בפרשתנו וירא כתוב: "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (כא, לג). ובנוגע לזה מובא בגמרא "מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד לאחד שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והי' העולם" (סוטה י, סע"א ואילך).
ובמדרש (בראשית רבה פמ"ג פמ"ט, ד) הובא שאלו שלא רצו לברך את הקב"ה תבע מהם אברהם סכום גדול על מה שאכלו ושתו, ומכיון שלא רצו לשלם, נתרצו לומר "ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו".
ולכאורה תמוה מאוד, מה תועלת מצא אברהם להכריח אנשים להגיד "ברוך א-ל עולם כו'", הרי אם לא רצו להגיד את זה מרצונם הטוב, מה תועלת יש להגיד דברים אלו רק מן השפה ולחוץ, מצד ההכרח?
וי"ל הביאור בזה:
כל אדם, אפי' בן נח, ביכולתו להגיע להכרה ש"יש בעל הבית לבירה זו", ולכן התעסק אברהם אבינו לפרסם את אלקותו ית' "בפה כל עובר ושב" ע"י שהסביר להם עניני אלקות באופן המובן גם להם, כמ"ש הרמב"ם בנוגע לאברהם אבינו ש"הי' מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת . . ושתל בלבם העיקר הגדול הזה" (הל' ע"ז פ"א ה"ג).
אך כאשר ראה שישנם כאלו שאין כל ההסברות פועלים עליהם ואינם באים להכרה במי שאמר והי' העולם, הבין אברהם שגסותם וחומריותם גדולה מאוד, והם המונעים בעדם שלא יפעלו דבריו.
והנה, כתוב בזוהר הקדוש (ח"ג קסח, א. הובא בתניא רפכ"ט) "אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' גופא דלא סליק בי' נהורא כו' מבטשין לי'", שכאשר "מבטשין" ופועלים צער בגוף, הרי זה מבטל את הגסות והחומריות.
ולכן תבע מהם אברהם סכום גדול, כי ע"י ש"ביטש" אותם וציערם, שבר את גסותם וחומריותם, שעי"ז הסיר את המניעה שמנע מהם להכיר בהקב"ה. ואז היו דבריו כבר יכולים לפעול עליהם כדבעי שיגיעו להכרה ש"יש בעל הבית לבירה זו".
(ע"פ לקוטי שיחות חט"ו עמ' 122 ואילך)
