בנוגע ליציאת מצרים מצינו בכתובים שביטול גלות מצרים התחיל ב"חצות הלילה" בדיוק, שאז הייתה מכת בכורות, ובני ישראל יצאו ממצרים "בעצם היום הזה" שפירושו בחצות היום בדיוק (ראה רש"י האזינו לב, מח. ספרי האזינו שם ועוד).
והנה "חצי הלילה" הוא הזמן הכי חשוך של הלילה, וכן הוא לאידך ב"חצי היום", שהוא הזמן הכי מואר ביום.
ויש ללמוד מזה בעבודת האדם לקונו:
כאשר האדם נמצא בחושך רוחני גדול ביותר, עלול הוא לחשוב, שאין לו לנסות לצאת ממצב זה בזמן שהחושך גדול ביותר, שהרי חושך גדול כזה יוקשה עליו לבטלו, אלא עליו להמתין לזמן בו יאיר אצלו יותר אור הקדושה, ואזי יקל עליו לבטל את החושך ויוכל לצאת ולהשתחרר מהחושך הרוחני.
וע"ז באה ההוראה מזה ש"בחצות הלילה" התחילה ביטול גלות מצרים, שגם בעת החושך הכי גדול יש ליהודי כוחות "לצאת" ממצרים, ובמילא אין לו להתחשב בגודל החושך, כי יש ביכלתו להתגבר על כל הקשיים, אפילו על חושך של "חצות הלילה".
וכן הוא לאידך: כאשר אדם נמצא במצב של "עצם היום הזה", והיינו שמאיר אצלו אור הקדושה בתוקף גדול, עלול הוא לחשוב שיכול הוא לישאר במעמדו ומצבו בעבודת השם ואין הוא צריך "לצאת" ממצבו שנמצא בו עתה, כי כבר מאיר בו אור הקדושה.
וע"ז באה ההוראה מזה שיציאת מצרים הייתה "בעצם היום הזה", שגם במצב זה אין לאדם להסתפק במדריגתו שבו הוא נמצא, אלא עליו להתעלות תמיד מדרגא לדרגא, להתייגע יותר ויותר, "לצאת" ממקומו העכשווי וללכת מחיל אל חיל.
(ע"פ תורת מנחם התוועדויות תשמ"ד ח"ג עמ' 1437 ואילך)
