ברוך השם שבאתי מהצד השני. היום יצא לי ללבקר חבר שמעד, בבית המעצר רייקרז איילנד המקום הכי נמוך בניו יורק. החוויה היתה קשה ארוכה ומייגעת חשבתי שאני יוצא מהבית לשעתיים (20 דקות נסיעה ממני) בסוף חזרתי אחרי חמש שעות.
אני אתחיל בלכתוב שהחבר הוא באמת חבר ובאמת הוא מעד. בגיל 30 בערך הוא פרץ פעמיים לאותו מקום, עבירה ראשונה בגיל 30 זה באמת מעידה שקרתה מנסיבות מצערות ובאמת חבל שקרתה ומזל שתפסו אותו בנתיים הוא כבר שבועיים בפנים ונקווה שישתחרר בקרוב (אמור להשתחרר ביום שני לשיקום). כחבר אני סולד מהרע שבתוכו אבל אוהב את הטוב שבו ובטח ובטח שתומך בו ועזור כמה שאני יכול ע"מ שיגיע לדרך הישר. זה מוזר לי לקרוא בתקשורת לפעמים על ידוענים שברגע שנפתחת נגדם חקירה משטרתית כל חבריהם מתנדפים. אני לא חושב שזה הדרך שחברים צריכים לנהוג.
לפי עניות דעתי חברות איננה נמדדת במעשה אחד אלה סך כל המעשים: משמע: אי אפשר לשפוט בנאדם שעשה המון טוב לדוגמה 18 מעשים טובים ואז ברגע של מעידה שעשה מעשה לא טוב להגיד שהאדם רקוב ואסור להיות בקרבתו, כי סה"כ הוא עשה שמונה עשרה מעשים טובים אבל רק מעשה אחד רע זתומתרת שהוא בפלוס 17 והוא עדין איש טוב שמעד. כמובן שבפועל יש גם הבדלים בעבירות (דין גנב הוא לא דין רוצח או אנס). בכל אופן צריך לשנוא את הרע שבו ולאהוב את הטוב שבו ולנסות לעזור….לפי עניות דעתי.
אשמח מאוד עם תקראו פרק תהילים קצר לזכותו – לשיקום מלא וחיים נורמטיבים מאושרים ובריאים:
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת. (ב) חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי. (ג) שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם. (ד) יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח. (ה) בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי. (ו) כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע. (ז) יָגוּרוּ יצפינו [יִצְפּוֹנוּ] הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. (ח) עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים. (ט) נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ. (י) אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים לִי. (יא) בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהוָה אֲהַלֵּל דָּבָר. (יב) בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי. (יג) עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ. (יד) כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים.
עד כאן החפירות שלי על החבר הסורר:)
קצת הרבה על הביקור ב רייקרז איילנד
קודם כל תתכוננו שזה לוקח המון זמן ולא בטוח שתפגשו את האסיר. אתם מכירים את הבידוק שעוברים בנמלי תעופה (תוריד נעלים, רקן כיסים וכו)? אז עד שפגשנו את מיודענו עברנו 3 כאלה.
טיפ ראשון: תתכננו את זמנכם וקחו בחשבון שזה יכול לקחת ~ 5 שעות.
טיפ 2: תבואו עם מינמום ציוד ומכנס בלי חגורה כי זה לא כיף להוריד וללבוש חגורה ונעלים מינמום 3 פעמים.
טיפ 3: תתכוננו שהולכים לחפש עליכם וליבש אותכם הרבה פעמים במהלך הביקור.
אבל לפני כן, כשמו כן הוא: רייקרז או האי רייקרז (באנגלית: Rikers Island) הוא אי באיסט ריבר. ונמצא בצד של קווינס מאחורי שדה התעופה לא-גוורדיה אי אפשר להגיע לאי באוטו (מטעמי בטיחות) אז מגיעים עד המחסום מחנים את האוטו ולוקחים אוטובוס מיוחד (שאטל) מהחניון.
טיפ 4: תביאו כרטיס לאוטובוס MTA.
אחרי שיורדים מהאוטובוס (שאטל) פוגשים בלוקרים ציבורים בהם שומרים את הארנקים, טלפונים סוללארים, סיגריות, מפתחות, כובע, אוכל וכל שאר חפצים שהם לא בקוד הלבוש של אורחים במעצר (הרחבה על הקוד לבוש המותר רייקרז איילנד בהמשך) רק תשאירו לעצמכם דולרים בודדים וכרטיס אשראי לקנות שתיה ומאנצ'יס במכונות אותם תפקידו בלוקר בתוך האגף
טיפ 5: תביאו לפחות 3 מטבעות של קווטרים (25 סנט במדויק). כי הלוקרים צריכים קווטר להפעלה.
אחרי ששמים את הדברים בלוקר עוברים לבידוק ביטחוני ראשון, אחריו יש מחשב שבהם מוצאים את המספר אסיר ומספר התיק ואיתו הולכים לאחד הדלפקים בהם. מציגים תעודה מזהה, לוקחים ממכם טביעות אצבעות, מצלמים אותכם ואז אתם עוברים לדלפקון אחר בו עושים לכם בדיקה כימית לכפות ידיים, ואז נותנים לכם "כרטיס מבקר" ואז אתם מחכים ~ 30 דקות לאוטובוס (כמעט זינזאנה) שיקח אותכם לאגף בו שוהה החבר.
טיפ 6: תביאו תעודה מזהה או דרכון בינלאומי או רשיון נהיגה אמריקאי. (לעוד תעודות מזהות מקובלות)
טיפ 7: תביאו לכם לעצמכם קצת שטרות בודדים של דולר וכרטיס אשראי לחלק הזה כי יש שם מכונות שתיה וצ'יפס.
טיפ 8: שימו לב לימי הביקור של אסיר הם לפי האלף בית האמריקאי. ניתן לבדוק כאן
טיפ 9: קוד לבוש הולם משמע: אסור לבוא עם הוד (קפוצ'ון), כובעים אסור (מלבד כובעי דת), בגדי כנופיות, הדפסים מעליבים, בגדי ים, בגדים שקופים או מיני קצר, תכשיטים מינמלי… ועוד לרשימה המלאה של הקוד לבוש המותר ב המותר רייקרז איילנד http://www1.nyc.gov/site/doc/inmate-info/visitors-dress-code.page
טיפ 10: לא להתחכם אם לא תנהגו כחוקי המקום יעפו אותכם משם במרה הטוב.
אז אחרי שחיכנו לאוטובוס ~ 30 דקות. נסענו לאגף (שימו לב שהאוטובוס עובר במספר אגפים שונים, כתוב את קוד האגף בכרטיס מבקר למעלה). הגענו לאגף ועברנו תדרוך קצר מה מותר מה אסור.ואז עברנו עוד בידוק שאין עלינו דברים אסורים, קרי: כל סוגי הנשק, סמים, מחטים, להב, מתכות או זכוכית, מוצרי טבק, מצתים, מכשירים אלקטרונים (כן אי אפשר להכניס פלאפונים וכו), משקפי שמש, מסקנטייפ ועוד.
בשלב הזה ניתן אחרי בדיקה והצהרה לתת לאסיר "מתנות", הדברים המותרים הם: 4 מכנסים לא שחורות, ג'קט לא שחור, 4 זוגות גרבים, 2 שרוכים, כפכפים, 10 תמונות, 2 מחק, 10 מעטפות, 1 סוודר, 1 חגורה לא אלסטית, פיג'מה, 4 גופיות, חלוק רחצה, 3 מחברות, 6 בלוק צהוב, 4 מסמכים, חולצת התעמלות, מעיל, 2 מכנסונים, 2 חולצות טרמיות ומכנסים טרמיות, 6 עפרונות ללא מחק, מברשת שיער ללא ידית, 3 ספרים כריכה רכה
לא להביא ביגוד בצבע: לבן, שחור, אפור, חום, וולקרו
אחרי הבידוק השני ואחרי הביקה של הספרים שהבאנו לחבר הגענו לאולם ההמתנה עד שקוראים לשם האסיר ואז הולכים לחדר המפגש. ביום שההינו היו הרבה אזעקות פנימיות אז הרבה מהאסירים היו ב"לוק דאון" (עוצר) הרבה מהמשפחות והחברים שבאו לבקר את אסירהם לבסוף לא זכו להפגש עם האסיר, ב"ה לנו היה מזל וכן נפגשנו איתו. חיכנו חצי שעה בחדר ההמתנה בו גם היו לוקרים בהם שמנו את הכובעים, מעילים וכו (ראו טיפ 5 ו 6 להביא קווטרים ושטרות בודדים) ואז קרו בשם האסיר וכמובן שעברנו בידוק נוסף, ואז 2 דלתות חיכנו וב"ה נפגשנו עם האסיר חבר למשך פחות משעה.
הדרך חזרה כבר היתה קצרה יותר (2 אוטובסים עד לאוטו ראו טיפ 4).
בקיצור: הצטידו בהרבה סבלנות ואורח רוח כי זה ארוך ומייגע…אבל זה שווה כל רגע כי האסיר מאוד מאוד מאוד שמח לפגוש אותכם מהרבה סיבות טובות.
כתובת המקום:
רוצים לראות את הבית מעצר הניו יורקי מבפנים? ראו סירטונים⇓
קצת עובדות לא חשובות על רייקרז איילנד
מחיר התפעול של רייקרז: כמעט מיליארד דולר בשנה.
מאה שלושים אלף איש שוהיים בו מידי שנה.
האמן סלוודור דאלי היה אמור להגיע להרצאה בפני אסירים אך בגלל שלא הגיע הוא הוא שלח ציור מתנה לכלא שהיה תלוי בחדר אוכל של האסירים בין השנים 1965- 1981. בשנת 1981 הועבר הציור לאולם המבואה של הכלא, משם נגנב בשנת 2003 על ידי שלושה סוהרים. הציור לא הושב לכלא.
רוב האנשים שראיתי המבקרים 90% מהם היו ממוצע אפרו אמריקאים.
