בפרשתנו נאמר הציווי "ואהבת לרעך כמוך" (יט, יח). ובנוגע למצוה זו הקשו המפרשים (רמב"ן, פענח רזא, חזקוני, ועוד), הרי כל אדם יכול לשלוט על מעשיו אך אין בכחו של כל אחד ליצור רגש בלבו, ואם כן, היאך שייך שיבוא כל אחד מישראל לקיים מצוה זו, שירגיש בלבואהבה לכל אחד מישראל?
ויש לומר הביאור בזה:
שנינו באבות "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" (פ"ג מ"ד). וכן אמרו חז"ל "למה הדבר דומה, למלך בשר ודם, שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך – לא דורון הוא משגר לו, ואנן קרויין בנים, דכתיב בנים אתם לה' אלקיכם" (ב"ב י, א). ונמצא, שכל ישראל, מבלי הבט על מצבם הרוחני, גם במצב ש"כעס על בנו", הם קרויים "בנים למקום", ובמילא הם אחים ממש.
ועל פי זה מובן כיצד יבוא האדם ל"ואהבת לרעך כמוך", כי, כאשר יתבונן אדם בזה שהשני הוא אחיו, יתעורר במילא לרגש של אהבה, באהבת אחים.
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ז עמ' 216 ואילך)
