דברי תורה קצרים לפרשת פנחס

דברי תורה קצרים לפרשת פנחס

ב”ה ממתק לשבת פרשת פנחס תשע”ז 2017

גבריאל וחנה היו נשואים עשרים וחמש שנה ועדיין לא זכו לילדים. אבל גבריאל, שהיה חסיד של בעל התניא קיבל את המצב בשמחה ומעולם לא התלונן לפני הרבי על מצבו.
גבריאל היה נוהג לתת סכומים נכבדים לצדקה, באחד מביקוריו אצל בעל התניא הטיל עליו הרבי לתת סכום גדול למצוות פדיון שבויים. אבל הפעם מצבו הכלכלי היה בכי רע והוא לא ידע כיצד יוכל להשיג את הסכום המבוקש, הוא חזר לביתו במצב-רוח מדוכדך, וסיפר לאשתו בעצב על הסכום שהטיל עליו הרבי.
אל תצטער, בטח יעזור ה’ ונוכל לתרום גם את הסכום הזה שביקש הרבי”. אמרה האשה.
לקחה האישה כמה מתכשיטיה, מכרה אותם והביאה את כל הכסף בצרור סגור לבעלה. היא הציעה שילך מיד לרבי ויתן לו את הסכום המבוקש,
גבריאל הגיע אל הרבי, ומיד כשנכנס ל’יחידות’ הניח את הצרור על השולחן. הרבי קיבלו בברכה ופתח לנגד עיניו את הצרור. על השולחן נערמו מטבעות נוצצים ומבריקים, כאילו יצאו עכשיו מבית היציקה.
הרבי פנה לר’ גבריאל ואמר:
“בתרומת המשכן הדבר היחיד שהיה מבריק זה המראות שבהן השתמשו נשות ישראל במצרים הן תרמו את המראות למשכן ומהן נעשה הכיור וכנו, הכיור היה המקום שבו התחילו את עבודות המשכן”.
שאל הרבי את ר’ גבריאל: “מניין בא לך הכסף הזה?”.
סיפר ר’ גבריאל לרבי את כל מה שעובר עליו לאחרונה, ואת מצבו הכלכלי. הוא גם סיפר, שכאשר אמר לאשתו על הסכום שביקש הרבי, מכרה את תכשיטיה בלי ידיעתו וזירזה אותו להביא את הכסף אל הרבי. הרים הרבי את ראשו ואמר:
“בטל הדין. הקב”ה ‘ייתן ויחזור וייתן’, לך ולאשתך, בנים ובנות ואריכות ימים לראות דורי-דורות. ייתן לך ה’ הצלחה בכל אשר תפנה, עושר ונשיאת חן בעיני כל רואיך.
שמח וטוב-לב חזר החסיד לביתו וסיפר לאשתו את כל מה שאמר הרבי והברכה שברך אותם. אבל תגידי לי, שאל, “איך הבריקו המטבעות כל-כך?”.
“כשהגיעו לידי המטבעות”, השיבה האשה, “חשבתי כי כדאי שהנתינה תהיה שלמה. שפשפתי את המטבעות בחול עד שהבריקו ונצצו, ובליבי התפללתי שירחם עלינו השם יתברך, והרבי בקדושתו יברך אותנו שגם מזלנו יתנוצץ, יבריק ויזרח”.
כעבור שנה זכו ר’ גבריאל ואשתו, ללידת בנם הבכור,
גבריאל וחנה ראו הצלחה בכל מעשיהם וגבריאל תמיד דאג לספר לכולם שההצלחה שלו היא רק בזכות האמונה התמימה של אשתו חנה.

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בנותיו של צלפחד שפונות למשה לאחר שראו בדיני הנחלה שאם אביהן מת ללא בנים לא יהיה מי ממשפחתם שיקבל חלק בארץ, הן פונות ומבקשות לקבל גם הן חלק ונחלה בארץ, משה שואל את השם והתשובה שהוא מקבל “כן בנות צלפחד דוברות, נתן תתן להם אחזת נחלה”
כשמתבוננים בשבח הגדול שבנות צלפחד מקבלות קצת קשה להבין למה כל כך מתלהבים מהן, בסך הכל הבקשה שלהם היתה מאוד חומרית הן רצו לקבל נכסים בארץ ומה ההתלהבות?
כתוב במדרש שכדי להבין זאת צריכים להבין יותר את רוח התקופה בה קרה הסיפור, עם ישראל בדיוק באותה תקופה פונים ומכריזים “ניתנה ראש ונשובה מצרימה” הם כולם כבר עייפים מהמסע במדבר, עדיין תחת השפעת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ ותחת הרושם של פטירתם של אהרון ומרים, המוטיבציה לכניסה לארץ די נמוכה ודווקא בשלב הזה כשהכניסה לארץ נראית כל כך רחוקה מגיעות בנות צלפחד ומבקשות בקשה טכנית של קבלת חלק בארץ, בכך הם חיזקו את האמונה בכל מי שמסביבם שהכניסה לארץ היא דבר ברור ורק צריכים לראות איך לחלק את הנחלה, האמונה הפשוטה הזו היא זו שחיזקה את עם ישראל שינתה את האווירה ונתנה להם כוחות להתגבר ולהיכנס לארץ ולכן זכו בנות צלפחד לשבחים כה גדולים,
בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכותן עתידים להגאל יהי רצון שנזכה לחזק את אמונתנו ונקבל את נחלתינו בארץ בגאולה אמיתית ושלימה…

מסרון השבוע – פרשת פינחס
האם היהדות מתנגדת לתרבות המערבית?

“תגיד, לא נראה לך מוגזם הקטע של שמירת נגיעה? זה נראה לך אפשרי בתרבות של ימינו?”, שואלים אותי אנשים.

רציתי להפתיע אתכם הפעם. היהדות לא מתנגדת לתרבות המערבית, זו ששמה את ההנאה במרכז החיים. תהנה, תבלה, תחגוג, תעשה מה שמתחשק לך, כמובן בלי לפגוע באחרים.

אלא שהיהדות אומרת כי כל זה מצוין לאדם רגיל מבני נוח. יהודי הוא קדוש, ואצלו ההנאה לא יכולה להיות מרכז החיים. במרכז חייו אמורים להיות משמעות החיים והייעוד האלוקי. הקמת משפחה היא חלק משמעותי בייעוד שלנו, ומתוך כך מותר רק מה שמחזק את היציבות והנאמנות בנישואין. כל היתר פשוט לא בשבילנו.

בפרשת פינחס מסתיים הסיפור עם בנות מואב שפיתו את בני ישראל. בבנות מואב עצמן אין בעיה, הטרגדיה מתחילה כשתרבות מואב מתחילה להיכנס אלינו.

בלעם, הנביא הגוי, היה רגיל לתרבות הפייסבוק החושפנית, שבה רשות היחיד הופכת לרשות הרבים. הוא היה בהלם מוחלו כשראה כי פתחי האוהלים בעם ישראל אינם זה מול זה כדי לשמור על רשות היחיד. על כך בירך “מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל”.

כי מה שטוב להם, לא מתאים לנו.

שבת שלום!
הרב חיים הבר,
בית חב”ד שכונה ט’ באר שבע

שאלת מיליון הדולר היא, פעמים רבות, מה המשימה שלי בעולם? מהי השליחות חיים שלי? ומי בכלל יכול לדעת או לקבוע מה עלי לעשות בחיים?

הגרלת מחיר למשתכן מופיעה לראשונה בפרשת השבוע, כשמשה מקבל את הציווי לערוך גורל ועל פיו לחלק נחלות בארץ ישראל, לפי התפלגות שבטים ובתי אב בעם ישראל.

כך גם בחיי היום-יום שלנו, לכל אחד יש את הנחלה (ה’באשערט’ או ה’מכתוב’) שלו שנקבעה לו מלמעלה ב’גורל’. לפעמים הלב לוקח אותנו למקום או לתפקיד שעלינו לבצע, כמו אחד שיש לו ‘חוש’ מיוחד בגמילות חסדים או בהכנסת אורחים. ולעיתים, דווקא המשימה הקשה עלינו לביצוע, היא האתגר שנבחר במיוחד עבורנו…

ויש גם נשמות מיוחדות ששליחות החיים שלהן בעולם הזה נמשכת ונמשכת גם כשהן כבר בעולם שכולו טוב.
כזה הוא החייל סמ”ר יובל (יובי) דגן הי”ד, שיום האזכרה השלישי לנפילתו יחול ביום שני השבוע, ושיקום וחידוש בית כנסת ותיקים הוא אחד ממפעלי החיים הרבים שהחלו מיד לאחר פטירתו וממחישים את חיבור הנצח של הנשמה עם החיים, עדי קיום הייעוד “הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך”.

 

השאר תגובה

%d bloggers like this: