דברי תורה קצרים לפרשת בהעלותך + ווידואים קצרים לאור החסידות

דברי תורה קצרים לפרשת בהעלותך + ווידואים קצרים לאור החסידות

ממתק לשבת פרשת בהעלותך תשע"ז 2017

לרבי החמישי של חב"ד, רבי שלום דב בער היה אח מבוגר יותר, בשם זלמן אהרון, האח המבוגר יותר היה יותר נמוך משלום דב בער, יום אחד בהיותם בחצר, פנה האח הגדול לאחיו הצעיר ואמר לו "כנס לבור וכך אני אהיה יותר גבוה ממך כי אני יותר מבוגר" ראה זאת אביהם הרבי הרביעי קרא לבנו הגדול ואמר לו "אף פעם אל תגביה את עצמיך על חשבון הנמכת הזולת, אם אתה רוצה להיות גבוה יותר תעלה אתה על כסא".

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שהקב"ה אומר למשה למנות את שבעים הזקנים ואומר לו "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" אומרים חז"ל "למה משה דומה… לנר שמונח על גבי מנורה ודלקו ממנו נרות הרבה ולא חיסר אורו כלום"
באופן טבעי משה רבנו היה אמור להרגיש שנלקחה ממנו הבכורה, מעכשיו יהיו ביחד איתו עוד שבעים איש שינהלו את העם אבל משה רבנו מבין שהאור הרוחני שיש בתוכנו הוא אין סופי ונתינה לזולת היא כמו להדליק עוד נרות שהאור לא רק שלא נחלש אלא הולך ומתגבר.
זו גם הסיבה שכשבאים ואומרים למשה שישנם שני אנשים במחנה שמתנבאים, משה אומר "מי יתן כל עם ה' נביאים" ומלמד אותנו שדווקא הגבהת הזולת היא זו שתגביה אותנו.

יהי רצון שנזכה לסייע אחד לשני לגבוה ולהתעלות ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך

 

ממתק לשבת פרשת בהעלותך תשע״ח 2018

היה פעם יהודי שחיפש את האמת והחליט שהוא מוכן לעשות הכל ובלבד שידע מה היא האמת, הוא החל לחפש ולשאול, יום אחד פגש אדם חכם מאוד שאמר לו ״אם אתה באמת רוצה למצוא את האמת עליך לטפס לראש ההר שבאופק ושם תמצא את האמת״, היהודי יוצא למסע ואחרי כמה שבועות מגיע לראש ההר, הוא רואה שם כמה אנשים שמצביעים לו על עוד הר ואומרים לו ״אם אתה מחפש את האמת עליך לטפס לראש ההר ההוא", הוא שוב מתחיל לטפס ושוב מפנים אותו לעוד הר ועוד הר עד שהוא כמעט מתייאש ואז אומר לו מישהו אל תתייאש נשאר לך עוד הר אחד ושם תמצא את האמת, היהודי מתרגש מהבשורה ומטפס במהירות את ההר האחרון, עם הגיעו לראש ההר מתגלה לנגד עיניו מחזה מרהיב, כל ההר מלא בכוסות עם שמן ופתילה, נרות דולקים, חלק מהכוסות מלאים וחלקם פחות, ממול יושב שם זקן ומחייך אליו, הוא אומר לזקן ״אני מחפש את האמת״ והזקן אומר לו ״כאן האמת נמצאת ברוך הבא לעולם האמיתי…״ היהודי שואל מה קורה כאן והזקן מסביר ״לכל אדם בעולם יש כאן כוס מלאה בשמן, ברגע יציאתו לאוויר העולם הפתילה נדלקת והשמן מתחיל לאזול, ישנם אנשים שהשמן שלהם בוער מהר יותר והחיים קצרים יותר ויש אנשים שהשמן בוער לאט וחייהם ארוכים יותר״, היהודי הנדהם שואל מיד איפה הכוס שלי? והזקן אומר לו ״הנר שלך בשורה 237 נר מספר 96״ הוא הולך מהר לנר שלו ונבהל לראות שהשמן שלו כמעט נגמר, הוא מסתכל ימינה ושמאלה ורואה שאף אחד לא רואה, תופס את הנר של השכן ובא לשפוך לעצמו ״רק קצת, עוד כמה שנים״ באותו רגע הזקן מופיע, תופס לו את היד, מסתכל לו בעיניים ושואל אותו ״אתה מחפש את האמת?…״
פרשתינו מתחילה בציווי לאהרון הכהן ״בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״ במנורת בית במקדש היו שבע נרות וכשהיו דולקים היו צריכים כל הלהבות להיות מכוונות לכיוון הנר האמצעי,
בחסידות מוסבר ששבעת הנרות מסמלים שבע סוגים של יהודים שלמרות השוני בדרכם בעבודת ה׳ עליהם להיות מכוונים לאותו מקום ולשאוף לאותה מטרה של השראת השכינה בעולם,

**

שמעתי פעם וויכוח בין שני מטיילים אחד אמר ״כל אחד והאמת שלו״ והשני טען ״אמת יש רק אחת״, כשביקשו שאגיד את דעתי אמרתי להם ״שניכם צודקים, ברור שכיהודים יש לנו דרך ברורה שקיבלנו מאז מתן תורה ״משה אמת ותורתו אמת״ וככל שניצמד לאמת זו העולם ייראה יותר טוב ויגיע אל תכלית בריאתו, יחד עם זאת הקב״ה נתן לכל אחד את המסלול האישי שלו שנגזר מהמקום שבו נולד, מהחינוך שקיבל וממה שלמד במשך חייו, ואת זה בא הפסוק בפרשתינו ומלמד אותנו, ישנם אמנם שבעה דרכים אבל עלינו תמיד לזכור ״אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״, עלינו לוודא שהאמת הפרטית שלי מכוונת לתוכנית הכללית של הקב״ה שאתה העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב.
וכשכל אחד מאיתנו יעשה את שלו באמת ייתקבצו יחד כל הנרות הקטנים ויהפכו לאבוקה אחת גדולה של הגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

 

 

 

מסרון השבוע – פרשת בהעלותך

כשאלוקים סוגר לך דלת

כשהיינו ילדים שאלו "מה אתה חולם לעשות כשתהיה גדול". והיום, במבט לאחור, האם הגשמנו את החלום, או שמסע החיים הביא אותנו לתחנות אחרות?

פרשת בהעלותך מדברת על מסעות בני ישראל במדבר. כשהענן עלה, היה זה סימן לצאת למסע; וכשהענן ירד, זה סימן לעצור ולחנות. לפעמים הענן היה עוצר למשך חודשים ושנים, ולפעמים רק יום אחד, וכבר ניגשו למסע הבא. והכול "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו".

גם בחיים לפעמים הענן יורד. סוף סוף התקבלת לעבודה. עד שקצת התבססת, והנה הענן שוב עולה. הבוס מספר על קיצוצים ושולח אותך מתוסכל הביתה, לחכות שהענן שוב ירד.

גם דוד המלך וגם בנו שלמה המלך אומרים אותו דבר: "מה' מצעדי גבר כוננו". אם מצאת עבודה או פוטרת ממנה, גרת במקום מסוים או נאלצת לעזוב אותו, זה מאת ה'. "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו". הייתה לך שליחות במקום הקודם, וכעת יש לך שליחות אחרת.

או כמו שאומרים אנשים "כשאלוקים סוגר לך דלת, הוא פותח לך דלת אחרת"…

שבת שלום ונסיעה טובה במסע החיים!

הרב חיים הבר

אמן צעיר העמיד את כן הציור שלו ועליו ציור מרהיב עין בקניון הומה אדם, וביקש מאנשים שיסמנו איקסים היכן שהוא פישל… אחר שהציור כולו התמלא באיקסים, העמיד ציור חדש וביקש מהסובבים לתקן את הציור. אף אחד לא התנדב למשימה… להעיר כולם יודעים. אבל לתקן?!

בסיפור על 'פסח שני' (=בתרגום רעיוני: A second chance) מלמדת אותנו הפרשה ש תמיד ניתן לתקן. כן, כן.

 

השבת פרשת בהעלותך (למצוא את האחדות)

פרשתנו נפתחת בציווי של הקב"ה לאהרן הכוהן על הדלקת מנורת המקדש. בהמשך הדברים נאמר: "וזה מעשה המנורה מקשה זהב, עד ירכה עד פרחה מקשה היא". שואלים על כך פרשני המקרא: הלוא הציווי על עשיית המנורה ניתן הרבה קודם לכן, בפרשת תרומה, וכאן כבר מדובר על הציווי להדליקה, ואם-כן, מדוע התורה חוזרת כאן על פרטי עשיית המנורה?

רש"י אינו נדרש לשאלה זו בפירוש, שכן לדעתו אין הפרשה הזאת עוסקת בדיני הנרות, אלא ב'פרשת המנורה', ולכן התורה מדגישה, שמהותה של המנורה היא – היותה "מקשה זהב" ושהנרות צריכים להאיר "אל מול פני המנורה". לעומתו, הרמב"ן רואה בחזרה זו של התורה תנאי בהדלקת המנורה. כלומר, מהי הדלקה נכונה? כזאת שנעשית במנורה שעשויה "מקשה זהב".

ידוע, שהנשמה נקראת נר, כפי שנאמר: "נר ה' נשמת אדם". עם-ישראל כולו מכונה בדברי הנביא – "מנורת זהב". מנורת המקדש מסמלת אפוא את מהותו של עם-ישראל. שבעת קני המנורה מסמלים את שבע הדרגות השונות שקיימות בעם-ישראל.

אולם למרות כל ההבדלים הללו, כל הסוגים שבעם-ישראל מחוברים למהות אחת מאוחדת, ודבר זה מסומל בכך, שהמנורה כולה עשויה "מקשה", גוש אחד.

זאת ועוד: הדלקת המנורה צריכה להיעשות כך, שהנרות יאירו "אל מול פני המנורה" – שהאור המיוחד של כל סוג בעם-ישראל יתחבר עם השורש המאחד של כולם.

ובנקודה זו יש שתי רמות של התאחדות, שמרומזות בדבריהם של רש"י ורמב"ן: רש"י, הפשטן, רואה בציווי על הדלקת המנורה את 'פרשת המנורה'. כלומר, יש צורך שהמנורה תהיה שלמה, ושכל שבעת הנרות יהיו מחוברים אל שורשם המאוחד, אל ה'מקשה'.

המשמעות הרוחנית של הדברים היא, שיהודי צריך תמיד לשאוף אל שורשו ומקורו, אל הנקודה העצמותית המאוחדת, שממנה נחצבו כל הנשמות, ושאין בה הבדל בין נשמה לנשמה. עליו לחשוף את השורש המשותף של נשמתו, שמחובר בקשר בל-יינתק עם חברו.

אולם הרמב"ן, שמגלה את פנימיות הדברים, רואה בפרשה שלנו את 'דיני הנרות'. התכלית האמיתית אינה מסתיימת בחשיפת האחדות העצמית של כל נשמות ישראל, אלא בכך שכולן מאירות והן בבחינת 'נרות'.

תכלית הבריאה היא, להביא את האחדות המהותית של נשמות ישראל אל העולם, ולגלות גם בו את האחדות האלוקית הכוללת. העיקר הוא להאיר החוצה, להאיר את העולם כולו. זוהי המשמעות הפנימית של הדלקת המנורה – להאיר את העולם כולו באור האלוקי המאוחד של מנורת עם-ישראל.

(על-פי לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 60)

שבת שלום!!!!
מוקדש לזכות הת׳ מנחם מענדל בן נחמה דינה לרפואה שלימה

 

ב"ה ממתק לשבת פרשת בהעלותך תשע"ט

הדיפלומט הישראלי מר יהודה אבנר, שעבד בשירותם של ארבעה ראשי ממשלה, היה מבקר לעיתים קרובות אצל הרבי וגם זכה לכמה פגישות אישיות בחדרו.

באחת הפגישות שאל את הרבי "מה תפקידו של רבי?" השיב הרבי: "תאר לעצמך שאתה מביט בנר, הנר עשוי מחומר דליק, כמו שעווה, ויש בו גם פתילה, אך זה עדיין אינו הופך אותו לנר, כדי שזה יהיה נר צריך להדליקו, ואז יאיר וימלא את ייעודו. גם יהודי הוא בבחינת נר, תפקידו של רבי הוא להדליק את הנר".

קודם צאתו שאל מר אבנר את הרבי: "האם הרבי הצליח להדליק את הנר שלי?" חייך הרבי והשיב: "אני נתתי לך את הגפרור עכשיו הכול תלוי בך".
פרשת השבוע מתחילה עם הציווי האלוקי לאהרן להדליק את המנורה בבית המקדש, ההלכה היא שלהדליק את הנרות יכול בעיקרון כל אחד אבל להיטיב ולהכין את הנרות רק הכהן יכול,
כתוב נר ה' נשמת אדם והמנורה עם שבעת נרותיה מסמלים את כל הסוגים שבעם ישראל שגם אצל כל אחד מהם צריכים להדליק את המנורה, אומרת לנו התורה שלהדליק יהודי אחר, לקרב יהודים לתורה זו זכות וחובה של כל יהודי לא רק מי שהגיע לרמה רוחנית גבוהה.
יחד עם זאת הכנת ההדלקה יכולה להיעשות רק על ידי הכהן, שזה אומר, לקרב יהודי אחר כל אחד יכול אבל לדעת איך לקרב ובאיזה אמצעים זה רק הכהן יכול להחליט.
לפעמים יכול יהודי לחשוב שעל מנת לקרב את הזולת הוא יקרב את התורה אליו במקום לקרב אותו לתורה, הוא יוותר על כל מיני דברים בהלכה רק כדי לקרבו, מלמדת אותנו התורה שאת הדרך לקרב, רק הכהן הוא זה שמלמד, הרבי נותן לך את הגפרור ואז יש לך את הכוח להדליק את הנר שלך וגם של החבר.
יהי רצון שנזכה להדליק עוד ועוד נשמות של יהודים ובזכות זה נזכה לראות את המנורה בבית המקדש שיבנה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

במקום שאין אנשים- השתדל להיות איש
"במקום שאין אנשים- השתדל להיות איש." ~ פרק ב', משנה ה', הלל הזקן

אל תשכחו לתת להם חכות

רגע לפני 'החופש הגדול', אנו יכולים להפיק גישה חינוכית מנצחת, מהציווי בפרשת 'בהעלותך', המורה לכהן להיטיב ולסדר את הנרות טרם הדלקתם, כך שהלהבה תמשיך ותדלק לאורך זמן, ללא מגע יד אדם.

וכך בחינוך הילדים, לא מספיק שנאכיל אותם בכפית, אלא עלינו לצייד אותם בחכות, כך שיוכלו לעמוד על רגליהם ולהתפתח הן בפן הרוחני והן בפן החומרי.

הנה טיפ מעצים מהרבי מליבאוויטש: בעת שמוכיחים ילדים, על ההורה או המורה להיזהר שלא לעורר בילד תחושה של חוסר אונים או ייאוש חלילה; במילים אחרות, אסור שהילד יקבל רושם כאילו הוא עצמו אינו ראוי וכי הכול אבוד וכו' ולפיכך הוא יכול להמשיך לעשות ככל העולה על רוחו. להיפך, יש לעודד את ההרגשה של הילד שהוא מסוגל להתגבר על הקשיים העומדים בפניו בעזרת כוח רצון ונחישות.

נסו את זה בבית…

בדיחה יהודית לשבת בהעלותך

הודי אחד מגיע לשמים בשעות הערב… המלאך בשער בודק ומגלה שהוא, מה לעשות, הולך לגיהינום.
"תראה", אומר לו המלאך, "אתה הולך לגיהינום. אבל אתה יכול לבחור. יש לנו גיהינום של אנגלים, גיהינום של צרפתים וגיהינום של יהודים. במה תבחר?"
היהודי שואל בחשש גדול, מה ההבדל ביניהם?

המלאך פותח לו דלת לאולם אחד שבו יושבים המון צרפתים במסעדה מפוארת, שותים יין טוב, אוכלים אוכל צרפתי משובח ובאופן כללי נהנים מהחיים.
מה כאן הגיהינום, הוא שואל?
"כל בוקר בשמונה בדיוק הם נכנסים לשמן רותח וניצלים שם עד שעה חמש", מספר לו המלאך, "אח"כ הם מתלבשים ויוצאים לבלות כרצונם… למחרת שוב שמן רותח מ 8 עד 5 וכן הלאה".

אח"כ המלאך פותח דלת שנייה ושם יושבים המוני אנגלים בפאב, שותים בירה ושרים ונהנים… 
ומה כאן אצל האנגלים הגיהנם הוא שואל? 
"כל יום משעה 8 ועד השעה 5 הם ניצלים בשמן רותח… ואח"כ מתלבשים, מתרחצים ויוצאים לבלות כרצונם. למחרת שוב מ8 ועד 5 שמן רותח…"

לבסוף המלאך פותח דלת שלישית… ושם יש המון יהודים, כולם מתפללים, בוכים, מתייסרים, צמים ובאופן ברור לא נהנים.
ומה סדר היום כאן הוא שואל?
"משעה 8 ועד 5 שמן רותח ואח"כ צום ותפילות ויסורים עד הלילה. למחרת שוב מ 8 ועד 5 שמן…"

הבחירה קשה מאוד אומר היהודי למלאך. מה היית בוחר אתה אילו היית במקומי?
"אני, אם הייתי במקומך, הייתי בוחר בגיהינום היהודי", אומר המלאך.
ביהודי דווקא? למה?
אצל היהודים שמונה זה לא שמונה, חמש זה לא חמש והשמן לא בדיוק רותח…

🙂 🙂 🙂

עוד בדיחה לשבת בהעלותך

משפחה חרדית ברוכת ילדים מגיעה לגן חיות אבלה שומר אומר להם שהגן כבר נסגר.
"בבקשה הבטחנו לילדים שנראה להם את הגורילה" התחנן האב.
"רגע, אתה רוצה להגיד שכל זה הילדים שלך?" התפלא השומר.
"כן".
"אז רגע אני אביא את הגורילה לפה היא חייבת לראות את זה"

הדפס או שתף ברשתות החברתיות וגם בוואצ-אפ. אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות.
  •  
  •  
  •  
  • 28
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •   
  •  
  •  
    28
    Shares
טיול בניו יורק
כנסו לקרוא חוויות של מטיילים
המלונית של צבי בניו יורק
נוח לכיס ונוח לטיול

 

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. השבת פרשת בהעלותך
    (למצוא את האחדות)

    פרשתנו נפתחת בציווי של הקב"ה לאהרן הכוהן על הדלקת מנורת המקדש. בהמשך הדברים נאמר: "וזה מעשה המנורה מקשה זהב, עד ירכה עד פרחה מקשה היא". שואלים על כך פרשני המקרא: הלוא הציווי על עשייתהמנורה ניתן הרבה קודם לכן, בפרשת תרומה, וכאן כבר מדובר על הציווילהדליקה, ואם-כן, מדוע התורה חוזרת כאן על פרטי עשיית המנורה?
    רש"י אינו נדרש לשאלה זו בפירוש, שכן לדעתו אין הפרשה הזאת עוסקת בדיני הנרות, אלא ב'פרשת המנורה', ולכן התורה מדגישה, שמהותה של המנורה היא – היותה "מקשה זהב" ושהנרות צריכים להאיר "אל מול פני המנורה". לעומתו, הרמב"ן רואה בחזרה זו של התורה תנאי בהדלקת המנורה. כלומר, מהי הדלקה נכונה? כזאת שנעשית במנורה שעשויה "מקשה זהב".

    ידוע, שהנשמה נקראת נר, כפי שנאמר: "נר ה' נשמת אדם". עם-ישראל כולו מכונה בדברי הנביא – "מנורת זהב". מנורת המקדש מסמלת אפוא את מהותו של עם-ישראל. שבעת קני המנורה מסמלים את שבע הדרגות השונות שקיימות בעם-ישראל.
    אולם למרות כל ההבדלים הללו, כל הסוגים שבעם-ישראל מחוברים למהות אחת מאוחדת, ודבר זה מסומל בכך, שהמנורה כולה עשויה "מקשה", גוש אחד.
    זאת ועוד: הדלקת המנורה צריכה להיעשות כך, שהנרות יאירו "אל מול פני המנורה" – שהאור המיוחד של כל סוג בעם-ישראל יתחבר עם השורש המאחד של כולם.

    ובנקודה זו יש שתי רמות של התאחדות, שמרומזות בדבריהם של רש"י ורמב"ן: רש"י, הפשטן, רואה בציווי על הדלקת המנורה את 'פרשת המנורה'. כלומר, יש צורך שהמנורה תהיה שלמה, ושכל שבעת הנרות יהיו מחוברים אל שורשם המאוחד, אל ה'מקשה'.
    המשמעות הרוחנית של הדברים היא, שיהודי צריך תמיד לשאוף אל שורשו ומקורו, אל הנקודה העצמותית המאוחדת, שממנה נחצבו כל הנשמות, ושאין בה הבדל בין נשמה לנשמה. עליו לחשוף את השורש המשותף של נשמתו, שמחובר בקשר בל-יינתק עם חברו.

    אולם הרמב"ן, שמגלה את פנימיות הדברים, רואה בפרשה שלנו את 'דיני הנרות'. התכלית האמיתית אינה מסתיימת בחשיפת האחדות העצמית של כל נשמות ישראל, אלא בכך שכולן מאירות והן בבחינת 'נרות'.
    תכלית הבריאה היא, להביא את האחדות המהותית של נשמות ישראל אל העולם, ולגלות גם בו את האחדות האלוקית הכוללת. העיקר הוא להאיר החוצה, להאיר את העולם כולו. זוהי המשמעות הפנימית של הדלקת המנורה – להאיר את העולם כולו באור האלוקי המאוחד של מנורת עם-ישראל.

    (על-פי לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 60)

    שבת שלום!!
    לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

כתיבת תגובה

tzvika770

 אוהב לארח בשישי אצל צבי לקרוא על הפרויקט לחצו כאן | אוהב לצלם מוצרים ואוכל ב PHOTO-FLARE אוהב תורה ויהדות אוהב טכנולוגיה ואינטרנט. ואם תחפשו בגוגל מי הבונה האתרים הכי טוב בניו יורק תמצאו אותי :) לחצו כאן לבדיקה. ליצירת קשר איתי כתבו לי פה באתר מרכז ניו יורק בתגובות.

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות