בספרי חסידות (ראה תורה אור מקץ לד, א. מא, א. ובכ"מ) מבואר שעיקר מלחמת היוונים הייתה ש"טמאו את השמנים". והיינו, לטמא את החכמה שבישראל, ד'שמן' רומז על חכמה (ראה הגהות הרח"ו לזוהר ח"ב קמז, ב). דאף שהסכימו שילמדו תורה – רצו שילמדו גם חכמה יוונית וחכמות חיצוניות, ובזה "טמאו כל השמנים". כי כשמניחים לחכמה יוונית להכנס בהיכל התורה ה"ז 'מטמא' ר"ל גם את השמן הטהור.
ויש ללמוד מזה לזמננו:
ישנם הטוענים: הרי התורה היא ענין של הבנה והשגה, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", מה רע בכך שיערבו בזה גם חכמות אחרות, ואיזה קלקול יכול להיות בזה?
וזוהי ההוראה מנס חנוכה:
כשהולכים בדרך זו, הנה לא זו בלבד שהשמן הטהור אינו מטהר את השמן הטמא, אלא אדרבה, גם השמן הטהור נעשה טמא. וזה יכול להביא ר"ל גם לגזירות גשמיות, כמו שכתב הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"א) שבזמן ההוא "פשטו ידם בממונם ובבנותיהם", דגזירות אלו היו קשורים עם זה שטמאו את השמנים.
לפי שבאמת אי אפשר שגוי יהי' לו שליטה על יהודי. ושליטת הגוי היא רק עי"ז שהיהודי עצמו נותן ליווני להכנס, "מהרסיך ומחריביך – ממך יצאו" (ישעי' מט, יז). אבל כאשר אין מניחים את ה"יווני", חכמה יוונית, להכנס להיכל, היכל התורה – אזי השמן הוא שמן טהור.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 481 ואילך)
בתמונה למעלה: בית הכנסת הכי עתיק בהודו שנמצא בדרום הודו בקוצ'י קרלה נבנה בשנת 1568 למנינם
