בפרשת חיי שרה מסופר כיצד אברהם אבינו משביע את עבדו אליעזר ושולחו לקחת את רבקה לאשתו של יצחק. כאשר אברהם משביע אותו הוא אומר לו: "ואשביעך בה' אלוקי השמיים ואלוקי הארץ.. וגו'" (בראשית כד, ג) ובהמשך אומר אברהם: "ה' אלוקי השמיים אשר לקחני.. וגו'" (שם כד, ז).רש"י מסביר מדוע בפעם השנייה אומר אברהם רק אלוקי השמיים ולא מציין שה' הוא גם אלוקי הארץ. ומתרץ שרק עכשיו ה' הוא אלוקי השמיים והארץ "לפי שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כאשר לקחני מבית אבי היה "אלוקי השמיים" ולא אלוקי הארץ שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ.
על כך מסביר הרבי: "עד אברהם אבינו היה הקב"ה אלוקי השמיים, היינו שאלוקות היה נחשב לדבר שמיימי שאינו שייך לעולם ולענייני העולם. בא אברהם אבינו, האב הראשון והיהודי הראשון, ועם עבודה של מסירות נפש הוריד והכניס אלוקות בעולם ובכל עינייני העולם, בכל פירטי חיי היום יום, כך שכולם הכירו שה' הוא גם אלוקי הארץ. ואכן, הכוונה הפנימית של חיי היום יום היא, לפרסם אלוקות באופן כזה, שכל הסביבה תראה שה' הוא "אלוקי השמיים ואלוקי הארץ".
