיוצאת לי ממנו ברכה והכל היה שווה, ובאמת המלאך מברך את יעקב ומשנה את שמו לישראל כלומר מה שעד היום היה נעשה בעקבה וברמייה – "יעקב" ייעשה מעתה בצורה ישרה ומתוכננת עם הראש – "ישראל" אותיות לי ראש.
לכולנו יש מצבים שאנחנו מרגישים כאילו יש מלאך שנאבק איתנו ולא משחרר, אנחנו מחכים כבר לרגע שנגיד שזה מאחורינו, התקופה המיוחדת שאנו נמצאים בה היא תקופה מאתגרת מאוד אבל במקום לשבת ולצפות מתי כבר תגמר כבר התקופה הזו בואו נתבונן ונראה איזו ברכה אנחנו יכולים לקבל דווקא מהתקופה הזו, התורה מלמדת אותנו שעלינו לדעת שאתגרים בחיינו הם אלו שגורמים לנו להיות מי שאנחנו והם אלו שמעמידים אותנו בגובה הנכון ולכן עלינו להפיק מכל אתגר ברכה גדולה.
זה אחד החידושים המיוחדים של תורת החסידות, המבט פנימה לכל מצב, לכל אדם ולכל דבר, ההבנה שלכל מה שהקב"ה ברא יש משמעות פנימית מעבר למה שאנחנו רואים על פני השטח.
ימים אלו הם הזדמנות טובה לשדרג את החיים שלנו ולהתחיל ללמוד חסידות ו"טועמיה חיים זכו".
יהי רצון שנזכה להפוך כל קושי לאתגר וכל בעיה לברכה כך נצליח להפוך את האתגר הגדול של הגלות שלנו לברכה גדולה של גאולה בקרוב ממש.
שבת שלום וחג גאולה שמח!
מילתא דבדיחותא לפרשת וישלח החיזוק היומי שלי ✍
קרדיט לרב יצחק פנגר
האישה פונה לבעלה: "מה אתה עושה ?"
הבעל: "שום דבר."
האישה: "מה שום דבר? אתה קורא את הכתובה שלנו כבר למעלה משעה!"
הבעל: "חיפשתי את תאריך התפוגה"…
אדם מוכן להתחייב בהתחלה להרבה דברים אך עם הזמן המשא הופך להיות כבד, ואנו מתחרטים שבכלל לקחנו על עצמנו את העול הזה.
אחת הבעיות של הדור זו התמדה.
התרגלנו, שמצד אחד הכול קורה מהר מיקרוגל, מכונת כביסה, מעלית וכד'
אך מצד שני אנו גם התפנקנו מאד וקצת אי נוחות מיד מפריעה לנו קצת חם אז מהר מזגן, קצת משעמם אז פותחים אמצעי מדיה ועוד בשחר ילדותנו רובנו התרגל שכמעט כל מה שרצינו קיבלנו ואם לא קיבלנו אז בכינו עד שקיבלנו.
הגיע הזמן שנתבגר ונדע שלהתבגר זה להתגבר וגם אם קצת קשה לא להישבר..
זיגדון נועם
לקבלת חיזוק יומי שלח/י הודעת וואצאפ 052-8930233 נועם
דבר תורה קצרצר זה לא הכול או כלום / החלק היומי, פרשת וישלח / סיון רהב-מאיר:
מה עדיף – הישג קטן וחלקי, או אפס הישגים?
כשיעקב אבינו שמע שעשיו צועד לקראתו עם 400 איש, הוא חשש. לכן בפרשה מתואר כיצד הוא חילק את אנשיו לשני מחנות – אם האחד יותקף, לפחות השני יינצל. יעקב מגדיר כאן עיקרון חשוב לחיים: "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהו, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". רבי נחמן מברסלב מסביר שיעקב אבינו ניסה להציל את מה שאפשר, בלי להתייאש, ובכך לימד אותנו:
אם אי אפשר לאכול אוכל בריא כל היום, לא צריך לוותר על ארוחה בריאה אחת. אם אי אפשר להתפלל בכוונה כל תפילה ותפילה, זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות. עדיף להגיע באיחור או באופן לא קבוע לשיעור או לחוג, מאשר לא להגיע אליו בכלל. פרפקציוניזם, מסביר רבי נחמן, מוביל אותנו להסכים רק לניצחון מוחלט ומוחץ, וזו סכנה. יעקב אבינו מלמד אותנו לחטוף מה שניתן. גם קצת זה טוב.
מסר חינוך ילדים לפרשת השבוע רויטל, אימא לשמונה, ביקשה לשתף במסר הבא:
"בפרשת וישלח השבוע יעקב מסרב להצעה של עשיו ללכת ביחד איתו, וזה הנימוק שלו: 'וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים'. יעקב לא רץ קדימה בחיים עם אחיו עשיו, כי יש לו משפחה לגדל ויש לו תפיסת עולם אחרת, קצב אחר. כשיש ילדים קטנים, מתנהלים לאט. מי שאחראי לנפשות רכות ועדינות שאיתו, חייב להתעכב. בעולם העתיק היו מלאכות רבות שדרשו נחת רוח. עבודת האדמה דרשה מהאדם לזרוע, להמתין, לתת לטבע לעשות את שלו. הרבה מלאכות נוספות הצריכו סבלנות, והאדם המצליח היה במקרים רבים האדם המתון, לא הנחפז.
"בעולם הדיגיטלי, מתרבות המלאכות שדורשות יעילות ומהירות וזריזות. האדם המצליח הוא זה שמתקתק, מצמצם טווחי זמן. אנחנו מתרגלים לכך, ואז מתקשים להתאים את עצמנו לקצב של מי שאיטי מאיתנו, למשל ילדים רכים. בעולם שבו קשה להמתין 20 שניות עד שנצליח להוריד איזה קובץ, לא קל להמתין 5 דקות לפעוט שמתעקש להוריד גרביים ונעליים לבד. בכל כך הרבה רגעים ביום, הילד כאילו אומר לנו בלי מילים: 'אבא, אימא, קצת יותר לאט'. כדאי להיזכר אז בפסוק הזה: 'ואני אתנהלה לאיטי'. כשרש"י מסביר את המילה 'לאיטי' הוא כותב: לשון נחת. זו מילת קסם שכדאי לומר לעצמנו מדי פעם: בנחת".
חינוך ילדים דבר תורה פרשת השבוע וישלח
אני אוספת לאחרונה חומרים לסדנת בת המצווה שאני מעבירה. שאלתי את הרב יוני לביא מה הכי חשוב לדעתו לומר לילדות ולנערות בתקופה הזו. את המסר שלו נראה לי שחשוב לשמוע בכל הגילאים:
"השם שלנו הוא ישראל. קיבלנו אותו בפרשת השבוע, אחרי הניצחון של יעקב על המלאך: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹוקים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל. תקראו טוב. לפי הפסוק הזה, נכון יותר לקרוא לנו 'יִתַכֶל' ולא ישראל, כי לכאורה העיקר בסיפור הוא הניצחון ('ותוכל'). ובכן, אנחנו רואים שהדגש הוא דווקא על 'שרית', על המאבק, על ההתמודדות והנחישות, ולא על התוצאה וההישג.
לא בכל קרב בחיים אנחנו ננצח, אבל אנחנו עם של לוחמים ומתמודדים. גיל ההתבגרות הוא גם גיל ההתגברות, שבו מצטרפים לקבוצה הנצחית הזו שמנסה באופן תמידי להוסיף טוב. זה הדבר שהכי חשוב לזכור, מגיל הילדות והלאה: אנחנו קרויים על שם המאבק ולא על שם הניצחון. לא על שם ההצלחות, אלא על שם הניסיונות".
ממתק לפרשת וישלח תשע"ח 2017
היה פעם מלך שהיה לו עוזר נאמן, כל דבר שהמלך היה צריך הפקיד בידיו, כשאותו עוזר התבגר כבר לא היה לו כוח וביקש להתפטר, אמר לו המלך "יש לי עוד פרויקט אחד שאני רוצה שתעשה ואז תשוחרר, אני רוצה שתבנה לי עוד בית אחד מפואר", העוזר שכבר היה עייף, קיבל את הפרויקט בחוסר חשק ועשה את הדברים בלית ברירה כי המלך ציווה, אבל העבודה נעשתה בעצלתיים והפועלים שראו את חוסר החשק של המעסיק עבדו גם הם ללא חשק וכך נבנה הבית עם כל מיני ליקויים, כשהבית היה מוכן פנה העוזר אל המלך ואמר לו "עכשיו תרשה לי ללכת", המלך הושיט לו מפתח ואמר לו "זו מתנת הפרידה שלי אליך, זה המפתח של הבית המפואר שבנית", כמובן, העוזר התאכזב מאוד שעשה את העבודה בחוסר חשק והבין כמה הפסיד.
**
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שהמלאך משנה את שמו של יעקב "לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל" אך בפועל התורה ממשיכה לקרוא ליעקב גם בשם זה, שלא כמו שאצל אברם שלאחר שהקב"ה אומר לו "לא יקרא שמך אברם כי אם אברהם" הוא תמיד נקרא בתורה אברהם.
**
בתורת החסידות כתוב שהשמות יעקב וישראל מסמלים שני מצבים בעם ישראל, יעקב מסמל את עם ישראל במצב של עבד וישראל מסמל את עם ישראל במצב של בן, ההבדל בין עבודה של בן לעבודה של עבד היא שהעבד עושה את עבודתו בקבלת עול, הוא לא תמיד רוצה לעשות את מה שהאדון מבקש, אבל עושה מה שצריך כי אין לו ברירה, הבן לעומתו מקיים את רצון אביו באהבה ובשמחה.
שני המצבים האלו קיימים גם בקשר שבין יהודי לקב"ה, יש יהודי שמקיים את התורה והמצוות מתוך שמחה ועונג, כמו בן ויש יהודי שעושה את זה כביכול בלית ברירה כמו עבד, כמובן שהשאיפה שלנו היא לעבוד את השם מתוך שמחה, כמו בנים, אבל גם עבודת העבד נצרכת, מכיוון שלכל אחד מאיתנו יש לפעמים מצבים שקשה לו יותר ואז צריכים לעשות את העבודה בקבלת עול גם אם לא הכי נוח לי ואני לא כל כך מתחבר לזה, ככל שאמשיך לעבוד בקבלת עול אצליח יותר להגיע לעבודת הבן שעושה את הכל מתוך שמחה.
לכן התורה ממשיכה להשתמש בשם יעקב כדי לסמל שגם העבודה הזו נצרכת, ורק בשילוב של יעקב וישראל נצליח למלא את ייעודנו והתקשרותנו לקב"ה.
**
יהי רצון שנזכה לעבוד את השם בקבלת עול אבל מתוך שמחה וחיבור פנימי ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.
מסרון קצר לפרשת וישלח
יעקב עושה הכל כדי למנוע מלחמה עם עשיו אחיו: הוא שולח לו בעלי חיים בשווי של יותר ממיליון ש"ח, קורא לעשיו "אדוני" ולעצמו "עבדך" ואף משתחווה בפניו שבע פעמים. ואכן, עשיו משלים עם אחיו.
זכרו: בין אח לאח – המנצח הוא המפסיד!
סע לאט / החלק היומי, פרשת וישלח / סיון רהב-מאיר:
מי שמביא ילדים לעולם "פוגע" בזמן הפנוי שלו. מי ששומר שבת "מפסיד" שביעית מהזמן שבו הוא יכול להרוויח כסף או לבזבז כסף. מי שלומד תורה "מבזבז" זמן שבו היה יכול ללמוד מקצוע פרקטי יותר. מול התפיסה התועלתנית הזו מופיע בפרשת השבוע פסוק שהוא פילוסופיית חיים שלמה. עשיו מציע ליעקב להצטרף אליו, ללכת איתו ביחד. יעקב מסרב, ומסביר כך: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים".
יעקב כאילו אומר: זה בסדר, עשיו, רוץ קדימה. אני גם מתקדם, אבל יש לי קצב אחר. אני אתנהלה לאיטי. למה? בגלל המלאכה (הפרשנים מסבירים שזוהי מלאכת התורה, המצוות, השבתות והחגים) ולרגל הילדים (כלומר, הקמת משפחה וחינוך ילדים). יש לי ערכים שהם לא כלכליים ולא כדאיים, מסביר כאן יעקב. אני משקיע זמן בדברים שנראה שהם מעכבים את ההתפתחות שלי, אבל בעצם – הם-הם הדבר העיקר עבורי. לאורך אלפי שנים העם היהודי מתבונן בעשיו, באידיאולוגיות נוצצות ומבטיחות ומהירות אחרות, אבל לא ממהר להיסחף. הוא מתנהל אחרת, ולבסוף רואה הרבה תפיסות-עולם קורסות לצד הדרך, בעוד הוא ממשיך ללכת, לאט אבל בטוח. יעקב לא מבזבז זמן, הוא מנצל אותו אחרת.
ממתק קצר לשבת פרשת וישלח תשע"ט 2018
לפני כמה שנים נעמד בעונג שבת בבית חב"ד בבנגקוק בחור בשם ינון כהן וריתק את כולנו בסיפור חייו,
ינון שירת בצבא בגולני, יום אחד היה להם תדרוך על טיל אר פי ג'י, הם ישבו בח' מסביב למפקד ובשלב מסוים ינון נרדם, הוא היה מאוד עייף מהפעילות בימים שלפני, המפקד העיר אותו והכריח אותו לעמוד, ינון נעמד ושתי דקות אחר כך המפקד לחץ בטעות במקום הלא נכון והטיל השתחרר, ינון מצא את עצמו עף באוויר כששתי הרגליים שלו עפות לכיוון השני, הוא עבר תהליך ארוך של שיקום התאמת פרוטזות וכיום הוא ב"ה הולך, רץ ואפילו משחק כדורסל כמו פעם, אבל ינון מספר שהוא לקח על עצמו לבקר אנשים קטועי גפיים מפיגועים, תאונות וכו' והוא מסביר להם שאם הם רוצים הם יכולים להיות מסכנים וזו זכותם אבל אם הם רק יקשיבו לו עדיף להם להראות לכל העולם שהחיים ממשיכים ואפשר להמשיך ולשמוח גם במצב כזה, ינון סיים את סיפורו המרגש ואמר "אני כל יום מודה להשם על נס שקרה לי שהמפקד העמיד אותי דקה קודם וכך הרגליים עפו ולא הראש אבל אני מודה להשם גם על עצם התאונה, כי כיום אני מצליח לעודד המון אנשים שנמצאים במצב שלי וזכיתי להחזיר את שמחת החיים להרבה אנשים, אם לא הייתי עובר את התאונה לא היתה לי הזכות לבוא להגיד להם שצריכים להמשיך בחיים ולא לשקוע, דווקא בגלל זה שאני בלי רגליים יש לי את הזכות לעודד ולחזק את כולם.
*
פרשת השבוע וישלח אנחנו קוראים על יעקב אבינו שמעביר את נשותיו וילדיו אל מעבר לנהר וחוזר לקחת כמה דברים קטנים שנותרו מאחור, כשיעקב נמצא לבדו מעבר לנהר נאבק איתו מלאך ומנסה לפגוע בו ולהרוג אותו אבל לא מצליח ואז המלאך מבקש ממנו רשות ללכת ויעקב אומר לו "לא אשלחך כי אם ברכתני" וזה מאוד מוזר, תארו לעצמכם שמישהו תופס אתכם באיזה רחוב חשוך ומנסה לפגוע בכם ולאחר שלא הצליח והוא סוף סוף רוצה ללכת אתם אומרים לו, "היי אתה לא הולך לשום מקום, קודם תברך אותנו", הרי הייתם מחכים לרגע שילך כבר ויעזוב אתכם בשקט, ולמה יעקב מתעקש איתו שיברך אותו?
אלא שיעקב מלמד אותנו כלל חשוב, מכל סיטואציה שאנחנו עוברים בחיים עלינו להפיק רווח, אחרת יצאנו מופסדים, יעקב בזבז לילה של פחד במריבה עם מלאך, אם אחרי הלילה הזה יעקב רק יצא כמו שנכנס הרי שהפסיד לילה של פחדים ומריבה, לכן יעקב אומר לו אם אתה רוצה ללכת אני מוכן לשחרר אותך רק אחרי שתתן לי ברכה ואדע שיצאתי עם רווחים והלילה הזה היה שווה.
אז אם חלילה פגשתם מישהו שרב אתכם בסמטה חשוכה ברור תשתדלו למצוא את ההזדמנות הראשונה לברוח ממנו ואל תבקשו ממנו ברכות… אבל כשאנחנו נתקלים בסיטואציות של נפילות גשמיות או רוחניות בחיים לא נמהר לברוח לפני שנפיק תועלת, נשתדל ללמוד מטעויות ולהפיק ברכה מתוך הנפילה.
יהי רצון שנזכה להפיק ברכה מכל מעשינו ושנראה את הטוב בצורה ברורה בטוב הנראה והנגלה וגאולה שלימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
מסרון קצר לפרשת השבוע – פרשת וישלח
מה לדיכאון עם לידה?
כששמעתי בפעם הראשונה על התופעה של דיכאון אחרי לידה, לא הצלחתי להבין: איך אירוע משמח כמו לידה מביא לדיכאון?
כשהגעתי לפרשת השבוע, קיבלתי את התשובה. יעקב מתפלל להצלה מידי עשו, משתמש בביטוי "קטונתי". תורת החסידות מסבירה כי יש כלל ברזל: בין גדלות לגדלות, חייבת להיות קטנות. בין יש ליש, חייב להיות אין.
כאשר אנו חווים מעבר כלשהו בין מצב למצב, אפילו אם מדובר בשידרוג – באמצע יש מצב ביניים של 'קטנות', אתה לא פה ולא שם.
כשאתה עובר מדירה קטנה לוילה, זה שדרוג מצוין. אבל יש שלב שבו עזבת את המקום הקודם ועדיין לא התבססת במצב החדש. זה זמן רגיש ולא יציב, ואפשר ליפול בו.
יעקב התבסס בבית לבן והוא הולך להשתדרג בארץ כנען. אבל באמצע, בדרך, הוא אומר "קטונתי".
בכל מעבר בחיים – חתונה, לידה, עבודה חדשה – יש פוטנציאל למשבר. זה הזמן של האנשים הקרובים לתת תמיכה, ושל האדם עצמו לדעת לקבל את התמיכה.
כך המעבר הופך לשדרוג.
שבת שלום!
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע
בדרך להקפות שמחת תורה, מבקש יונתן בן התשע מאביו לקחת את ספר התורה מבית הכנסת לביתם. אבא מסביר לו שאין אפשרות להוציא החוצה את ספר התורה, אך הילד לא מרפה. בעיצומן של ההקפות הוא ניגש לרב בית הכנסת ומבקש ממנו לקחת הביתה ספר תורה. לשאלת הרב הוא מסביר כי אמו חולה מאד והוא רוצה להכניס אותה לאווירה של החג. לא חלפה שעה והבית התמלא במתפללי בית הכנסת שהגיעו יחד עם ספרי התורה לשמח את החולה, שלושה חודשים לפני פטירתה.
גדלתי בבית דתי מודרני, אך סיפור זה שאירע עמי אישית בגיל 9 בבית חב"ד בקליפורניה, סיפר הרב יונתן אברהמ'ס בכינוס השלוחים העולמי האחרון, גרם לי לרצות ולהתחבר לאנשים האלה, וכך זכיתי לגדול במחיצתו של הרב איצי הורביץ, השליח בטמקולה קליפורניה, וכיום, כשהוא חלה לצערנו בניוון שרירים, אני מסייע לו בעבודת השליחות, סיים הרב אברהמ'ס את סיפורו, כשאלפי המשתתפים קמים ומריעים לרב הורביץ הצופה בהם ממיטת חוליו בביתו שבקליפורניה.
בפרשת 'וישלח', שולח יעקב מלאכים לעשו אחיו לבשר לו על שובו ארצה. יש המפרשים כי המלאכים היו שלוחים בשר ודם, אך יש האומרים כי היו אלה מלאכים ממש. לעיתים, במעשה טוב קטן אחד, בתשומת לב ואכפתיות, גם אנו יכולים להיות כמלאכים ממש…
השבת פרשת וישלח
(שלב הירידה שלפני העלייה)
כשהתפלל יעקב אל ה' שיצילנו מיד עשיו, התבטא במילים "קטונתי מכל החסדים". המשמעות הפשוטה של המילים הללו מובאת ברש"י: "נתמעטו זכויותיי על-ידי החסדים והאמת שעשית עמי. לכך אני ירא, שמא משהבטחתני – נתלכלכתי בחטא, ויגרום לי להימסר ביד עשיו".
לכאורה לא הייתה ליעקב סיבה כלשהי לדאגה, שהרי הקב"ה הבטיח לו שיהיה עמו וישמרנו. אולם יעקב חשש בכל-זאת, שמא מאז אותה הבטחה נכשל בחטא, והדבר הזה עלול לגרום לביטול הבטחתו של הקב"ה.
אולם הסבר זה דורש הבהרה: איך ייתכן שיעקב אבינו חשש שמא נכשל בחטא, והלוא הוא הכיר את מצבו הרוחני המושלם וידע שלא חטא מעולם?! אפשר להבין את חששו ש"נתמעטו זכויותיי על-ידי החסדים שעשית עמי", שכן כשעושים לאדם נס – מנכים לו מזכויותיו, והיות שה' חולל ליעקב ניסים גדולים – כמו, לדוגמה – שהוא חצה את הירדן במקלו (שם מקל על הנהר – והירדן נבקע), לכן חשש מניכוי זכויותיו, אך אין לכך שום קשר לחטאים שיבטלו את הבטחת ה'!
ההסבר הוא, שאין מדובר כאן בחטא כפשוטו, אלא בשלב של ירידה ("קטונתי") שבין שתי דרגות. צדיקים נתונים בתנועה של עלייה מחיל אל חיל, ויש נקודה שבה הצדיק עוזב את השלב הקודם, אך עדיין לא הגיע לשלב הבא, וזו נקודה של ירידה.
יעקב אבינו היה בדרכו מחרן לארץ-ישראל. הדרך הזאת הייתה גם תהליך של עלייה מדרגה לדרגה – יעקב התעלה מדרגת חוץ-לארץ לדרגה העליונה של ארץ-ישראל. כאשר התקרב למפגש עם עשיו, עמד בדיוק בנקודה של מעבר בין הדרגות ("קטונתי"), והוא חשש שלעומת הדרגה העליונה המצופה ממנו, הירידה שבה הוא שרוי עכשיו תיחשב בבחינת חטא והיא עלולה לגרום שיימסר ביד עשיו.
לכן התפלל יעקב וביקש: "הצילני-נא מיד אחי, מיד עשיו". אמנם מאז ההבטחה שקיבל מהקב"ה התעלה יעקב עליות אחר עליות, אבל הואיל ועכשיו עמד בכל-זאת במצב של 'קטנות' וירידה, הרגיש שהוא נזקק לשמירה גדולה.
אדמו"ר הזקן, בעל התניא, ציטט פסוק זה לאחר שחרורו, והסביר שבגלל ריבוי החסדים "נדמה בעיניו שחטא". הפירוש 'חטא' הוא מלשון חיסרון (כמו שנאמר: "והיינו אני ושלמה בני חטאים", במובן של חיסרון). כלומר, לנוכח ההתגלות הגדולה של חסדי ה', מרגיש האדם שמצבו הרוחני אינו שלם.
זו משמעות הירידה והנפילה שהייתה אצל יעקב: דווקא בגלל ריבוי החסדים שעשה עמו הקב"ה, חש יעקב שהיה עליו לעבוד את ה' ביתר שאת ויתר עוז, ולכן הרגיש שמצבו הנוכחי הוא בבחינת "קטונתי", עד שנזקק להתפלל אל ה' שיצילנו מיד עשיו.
(לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 166)
שבת שלום!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה
חשב מסלול מחדש דבר תורה קצר
☕
שר רוסי שהיה מלומד בתנ"ך, שאל את מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מליאדי: מדוע אחרי חטא עץ הדעת פונה אלוקים לאדם ושואל אותו "איכה?", האם אלוקים אינו יודע היכן הוא נמצא?!
פרשת וישלח מספרת על המלאכים ששולח יעקב לבשר לעשו על חזרתו לארץ, מתוך רצון להתפייס עמו. יעקב מבשר באמצעותם לעשו "עם לבן גרתי" אותיות תרי"ג – גם בבית לבן הארמי שמרתי תרי"ג מצוות. אני כבר הגעתי לשלמות רוחנית ומוכן לגאולה, ומה איתך עשו אחי, איכה?!
ברוח זו השיב הרבי לאותו שר, שזו אינה שאלה סתמית, אלא קריאה נוקבת. אלוקים מבקש לטלטל את אדם הראשון וזועק לעברו "איכה?!" מה קורה אתך, איך נפלת בחטא?!
קריאה זו, המשיך והסביר, היא בעצם פנייה תמידית לכל אדם באשר הוא. מעין תמרור של סימן שאלה, שנועד לגרום לאדם לחשב מסלול מחדש ולעלות על דרך המלך.
תורת החסידות ושיטתה לא רק מעוררת את האדם לתהות ולשאול את עצמו "איכה?" אלא גם מורה לו את הנתיב בדרך העולה בית א-ל.
אחר שבשבוע שעבר למדנו כיצד הופכים לאבא עשיר, בעקבות יעקב אבינו, כעת ננסה להבין כיצד זה לא 'יעלה לנו לראש'…
☕
באחד ממסעותיו הגיע הבעל שם טוב לעיירה קטנה והתארח אצל יהודי, שהכניס אותו מכל הלב לבקתתו הדלה וחלק לו מלחמו.
בתום האירוח בירך הצדיק את היהודי בעשירות, בזכות מצוות הכנסת האורחים שלו.
חלפו שנים והבעל שם טוב שוב נקלע לאזור וחיפש את ביתו של אותו מכניס אורחים.
הפעם, במקום בקתה עמדה שם טירה נאה ובפתח עמד שומר שסינן את הבאים…
כששמע העשיר החדש כי הבעל שם טוב ניצב בפתח, הוא מיהר להכניסו לטרקלינו והראה לו בגאווה את כבוד עושרו ורוב גדולתו.
לפתע, ביקש ממנו הבעל שם טוב לעמוד מול המראה ושאל אותו מה הוא רואה. השיב העשיר: את עצמי. שאל הצדיק: ומה אתה רואה בחלון? השיב העשיר: את העוברים ושבים ברחוב.
והרי זו זכוכיות וזו זכוכית, תמה הצדיק, ומפני מה מבעד למראה אינך מצליח לראות את הזולת אלא רק את עצמך?! אין זאת אלא שציפוי הכסף מסתיר ממך את הזולת, אולי צריך לגרד ממנו קצת…
הבין העשיר את המסר והבטיח להסיר את השומר מהפתח ולחזור להכניס גם 'סתם אנשים' לביתו.
פרשת 'וישלח' מספרת לנו על הענווה של יעקב אבינו, שאחרי כל ההצלחה הכבירה והניסים להם זכה לא רם ליבו והוא חש "קטונתי"!
ככל שהוא צבר יותר, ונהיה 'גדול' יותר, הוא חש 'קטן' יותר ולא ראוי לכל העושר והגדולה.
אם תרצו, אולי זה סוד ההצלחה…
על כך ועוד, בהתוועדות יט בכסלו ובשיעורי החסידות…
ב"ה ממתק לשבת פרשת וישלח תש"פ
מסופר על מלך עריץ שרצה לפרסם את תמונתו ברחבי המדינה, שכולם יכירו את מלכם הנערץ. אלא שלמלך היו שני מומים – היתה חסרה לו עין אחת והיה קטוע רגל ימין. ואיך יפרסם תמונה כזאת שתגרום לו בושה וביזיון… אף על פי כן דעתו היתה נחרצת לפרסם את תמונתו ברחבי הממלכה. למחרת הוציאו משרתי המלך כרוז: "כל הציירים בממלכה המוכנים לצייר את המלך יבואו על שכרם בנדיבות רבה".
אל הארמון הגיעו שלושה ציירים. הצייר הראשון צייר את המלך כמו שהוא – בלי עין אחת וקיטע רגל ימין. כעס עליו המלך ואמר: "כיצד אינך מתבייש לצייר אותי כך. הרי כולם ילעגו לי". והוציא אותו להורג. הצייר השני ראה שכך, הסיק מסקנות וצייר את המלך עם שתי עיניים ושתי רגליים. ראה זאת המלך וכעס: "אתה עושה ממני צחוק? כך אני נראה?" והוציא אותו להורג. ראה זאת הצייר השלישי ולאחר מחשבה אמר למלך: "אני אצייר אותך ואתה תהיה מרוצה. בשבוע הבא תזמין את כל נכבדי הממלכה ונחשוף את הציור בפני כולם…"
לאחר שבוע התקיימה מסיבה רבת משתתפים, הלוט הוסר מעל הציור וכשראה המלך את הציור התפשט חיוך רחב על פניו. בציור נראה המלך כגיבור מלחמה, רוכב על סוס ודורך את קשתו. פניו הביעו ריכוז ועינו האחת הייתה סגורה כדי לכוון את חיצו. רגל ימין שלו הייתה מוסתרת בצידו של הסוס וכך ראו רק את רגלו השמאלית. כך השכיל הצייר להסתיר את מומיו של המלך ולהפוך אותם ליתרונות.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על המלאך שמגיע ונאבק עם יעקב ופוגע לו בגיד הנשה, כשמתחיל לעלות השחר המלאך פונה ליעקב ואומר לו "שלחני כי עלה השחר" ויעקב עונה לו "לא אשלחך כי אם ברכתני" הסיפור הזה נשמע מוזר, יעקב שוכח כמה דברים קטנים מעבר לנהר וחוזר לבדו לאסוף אותם, באמצע הלילה ברחוב חשוך קופץ עליו איש ונאבק איתו כל הלילה וסף סוף מתחיל השחר להאיר והאלמוני רוצה ללכת, יעקב היה צריך לשמוח שהנה סוף סוף הוא מתפטר מהבריון הזה שרב איתו, ובמקום זה הוא מעכב אותו ומבקש ממנו ברכה?
כתוב על כך שיעקב מלמד אותנו מסר מאוד חשוב לחיים בכל הזדמנות של אתגר אל לנו לברוח אלא עלינו לצאת מזה מבורכים יותר, מישהו מנסה לפגוע בך, להנמיך אותך, אתה לא נפגע אלא רואה איך מתוך זה תוכל לצמוח. בזה יעקב בנה לנו את דרך החיים היהודית לא לברוח מהרע ולהמשיך הלאה אלא לראות איך אני בונה את עצמי מתוך האתגר. יעקב אומר לעצמו נלחמתי כל הלילה, יצאתי פצוע ועכשיו אחזור כך אחרי שבזבזתי לילה? מה פתאום, לא אשלחך כי אם ברכתני אני לא מעביר את הלילה זה עד שאראה שיוצאת לי ברכה מהלילה הזה והכל היה שווה, ובאמת המלאך מברך את יעקב ומשנה את שמו לישראל כלומר מה שעד היום היה נעשה בעקבה וברמייה – "יעקב" ייעשה מעתה בצורה ישרה ומתוכננת עם הראש – "ישראל" אותיות לי ראש.
לכולנו יש מצבים שאנחנו מרגישים לפעמים שהמלאך נאבק איתנו ולא משחרר וכבר מחכים לרגע שנגיד שזה מאחורינו אבל כאן התורה מלמדת אותנו שעלינו לדעת שאתגרים בחיינו הם אלו שגורמים לנו להיות מי שאנחנו והם אלו שמעמידים אותנו בגובה הנכון ולכן עלינו להפיק מכל אתגר ברכה גדולה.
יהי רצון שנזכה להפוך כל קושי לאתגר וכל בעיה לברכה כך נצליח להפוך את האתגר הגדול של הגלות שלנו לברכה גדולה של גאולה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
🙂 בדיחות נקיות לשבת פרשת וישלח 🙂 – מילתא דבדיחותא
צב מגיע לתחנת משטרה ומתלונן שארנבים שדדו אותו.
שואל אותו השוטר "תגיד אתה זוכר משהו מהמקרה?"
עונה לו הצב "לא יודע, הכל קרה כל כך מהר
פעם יהודי ביער נתפס על ידי אריה.
היהודי הוציא ספר ומתחיל להתפלל.
פתאום רואה את האריה גם מוציא ומתחיל להתפלל
היהודי שאל אותו: מה אתה עושה?
האריה: ברכת המזון.
איזה דוב אוהב להשתמש בצבעים?
דוב פנדה.
מה זה חמור?
זברה שירדה מהפסים
תגובה אחת
אֲסִירוּת-תּוֹדָה
☕
בשיעור על 'שבעת פלאי תבל', ביקשה המורה מהתלמידים, לכתוב על דף רעיונות לאתרים הראויים לדעתם להימנות על 'שבעת פלאי תבל'.
די מהר סיימו התלמידים את המטלה, אך תלמיד אחד ישב מול הדף ונראה מרוכז כל כולו במטלה. כיוון שהיה זה אחד התלמידים המבריקים בכיתה והמשימה על פניה, הייתה פשוטה ביותר, שאלה אותו המורה מדוע ועל מה הוא חושב כל כך הרבה.
הילד השיב תשובה מדהימה. אני חושב שהיכולת לראות, לשמוע, להריח, למשש, לטעום, לאהוב, לנשום, לצייר, לנגן ועוד, הם הראויים ביותר למלא את רשימת 'שבעת פלאי תבל', אלא שיש לי הרבה יותר משבעה פלאים ואני מתקשה להחליט את מי להוציא מהרשימה…
התלמיד החכם והרגיש הזה, תפס שהפלאים האמיתיים הם דווקא הדברים הכביכול 'טריוויאליים' שבהם חנן אותנו הבורא כבר בלידתנו.
📖
בטבע האנושי, ככל שהאדם מתברך בתכונות וביכולות, או צובר הון ומעמד, כך הוא נעשה גדול יותר בעיני עצמו, ולעיתים אף שוכח מהיכן הוא הגיע ולהיכן הוא הולך… ומי הנותן לו כוח לעשות חיל.
בפרשת וישלח מסופר על יעקב אבינו, שהגיע לחרן בחוסר כל ועתה חוזר לכנען בראש שבט מבורך וברכוש רב, אך במקום לחוש גאווה, הוא מתמלא ענווה וצניעות ומבטא זאת במילים "קטונתי מכל החסדים". לא זו בלבד שחסדי הבורא שהביאוני עד הלום לא רוממו את ליבי, אלא הם גורמים לי לחוש קטן ולא ראוי לכל השפע הזה.
ובאותו מבט, כשהוא פוגש את עשו, אומר יעקב "יש לי כל", ברוך השם, הכל טוב.
ואילו עשו אומר "יש לי רב", הוא גם מתרברב ומתגאה ביכולתיו ובהישגיו וגם מבקש להרבות עוד ועוד כמי שתאוותו אינה באה על סיפוקה.
השבוע, נציין את יום חגה של החסידות, י"ט בכסלו, יום גאולתו של רבי שנאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חבד ובעל התניא ושולחן ערוך. המסר שהעביר לחסידים ביום ניצחונה של שיטת החסידות היה "קטונתי מכל החסדים". אל לנו להתנשא כלפי אי-מי. הענווה והשפלות בכוחם להמיס את החומות שגבהו בין אנשים ולקרב לבבות.