תגובה אחת

1. יהודי אחד עבד אצל פריץ שפעם התפאר ואמר לאותו יהודי 'אם לא הייתי נותן לך פרנסה היית גווע ברעב'. ענה לו היהודי התמים לפריץ 'לו אתה מפרנס אותי? הלא יש אל בשמים והוא זן ומפרנס לכל הברואים ואילו אתה לא היית השליח ישלח לי הקב"ה מן השמים שליח אחר!' כששמע הפריץ את תשובתו של אותו יהודי חרה לו מאד וצווה על היהודי לעזוב מיד את מקום העבודה בלי משכורת. מעשה זה היה לפני חג הפסח והיהודי שהיה עני מרוד לא היה לו במה להכין צרכי החג.
   לפריץ היה אוצר של מטבעות זהב אליו נהג להיכנס ולנקות את המטבעות ברוק שבפיו. אכן היה לפריץ קוף. באותו ערב נכנס הפריץ לאוצרו לנקות את המטבעות ולקח עמו את הקוף שראתה איך שהפריץ מנקה את המטבעות ברוק שבפיו. הקוף שכידוע מחקה את האדם חשבה שהפריץ אוכל את מטבעות הזהב ירדה לה בעודה לבדה לאוצר והתחילה לאכול את מטבעות הזהב עד שנתמלא כרסה עם מטבעות ונפלה פגר. כשראה הפריץ שהחיה מתה צווה על משרתו לזרוק את הנבלה אל תוך ביתו של היהודי שידע שאם אני לא נותן לו אזי אין לו פרנסה…
   אמנם, כשזרקו את החיה אל תוך ביתו של היהודי נקרעה בטנה ויצאו ממנה כל מטבעות הזהב, וכך רכש היהודי את צרכי חג הפסח בהרחבה גדולה. בליל הפסח שלח הפריץ את משרתו לבית היהודי לראות אם יש לו מה לאכול. כשהגיע המשרת בחזרה הוא הודיע לפריץ שאכן יש ליהודי כל טוב. שלח הפריץ לקרוא ליהודי ושאל אותו 'מאין לך המעות להכין צרכי פסח?' סיפר לו היהודי שמישהו זרק חיה אל תוך ביתו וכיצד הושלכו ממנה מטבעות זהב. אמר הפריץ 'עכשיו אני מודה שהשי"ת 'זן ומפרנס לכל.'