שבת שלפני חג הפסח בשם "שבת הגדול" – "לפי שנעשה בו נס גדול" – שבשבת שקודם יציאת בני ישראל ממצרים "לקחו ישראל פסחיהם", ואזי "נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך", והשיבום ישראל "זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים". ומששמעו בכורי מצרים שעתידים הם למות, הלכו לאבותיהם ולפרעה "לבקש מהם שישלחו את ישראל, ולא רצו, ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם" (שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סת"ל, א. ומקורו בתוס' שבת פז, ב ד"ה ואותו).
ויש לבאר הטעם שנס זה נקרא בשם נס "גדול", ואף יום זכרון הנס נקרא על שם גדלות הנס – "שבת הגדול":
אם מתבוננים בפרטי מאורע זה, רואים שכל פרטי המעשה הם מהלכים טבעיים לכאורה. כי, הרי מה שהאמינו הבכורות לדברי בני ישראל, אין זה דבר פלא כלל, דהלא הוכו בתשעה מכות מקודם לזה, ונתקיימה פעם אחר פעם התראת משה בפרעה, ואדרבא, ענין הנס הוא אצל פרעה דווקא שלא הקשיב לדברי משה, והיה זה רק משום שהקשה השי"ת את לבבו לבלתי שלח את ישראל. וכאשר לא אבו פרעה ואבותיהם לשלח את ישראל, הנה כתוצאה טבעית "עשו הבכורות עמהם מלחמה", היות וידעו שחייהם בסכנה אם לא ישלחו את ישראל.
אך מאידך, בוודאי נס גדול יש כאן, דהלא טבע המצריים היה לנגד ליציאת ישראל ממצרים, ויתר על כן "בכורי מצרים" מורה על התקיפות והחוזק של מצרים, וממילא על התנגדות גדולה לבני ישראל, ומכל מקום בשבת הגדול עמדו הם עצמם ונלחמו עם אבותיהם שישלחו את ישראל!
ונמצא, שיש כאן סוג מיוחד של נס, שהוא מה ששינה הקב"ה את הטבע עצמו, דאף שלא השתנה דבר ממנהגו של עולם, מכל מקום על פי דרכי הטבע רצו תקיפי וגיבורי מצרים לשחרר את בני ישראל ולהוציאם לחירות.
ולכן הנס נקרא בשם "נס גדול", והשבת בשם "שבת הגדול", כי נס כזה מעלתו גדולה עד למאוד, כי בזה שאינו שובר ודוחה הטבע בשביל הנס, כי אם פועל אשר הטבע עצמו בגדריו הרגילים ישתנה ויפעל כרצונו של הקב"ה, הרי זה ממחיש יותר את גדולתו של השי"ת שאינו מוגדר בשום גדר, ולא זו בלבד שאינו מוגבל בגדרי הטבע ויכול לשדד מערכות הטבע, אלא שמחבר את ההפכיים שישכנו יחדיו – למעלה מהטבע, בתוך הטבע עצמו, ומתלבש בתוך הטבע מבלי שיזוזו גדרי הטבע ממקומם.
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ז עמ' 44 ואילך)
