בפרשתנו (לה, יח): "את יתדות המשכן ואת יתדות החצר ואת מיתריהם". ומפרש רש"י: "יתדות – לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ שלא ינועו ברוח".
ויש לבאר זה בדרך הדרוש:
יתכן שמחנך המחנך את תלמידו בדרך הישר והאמת, כדי שיעמוד איתן נגד הרוחות הרעות המנשבות בחוץ, יחשוב שהעיקר הוא לחזק אצל התלמיד את יסודות ועיקרי הדברים, אך את הדברים הנראים כטפלים, לא מוטל עליו, על המחנך, להתעסק בחיזוקם, שהרי גם בלעדם יישאר חזק באמונתו.
אך האמת אינה כן. אם רוצה המחנך שהתלמיד "לא ינוע ברוח" ולא ייפול מה"רוחות" המנשבות בעולם, עליו "לתקוע ולקשר" ולחזק אצל התלמיד גם "סופי היריעות".
הוא צריך להעמיד את התלמיד באופן שכל פרט ופרט שבו, מראשו עד רגליו, יהיו שלמים וחזקים בכל הפרטים. באם לא יעשה כן, אי אפשר לדעת מאיזה צד ומהיכן תפיל אותו ה"רוח". רק כשהתלמיד שלם לגמרי "עד סופי היריעות" בתורה ומצוות, אז יוכל להיות סמוך ובטוח ש"לא ינוע ברוח", ויישאר איתן וחזק באמונת ה'.
(ע"פ לקוטי שיחות חל"א עמ' 202)
לעילוי נשמת
הרה״ת שלמה ראובן בן שלום ע״ה
אורזך
נלב״ע כ׳ אדר התשס״ט
תנצב״ה
לעילוי נשמת
מרת זעלדא בת ר' יעקב ע"ה
נפטרה כ' אדר
תנצב"ה
לעילוי נשמת
מרת בלומא בת ר' צבי דב ע"ה
לעבאוויטש
נפטרה כ' אדר ה'תשע"ד
תנצב"ה
