למה התורה ניתנה במדבר

ממתק לשבת פרשת במדבר תשע"ז – למה הקב"ה סופר את עם ישראל?שסופרים יהלומים, לא מתעייפים - הרבי מלובביץ

אשה מבוגרת המתינה בתור לקבלת דולר לצדקה ולברכה מהרבי מליובאוויטש, כל יום ראשון היה הרבי עומד ומחלק דולרים לאלפי אנשים וכמובן שהתור היה ארוך, כשהגיעה תורה פנתה אל הרבי בשאלה "רבי, איך יש לך כח לעמוד כל כך הרבה שעות על הרגליים, אני עמדתי בתור שעתיים ואני כבר בלי כוחות ואתה כבר עומד הרבה שעות ולא מתעייף?" ענה לה הרבה "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים" האמת שמי שילך לבורסת היהלומים יוכל לראות הרבה אנשים שתפקידם לספור יהלומים והם כן עייפים אלא שכשהיהלומים שלך אתה לא מתעיף מלספור אותם והרבי הרגיש שכל יהודי הוא שלו ולכן לא התעייף.

ספר במדבר אותו נתחיל לקרוא השבוע מתחיל בציווי של הקב"ה לספור את עם ישראל, והשאלה שמתעוררת היא האם אלוקים לא יודע כמה בני ישראל מונים, הוא זקוק לספירה? רש"י עונה שהקב"ה מבקש לספור אותנו מתוך חיבתו אלינו, אבל לכאורה דווקא ספירה לא מבטאת את החיבה כי כשסופרים לא מתייחסים למהות ולמעלות של האדם הנספר אלא רק לכך שהוא עוד מספר בין כולם ואיך באה לידי ביטוי החיבה דווקא בספירה?
אבל האמת היא שדווקא הספירה מבטאת את האהבה שאינה תלויה בדבר, אהבתו של הקב"ה לעם ישראל אינה תלויה במעלותיהם או בכך שהם קבלו את התורה ומקיימים את המצוות אלא בעצם קיומם, מצד עצם הקיום של יהודי כל עם ישראל שווים בדיוק ולכן דווקא הספירה שבה כולם שווים מבטאת את אהבת השם לעמו ישראל.
האהבה של הקב"ה לעם ישראל שלא תלויה במעשיהם אלא בעצם מהותם מעוררת את אהבת עם ישראל לקב"ה, אהבה פנימית שלא תלויה במה שקורה להם וזו אותה נקודה יהודית שמתעוררת אצל כל אחד מעם ישראל וגורמת לו לא לרצות להתנתק מהקב"ה ותמיד למצוא את הדרך לשמר את הקשר.

יהי רצון שנצליח לעורר את אותה נקודה יהודית פנימית שבתוכנו ובזכותה נצליח להתאחד עם כל עם ישראל ולהגיע ביחד לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש!

שבת שלום ומבורך!

מסרון השבוע – ראש חודש סיון

כאיש אחד בלב אחד

מאוד יתכן שמה שקרה היום – הוא הנס הגדול בהיסטוריה. היום, ראש חודש סיון, לפני 3339 שנה, חנו בני ישראל מול הר סיני לקראת מתן תורה. למרות שבדרך כלל שני יהודים זה שלוש דעות (וגם על זה יש חילוקי דעות…), הפעם בני ישראל היו "כאיש אחד בלב אחד".

מפתיע לגלות שנוסחת הקסם לאחדות בינינו נמצאת בארבע המילים "כאיש אחד בלב אחד":

"כאיש אחד" – איש אחד מורכב מ-248 איברים שונים ואינספור תאים ורקמות ייחודיים. גם אנחנו שונים וכל אחד מיוחד, ודווקא חלקי הפאזל השונים משלימים זה את זה ומרכיבים משפחה אחת, קהילה אחת ועם אחד.

"בלב אחד" – לצד השוני יש לנו מכנה משותף. כולנו יהודים, לכולנו נשמה אלוקית ולב יהודי שביסודו שווה אצל כולם. לכן כשסופרים את ישראל בפרשת במדבר, כולם שווים בכך שכל אחד 'שווה' אחד.

בואו נשחזר את הנס ונתאחד "כאיש אחד בלב אחד" – נכבד את השוני ונזכור שכולנו שווים.

שבת שלום וחודש טוב!

מיליוני אנשים, פרצופים שונים ודעות שונות, ובוודאי שרגשות שונים.
והנה, למרגלות הר סיני ניצבים כולם "כאיש אחד בלב אחד".

היה זה בדיוק היום, בראש חודש סיוון, לפני 3,329 שנה. וכך, בכל שנה, בימי ההכנה לחג מתן תורה, עלינו לקלף את השונה והמפריד ולזכור שאנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד.

מכוח האחדות אנו זוכים לרענון החוזה על קבלת התורה, ולכל הברכות, כראשי התיבות א' ב' – אחדות ברכה, עד לברכת הגאולה השלימה.

יהיו הדברים לע"נ ניצולת השואה שרה שפגט ז"ל מוותיקות השכונה וקהילת בית הכנסת שהלכה השבוע לעולמה ותנחומינו לבני המשפחה.

ב"ה ממתק לשבת פרשת במדבר תשע"ט 2019

מסופר על אחד מהרבנים החשובים בירושלים שישב בסלון ביתו ולמד, לפתע החלו להישמע קולות רמים של קדיחות ודפיקות מהקומה העליונה. הרב תהה "מה זה?", ושאל את הרבנית,
הרבנית סיפרה לרב שהשכן מלמעלה משפץ ומרחיב את דירתו בחדרים נוספים.

הרב קם ממקומו, סגר את הספר ועלה לקומה למעלה. הוא דפק בדלת ושאל את הילד שפתח אם אבא נמצא,
הילד קרא לאבא ואמר לו "הרב השכן מחפש אותך".
השכן קצת נלחץ, 'הרב?! הוי! הרי בכלל לא ספרתי לו על הבניה המתוכננת… מי יודע מה הוא הולך לומר לי עכשיו…', חשב לעצמו.
אך כשנגש לדלת, הופתע לראות את הרב מחייך אליו, הרב אמר לו "כל כך שמחתי לשמוע שהתחלתם לבנות! כבר מזמן תהיתי ביני לבין עצמי, איך אתם מצליחים להסתדר בדירה קטנה כל כך"…

ואז אמר לו הרב "אני מתאר לעצמי שהבניה והשיפוץ עולים לכם סכום כסף גדול, לסייע לכם בכסף איני יכול. גם לי עצמי אין. אבל אם אתם זקוקים שאחתום על ערבויות להלוואות וכדומה, אעשה זאת בשמחה!"…

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על סדרי החניה של עם ישראל במדבר, לכל שבט היה את המקום הקבוע שלו והתורה מספרת ששבט ראובן שכנו ליד שבט קהת שממנו הגיע קורח ולכן חלק משבט ראובן נמשכו אחרי קורח וגם הם חטאו ומכאן אומר המדרש שלומדים 'אוי לרשע ואוי לשכנו'.
בהמשך המדרש מדבר על שבטי יהודה, יששכר וזבולון ששכנו קרוב למשה ואהרון, המדרש אומר שמהם לומדים "טוב לצדיק וטוב לשכנו" לכן משבט יהודה יצאו המחוקקים הגדולים בעם ישראל, שבט יששכר יודעי עיתים הם תלמידי החכמים ושבט זבולון היו השותפים בתורתם של שבט יששכר.
כל זה מלמד אותנו עד כמה חשוב לבחור שכנים טובים ואז באמת הכל טוב. אבל לצערנו לא תמיד זה בשליטתנו, לפעמים מגיע אחרינו שכן שהוא לא צדיק, או שאין לנו אפשרות אחרת מלבד שכנות של אדם שלא הגון מה נעשה אז? הפתרון שלנו הוא שאנחנו נהיה השכן הטוב שבזכותנו יהיה טוב גם לשכן שלנו כשאנחנו נזכור שתפקידנו להשפיע טוב ולא להיות מושפע מהלא טוב אזי לא רק שאנחנו נצליח להישמר אלא נזכה גם את שכיננו להיטיב את דרכיהם.
יהי רצון שנזכה להשפיע אך טוב וחסד בעולם ובזכות הוספת הטוב בעולם נזכה לעולם של גאולה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

? הפתגם היומי ??

״חיוך הוא דבר כל כך אישי, והופך כל אחד ליותר אנושי, אין לו ערך בכסף ולא בממון – ובכל זאת הוא שווה המון.״

?? בוקר טוב ליום מבורך, יום שישי מלא שמחה, חודש טוב ושבת שלום ?

השבת פרשת בהר במדבר (אחדות אמיתית – סביב התורה)

את פרשת במדבר קוראים תמיד לפני חג השבועות, ומכאן שהיא בבחינת הכנה לחג השבועות. בכל שנה בחג השבועות נותן לנו הקב"ה מחדש את התורה, ולכן ברור, שההכנות לקבלתה המחודשת צריכות להיות בדוגמת ההכנות לקבלת התורה בפעם הראשונה.
ההכנות לקבלת התורה היו השלום והאחדות. חז"ל למדו זאת מהפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר". לא נאמר "ויחנו", לשון רבים (כתחילת הפסוק: "ויסעו מרפידים… ויחנו במדבר"), אלא "ויחן", לשון יחיד. רמז לכך שהם התייצבו לקבלת התורה "כאיש אחד בלב אחד".
וכך נאמר במדרש: "ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, והיו חלוקים אלו על אלו… כשבאו לסיני – הושוו כולם אגודה אחת… אמר הקב"ה: התורה, כולה שלום, ולמי אני נותנה? לאומה שהיא אוהבת שלום".
אין מדובר בסתם אחדות, אלא האחדות היא "נגד ההר" – אחדות סביב הר-סיני וסביב מה שהוא מייצג, קרי: התורה והמצוות. כשיהודים מתאחדים על-ידי התורה, יש לאחדות זו קיום אמיתי ונצחי, והיא גם מביאה רוב ברכה ושפע מלמעלה.

כוחה של האחדות – עצום. אפשר להשיג באמצעותה כל מה שרוצים, ואפילו אם ההתאחדות היא למטרה שלילית. זה היה סודו של 'דור הפלגה', שהיה "שפה אחת ודברים אחדים" – דור מאוחד ומלוכד, ואמר על כך הקב"ה: "ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". אולם סופה של אחדות זו להיכשל, כי אין קיום לאחדות שלא על-פי התורה.
האחדות סביב מתן-התורה היא אחדות שבבסיסה היא אמיתית. בשעת מעמד הר-סיני גילה הקב"ה את פנימיותו לעם-ישראל. בתורה הוא הכניס, כביכול, את 'נפשו'. ולכן, כאשר עם-ישראל מתאחד סביב התורה, נוצרת כאן אחדות בין כל נשמות-ישראל לבין שורשן הראשון – הקב"ה. כך מגיעים לאחדות אמיתית של "כאיש אחד בלב אחד".

מזה אנו למדים, שההכנה לחג-השבועות היא התחזקות באהבת-ישראל, והדבר צריך להתבטא בהשתדלות לקרב יהודי שני לאור התורה. כך אין זו אחדות ערטילאית, אלא אחדות סביב התורה ומצוותיה.
וצריך לדעת, שהכול תלוי בכל אחד ואחת. המגיד ממזריטש פירש את המשנה "דע מה למעלה ממך": דע, שכל מה שקורה למעלה, בעולמות העליונים, הכול הוא "ממך" – הכול תלוי בך ובמעשיך! על האדם לראות את העולם עומד על כפות-מאזניים, ובמעשה אחד ביכולתו להכריע ולהשיג את מתן התורה. בהכנה כזאת, בטוחים אנו שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

(על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 297)

שבת שלום !!!

מוקדש לזכות הת' מנחם מנדל בן נחמה דינה לרפואה שלימה

חג השבועות - וערבות הדדית

ב״ה ממתק לשבת פרשת במדבר תש"פ 2020


בכפר קטן התגוררו שני ילדים שהיו חברים קרובים למרות הפרש הגילאים בניהם, הקטן היה בן 6 והגדול בן 10.
יום אחד שיחקו הילדים בשדה ולא הבחינו שהם מתרחקים מאד מהכפר,
לפתע נשמעה צעקה, החבר הצעיר רץ לעבר הקול וגילה את חברו הטוב יושב ובוכה בתחתית באר נטושה.
החל החבר לצעוק לעזרה, אבל הכפר היה מרוחק מרחק שעה הליכה ממקום ישוב כלשהו, לא היה סיכוי שמישהו ישמע.
הילד הגדול בתחתית הבאר קרא לחברו: ״אתה חייב לחפש ולמצוא חבל או משהו״.
החל הצעיר לסרוק את השדה ואכן לאחר כמה דקות מצא חבל ישן!
הוא זרק קצה אחד לבאר ואחרי שחברו אחז בחבל, משך בכל כוחו עד שחברו הטוב הצליח לצאת מהבאר.
חזרו הילדים לביתם וסיפרו על האירוע המרגש לבני הכפר.
הסתכלו בני הכפר על שני הילדים בפליאה ואחד מהם שאל: ״איך יכול ילד בן 6 למשוך מבאר עמוקה ילד גדול בן 10 ששוקל הרבה יותר ממנו?
״איך באמת?״, שאל אחר, ״מה היה לך מנוף בכיס?…״.
״לא זו הסיבה שהוא הצליח״, נשמע לפתע קולו השקט של קשיש חכם מזקני הכפר ״הוא הצליח משום שלא היה לידו אף מבוגר שאמר לו מה ילד קטן בן 6 לא מסוגל לעשות…״
*
השבוע נקרא בתורה את פרשת במדבר, בפרשה זו מצווה הקב״ה על משה לספור את בני ישראל ״שאו את ראש כל עדת בני ישראל״ במבט ראשון זו נראית ספירת אוכלוסין רגילה כפי שעושים בכל מדינה, אבל בשונה מספירת אוכלוסין שנעשית בדרך כלל על ידי אנשים מובטלים שמקבלים עבודה לזמן קצר, כאן הצוות שהסתובב לספור היו מכובד מאוד וכלל את משה, אהרון ושנים עשר הנשיאים ולא מובן למה באמת הספירה נעשתה בצורה כזו? ועוד דבר שלא מובן למה היו צריכים כל נשיאי השבטים להיות נוכחים בספירה של השבטים האחרים? משה ואהרון ששייכים לכל עם ישראל יכלו להסתובב בעצמם ולקחת איתם לספירה של כל שבט את נשיא השבט שלהם,

מוסבר בתורת החסידות שהספירה כאן היתה במטרה מיוחדת, המטרה היתה ראשית לתת לכל יהודי לדעת ש״סופרים אותו״ ולתת לו את הביטחון שהוא חשוב ומיוחד ובעל יכולות מיוחדות, ודבר שני היתה חשיבות גדולה לתת לעם ישראל לראות שכל שבט צריך את השבט השני שלא יגיד יהודי משבט ראובן איך אוכל לסייע ליהודי משבט שמעון הרי אנחנו לא מאותו שבט ויכול להיות שהשבט שלו יותר גדול ממני או יותר מוצלח ממני, באה הספירה ומלמדת אותנו שאמנם נחלקנו לשבטים שונים וכל אחד בפני עצמו הוא שונה אבל עליו לדעת שיש לו כוחות והוא יכול לחלוק כוחות אלו עם זולתו חשוב שידע שבלעדיו המספר של עם ישראל לא שלם, המודעות שהם יקבלו מעצם הספירה תתן להם את הכוח והרצון לעזור אחד לשני.
*
יהי רצון שנזכור תמיד את המיוחדות של כל אחד מאיתנו ונשתמש באיכויות שהקב״ה העניק לנו כדי לסייע אחד לשני ובזכות זה נזכה להיות ראויים לקבלת התורה ולגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך! שבת מברכים!

קבלת התורה בשמחה ופנימיות!

סגולה לשבועות
בספר "פתורא דאבא" כתוב: "ודע בי כל מי שלא ישן בלילה הזה כלל אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא וכמ"ש רשב"י בהקדמת בראשית וז"ל, "דיפיק ההוא שתא בשלם וכו' ע"ש ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בעניין זה כי אם לא ישן כלל ודאי שאל ימות בשנה ההיא ודי בזה. ולכן פשט המנהג הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות כו". גם בעל מגן אבות (הרשב"ץ) אומר מי שלא ישן בלילה של שבועות מובטח לו שישלים שנתו.
סרטון 14 הלכות לחג השבועות – הלכה למעשה

איחוד טכני או אחדות אמיתית? דבר תורה קצר לפני מתן תורה חג השבועות

הדברים אמנם נכתבו לפני שנה בדיוק, אך מעבר לקורונה ולמצב הפוליטי שהשתנה לפי שעה, הם נותרו אקטואליים, משל נכתבו היום ממש…

היו שם מיליוני אנשים, פרצופים שונים ודעות שונות, ובוודאי שרגשות שונים.
והנה, למרגלות הר סיני ניצבו כולם, בראש חודש סיוון, "כאיש אחד בלב אחד".

ברקע המציאות הישראלית העכשווית זה נשמע ממש אוטופי, כשאיך שלא נערבב את הקלפים לא יווצר לפי שעה גוש אחד מייצג של רוב. (עריכה: זה לקח שנה…)
אז מה היה סוד האחדות הנפלאה במדבר סיני, איך הם עשו את זה?!

התשובה טמונה בהבדל בסדר הדברים, בין "בלב אחד – כאיש אחד", כפי שנאמר ברש"י לגבי המצרים – זו אינה אחדות אמיתית, אלא המטרה המשותפת להרע לישראל היא שאיחדה טכנית ביניהם.
אך כאן, במתן תורה, נאמר תחילה "כאיש אחד" ואז "בלב אחד". לא המטרה המשותפת גישרה על הפערים, אלא שאנו באמת כאיש אחד.

המבחן לתחושה היהודית שלי, אמר פעם סופר מפורסם, הוא כשקורה משהו אי-שם בקצה העולם. אינסטינקטיבית אני בודק האם היה שם איזה יהודי…
במציאות הפוליטית אנו מרשים לעיתים לעצמנו לריב… אך ברגע האמת אנו תמיד מתייצבים יחד. כי מה לעשות, משפחה לא בוחרים אך גם לא מחליפים.

בימים ההם, בזמן הזה. בכל שנה, בפרט בימי ההכנה לחג מתן תורה, עלינו לקלף את השונה והמפריד ולזכור שלפני הכל אנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד.
מכוח האחדות אנו זוכים לרענון החוזה על קבלת התורה, ולכל הברכות. א ב ג
אחדות, ברכה, גאולה.

ציטוט מהגמרא לחג השבועות
נאמר במסכת ראש השנה בירושלמי: "בכל הקורבנות כתיב חטאת, ובעצרת אין כתיב חטאת- אמר להם הקב"ה: מכיוון שקיבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימכם".
לומדים שיחה קצרה של הרבי מליובאוויטש 17 דקות על קבלת התורה בשמחה ובפנימיות

איך מתייחסים לדרך? / החלק היומי, פרשת במדבר / סיון רהב-מאיר:

"החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות", שר פעם ג'ון לנון. אנחנו מתחילים לקרוא השבוע את ספר במדבר, ספר שכולו "בלכתך בדרך". הוא מתרחש בין לבין, בין יציאת מצרים לבין הכניסה לארץ ישראל, מתאר רק את המסעות במדבר. לכאורה, לא מדובר בתקופה חשובה.

אפשר להתעלם ממנה ולהתמקד ברגעי השיא. אבל יש פרשנים שטוענים שזהו הספר החשוב ביותר מבין חמשת חומשי תורה.


רוב חיינו מתרחשים בין לבין, מלאים ברגעים אפורים של מסעות, ולכן צריך לשאול: איך אנחנו מתייחסים לדרך? האם אנחנו נותנים לה ערך וחשיבות, או מזלזלים ומחכים שהיא תיגמר כבר? האם אנחנו מנצלים היטב גם את הרגעים שבין לבין (בתור, בפקק, בהמתנה), גם את התקופות בחיים שהן תקופות מעבר, או רק מחכים כבר להגיע לאיזה יעד נכסף?

הרבי מקוצק אמר על כך משפט עוצמתי, שמלמד אותנו לא לחיות בתחושת המתנה, אלא להתרכז תמיד בכאן ובעכשיו: "אני אף פעם לא בדרך לאנשהו. אני תמיד כבר במקום".

לומדים 2 שיחות של הרבי לחג השבועות
5/5

4 תגובות

  1. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה

    3,333 שנה חלפו מאז מתן תורה ועד היום (ו' בסיון ב'תמח – ה'תשפא), ידענו תקופות משגשות ופחות, עליות וגם ירידות לצורך עליה.
    השנה האחרונה היתה שברירית ופריכה, כבר ראינו את האור בקצה, אולם עוד לא יצאנו מהמנהרה…
    אך גם כשאנו תועים בסבך עצי היער, הנדמה לעיתים כג'ונגל, מגיע חג השבועות ומציע לנו להסתכל על ההר/היער מלמעלה. הנה אנחנו כאן, נטועים עמוק ומקבלים שובר לעוד שנה של ברית אלוקית נצחית, בפעם ה-3,334. הברית שהחזיקה ומחזיקה את עם ישראל איתן, בעוד שהצוררים שקמו עלינו הפכו לאבק בין דפי ההיסטוריה. נתבונן ונפחית בהיסטריה…

    המבחן לתחושה היהודית שלי, אמר פעם סופר מפורסם, הוא כשקורה משהו אי-שם בקצה העולם. אינסטינקטיבית אני בודק האם היה שם איזה יהודי…
    במציאות הפוליטית אנו מרשים לעיתים לעצמנו לריב, אוהו… אך ברגע האמת אנו תמיד מתייצבים יחד. כי מה לעשות, משפחה לא בוחרים אך גם לא מחליפים.
    בפרט בימי ההכנה לחג מתן תורה, עלינו לקלף את השונה והמפריד ולזכור שלפני הכל אנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד.
    א ב ג אחדות, ברכה, גאולה.

  2. ערב שבת קודש פרשת במדבר 🌷

    בפרשת במדבר הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבינו למנות (לספור) את בני ישראל.
    וידועה התשובה של רש"י על השאלה מדוע היו צריכים למנות את בני ישראל פעם אחר פעם?
    להודיע חיבתו של הקדוש ברוך הוא לבני ישראל
    כמו בן אדם שיש לו מעות (מטבעות כסף) והוא נהנה להוציאם פעם אחר פעם ולספור אותם ולראות כמה יש לו למרות שכבר יודע את מספרם שהרי מנה אותם בעבר,
    מכל מקום עצם הספירה מוכיחה את הנאתו של האדם ממה שיש בידו.
    גם אנחנו קיבלנו שפע אלוקי עצום.
    מטבעות של זהב מן השמים, סוכריות מתוקות שמלוות לנו את החיים.
    אהבה, אחוה שלום ורעות.
    שכנים מקסימים, ילדים מחונכים או סתם ידידות.
    קורת גג, מאכלים ערבים ואוזן שומעת.
    יכולת לקרוא, יכולת להבין, חכמה, בינה ודעת.
    אם נזכור כל יום למנות לפחות חלקיק מכל השפע הטוב
    לאמר אבא תודה! ושוב תודה על ימים ללא מכאוב
    להודות על קורת גג על ילדים על אהבה של אב
    לזכור ששום דבר אינו מובן כך מאליו
    אז נראה וגם נמנה להודיע חיבתנו
    שכל טובה היא הזדמנות גדולה
    לאמר תודה רבה!!

    שבת שלום זיגדון נועם 💞

  3. השבת פרשת במדבר
    (ספירה שהיא הכנה)

    פרשת במדבר נקראת תמיד לפני חג-השבועות, והיא בבחינת הכנה לקראתו. בפרשה זו מדובר על מפקד בני-ישראל, ועל שם זה נקרא ספר במדבר כולו – "חומש הפקודים". יש ספירה נוספת שמשמשת הכנה לחג-השבועות – ספירת העומר. מה המיוחד בספירת בני-ישראל ובספירת הימים, ששניהם מהווים הכנה לקבלת התורה?
    עניינה המיוחד של ספירה הוא השוויון: הכול שווים, הגדול אינו יותר מאחד והקטן אינו פחות מאחד. בתוך עם-ישראל יש הבדלי דרגות, מהגדול שבגדולים ועד הקטן שבקטנים, אבל כאשר מונים את בני-ישראל, אין מבחינים בהבדלי הדרגות, וכל יהודי נספר בשווה. גם בימים יש הבדל בין יום חול לשבת ויום-טוב, אבל בספירת העומר נספרים כל הימים בשווה.

    הספירה מבטאת אפוא נקודה פנימית, שבה אין הבדלי דרגות. זוהי עצם הנשמה. ההבדלים קיימים רק בכוחות הגלויים של יהודי, שבהם יש מי שהוא בעל שכל ובעל מידות יותר מחברו, אבל מצד עצם הנשמה הכול שווים ממש. נקודה זו באה לידי ביטוי במניין בני-ישראל.
    כאשר יהודי עובד את ה' בכוחותיה הגלויים של הנפש, השכל או המידות, יש כאן שני דברים – הוא עצמו, ה'אני' העצמי שלו, והמערכת והשכלית והרגשית שלו. קיום התורה והמצוות שלו הוא בבחינת תוספת על עצם מציאותו, שכן הוא נובע משכלו ומרגשותיו. אבל כאשר הוא מעורר ומגלה את עצם נשמתו, המאוחדת אחדות גמורה עם הקב"ה, אין כאן שני דברים, אלא כל-כולו נעשה מאוחד עם הקב"ה – "ישראל, אורייתא וקודשא-בריך-הוא כולא חד".

    גם ההתייחסות לימים תלויה בנקודה זו: אם האדם עובד את ה' בכוחות הגלויים של הנפש, יש אצלו הבדל בין יום חול לבין שבת וחג – בימי שבת וחג הוא מרגיש חיות מיוחדת, ואילו בעבודה השגרתית של ימי החול אין לו חיות. אבל כשהוא מעורר את עצם הנשמה, וכל מהותו נעשית דבר אחד עם האלוקות, אין בעיניו הבדל בין ימי חול לימי שבת וחג, וכל עיתותיו ומעשיו ספוגים וחדורים קדושה.
    זה אפוא הקשר בין ספירת בני-ישראל וספירת העומר לבין מתן-התורה. החיבור בין הקב"ה לעם-ישראל במעמד הר-סיני היה חיבור בין הקב"ה עצמו לבין עצם מהותו של כל יהודי – "אנכי ה' אלוקיך". ההכנה לזה היא חשיפת עצם הנשמה, על-ידי הספירה.

    יש בכל-זאת הבדל בין שתי הספירות: במניין בני-ישראל אין בכלל הבדלים, ואילו בספירת העומר יש התייחסות לכל פרטי המידות, כפי שהן כלולות זו בזו, ונדרש זיכוך פרטי של כל מידה ומידה.
    גם במתן-התורה קיימים שני העניינים הללו: מצד אחד יש כאן הקשר העצמותי בין הקב"ה לעם-ישראל, ובה בשעה יש להחדיר התגלות זו לכל פרט בנפש ובעולם, כדי שגם הוא עצמו, מצידו, יהיה כלי לאור האלוקי. 

    (לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1021)

    שבת שלום!!!
    לזכות הת'מנחם מענדל בן נחמה דינה

  4. השבת פרשת במדבר
    (טוב לצדיק, טוב לשכנו)

    פרשת השבוע מתארת את סדרי חנייתם של שבטי ישראל במדבר, ומכאן לומדים חז"ל את שני הכללים: "אוי לרשע ואוי לשכנו", ו"טוב לצדיק, טוב לשכנו". שבט ראובן, שחנה ליד בני קהת, נענש עמהם במחלוקת קורח ועדתו, ואילו שבטי יהודה ויששכר וזבולון, שחנו ליד משה ואהרן ובניו, נעשו אף הם גדולים בתורה.
    דבר זה נאמר בכמה מקומות: במדרש תנחומא, בבמדבר-רבה ובפירוש רש"י על התורה. אלא שכל אחד מהמקורות הללו מציין היבטים שונים, המלמדים על שלוש תפיסות שונות של ההשפעה שיכולה להיות בין שכנים.

    את ההשפעה ההדדית שיש לשכנים, אפשר לפרש בשלוש דרכים:
    א) ההשפעה חיצונית בלבד, לעניין שכר או עונש – שהשכר או העונש שניתן לאחד, חל גם על שכנו.
    ב) השפעה עמוקה יותר, שגורמת לאחד להיגרר אחר רעהו וללמוד ממעשיו.
    ג) עצם השכנות ביניהם מצביעה על קרבה פנימית שהייתה קיימת בין השניים עוד קודם לכן, והיא שגרמה להם לגור בשכנות.
    מדרש תנחומא נוקט את התפיסה הראשונה: "אלו שלושת השבטים שהיו שכנים לקורח ועדתו בדרום, אבדו עמו במחלוקתו". פירוש ה "אוי לרשע ואוי לשכנו" הוא אפוא, שכאשר הרשע נענש, לוקה עמו גם שכנו.

    רש"י נוטה לתפיסה השנייה: "אוי לרשע ואוי לשכנו, לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתיים וחמישים איש עם קורח ועדתו, שנמשכו עמהם במחלוקתם". כלומר, ההשפעה בין השכנים היא לא רק לעניין העונש, אלא היא חלה גם על ההתנהגות, שהרשע מושך עמו גם את שכנו.
    ואילו במדבר-רבה גורס את התפיסה השלישית: "מי היו בעלי-מחלוקת? קורח בן יצהר בן קהת. ולפי שהיו סמוכים להם ראובן ושמעון וגד, היו כולם בעלי-מחלוקת". כלומר, הם היו מראש בעלי-מחלוקת, והשכנות רק גילתה את הקרבה שהייתה קיימת מראש בין השניים.

    שלושה אופנים אלה קיימים רק בשכנות שלילית, ואילו בשכנות חיובית מסכימים הכול שהיא משפיעה גם על המהות. לכן גם מדרש תנחומא כותב על השכנות החיובית: "שלושת השבטים שהיו סמוכים למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה", כי גדול כוחו של הטוב, שבכל מקרה הוא גורר אחריו גם את השכן.
    ומעלה נוספת לשכנות עם צדיק, שהיא משפיעה הן בכיוון של לימוד תורה והן בכיוון של שלום ואחדות. שכן "התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", ובכוחה להביא שלום ואחדות גם במקום שיש בו פירוד ומחלוקת. לכן שכנו של צדיק זוכה גם בסגולת השלום והאחדות, עד לשלמות השלום בגאולה האמיתית והשלמה.

    (על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 10)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו את העמוד הזה

שיתוף
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב print
Print
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב pinterest
פינטראס
שיתוף ב facebook
Facebook

דברי תורה קצרים לפרשת במדבר,ראש חודש סיוון לקראת שבועות – כאיש אחד בלב אחד

עוד פוסטים דומים

לימוד חסידות ללג בעומר

לימוד שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב מאת הרבי מליובאוויטש | שיעור וידיאו עם אברהם ניסניאן, צבי וילור צידון ויוסף סגל

בס"ד שיעור לימוד ל"ג בעומר לימוד שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב מאת הרבי מליובאוויטש | שיעור וידיאו עם אברהם ניסניאן, צבי וילור צידון ויוסף סגל לימוד מוביל

קרא עוד
תזכורת לפני חג הפסח

תזכורת לפני חג הפסח

לעשות ברכת האילנות ללמוד הלכות לפסח הגעלה, קנייה, טבילת כלים לקנות מצות שמורות לקנות יין אדום קידוש לבנה לתת קמחא דפסחא שווי סעודת חג כל 8

קרא עוד
הא לחמא עניא

בס"ד שיעור וידיאו הכנה לפסח לפי שיחה של הרבי מליובאוויטש למה מתחילים את הסדר עם "הא לחמא עניא" ומידת הביטול

שיעור חסידות לפסח שיעור הכנה לפסח לפי שיחה של הרבי מליובאוויטש למה מתחילים את הסדר עם "הא לחמא עניא" ומידת הביטול שיעור תורה בנושא הרבי מליובאוויטש

קרא עוד
תפילה למציאת הטוב

תפילה לכל בקשה

אוסף תפילות לכל בקשה, עצלות וכו מוכן לשיתוף והפצה ה' אחד הענק לי את העוז להשיל מעלי כל עצלנות ואדישות שבנפשי, אשר מעיקות על גופי האפשר

קרא עוד
%d בלוגרים אהבו את זה: