בין "כלל" בתורה ל"כל התורה כולה"
בפרשתנו קדושים נאמר הציווי "ואהבת לרעך כמוך" שעלי' "אמר ר' עקיבא, זה כלל גדול בתורה" (הוא ברש"י עה"פ).
והנה, ידועים דברי הלל הזקן על מצות אהבת ישראל – "דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוי עליך, לא תעשה לחברך]" – ש"זו היא כל התורה כולא, ואידך פירושא הוא [שאר התורה הוא פירוש לענין זה]" (שבת לא, א). ואם כן, צריך ביאור מדוע אמר רבי עקיבא שאהבת ישראל היא רק "כלל גדול בתורה", ולא כדברי הלל ש"זו היא כל התורה כולה"?
ויש לבאר הדברים, בהקדים מה שלפעמים מצינו בדברי חז"ל שישראל קדמו ונעלים מהתורה, ולפעמים מצינו שישראל הם למטה במדריגה מן התורה, ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע "כי בישראל יש ב' בחינות. ה[בחינה ה]א' [היא] חלק הנשמה המלובשת בגוף האדם. ועל זה אמרו בזהר "תלת קשרין מתקשראן ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה" שישראל הם למטה במדרגה מהתורה. אבל הבחינה הב' היא הנשמה שלמעלה [שאינה מלובשת בגוף] . . ועל זה אמרו . . שבחינת ישראל . . היא המקור ויסוד התורה . . [ו]"מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", דהיינו גם קודם לתורה" (לקוטי תורה שה"ש טז, ד). ונמצא, שזה שישראל קדמו לתורה הוא בנוגע לבחינת הנשמה כפי שהיא למעלה, אך כפי שהנשמה מלובשת בגוף האדם, הרי "ישראל הם למטה במדריגה מהתורה".
ועל פי זה יש לפרש מאמרי הלל הזקן ור' עקיבא, שמדברים הם על שני בחינות אלו שבנשמות ישראל:
הלל הזקן מדבר על הבחינה בו "ישראל קדמו לתורה", וישראל הם "המקור ויסוד התורה", ולכן אהבת ישראל היא "כל התורה כולה", ולא רק כלל בתורה. אך רבי עקיבא מדבר על קיום מצוות אהבת ישראל עם הנשמה המלובשת בגוף, שבדרגא זו "ישראל הם למטה במדריגה מהתורה", ולכן אין מצוה זו "כל התורה כולה", שהרי אין מצוות התורה נדחות מפני מצוות אהבת ישראל, אלא מצוה זו היא "כלל גדול בתורה", וצריכה להיעשות לפי כללי התורה וגדרי'.
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ז עמ' 219 ואילך)
