פרשת פקודי היא הפרשה בה מסתיים ספר שמות ובסופה תיאור הקמת המשכן וגילוי השכינה בו, וכך כתוב: "ויכס הענן את- אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ, לד) ובסיום הפרשה כתוב: "ובהעלות הענן מעל המשכן, ייסעו בני ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ, לו). מהדברים משתמע, שהנסיעה וההתקרבות לארץ ישראל קשורות דווקא בהסתלקות השכינה ("בהעלות הענן").
הרבי מליובאוויטש מסביר: תכלית הכול (של המשכן ושל הבריאה כולה) מקופלת בכך שבני ישראל "נוסעים" דווקא "בהעלות הענן". כלומר- אין זו חכמה לעשות רצון ה' בשעה ששכינתו נמצאת בגלוי למטה. התכלית היא להגיע אל הקדושה גם כאשר זו מוסתרת וחבויה!
זו כוונת הבריאה: שמקום 'תחתון' זה, שאין בו גילוי שכינה, יהיה 'דירה' לקב"ה- שבני ישראל ישכינו את השכינה בעולם על ידי תורה ומצוות.
מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.
