הלכות מזוזה

הלכות מזוזה

(א) מצות עשה לקבוע מזוזה בכל פתח.ואפילו יש לו כמה חדרים, ולכל חדר כמה פתחים העשויים לכניסה ויציאה, אף על פי שהוא רגיל רק באחד מהן, מכל מקום כולן חייבים במזוזה. ואפילו אם נתמעטו הדיורין, ואינו צריך עתה רק לפתח אחד, מכל מקום כולן חייבים. אך אם יש איזה פתח שאינה עשויה אלא להכניס דרך שם איזה משא לפרקים, ויש שם פתח אחר לכניסה ויציאה, אזי הפתח העשוי רק להכניס משאות פטורה.

(ב) גם שערי חצרות ומבואות ועיירות ומדינות חייבין במזוזה, שנאמר: “ובשעריך” 

(ג) צריך לקובעה בימין הנכנס.[דרכי הלכה 4] ואם קבעה בשמאל פסולה, וצריך להסירה ולקובעה בימין ויברך עליה. ואין חילוק בזה בין איטר לאינו איטר.

(ד) שני בתים, אשר לכל אחד יש פתח לרשות הרבים או לחצר, ובמחיצה אשר ביניהם יש גם כן פתח, והשתא יש להסתפק בפתח זה באיזה צד יתן את המזוזה, אזלינן בזה בתר היכר ציר. פירוש, במקום שנעשים הצירים להדלת, שהדלת נפתח לתוכו, זהו עיקר הבית, ונותנים את המזוזה בצד הימין שנכנסים לתוכו. ודוקא כששני הבתים שוים בתשמישן. אבל אם אחד הוא עיקר תשמישו, בזה לא אזלינן בתר היכר ציר, אלא לעולם נותנין את המזוזה בצד הימין שנכנסין להבית אשר עיקר תשמישו שם, אפילו הדלת נפתח לתוך השני.[דרכי הלכה 5]

(ה) מקומה מתחילת שליש העליון של גובה השער. קבעה למעלה מזה, כשרה, והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח.[דרכי הלכה 6] קבעה למטה משליש העליון, צריך להסירה ולקובעה כראוי ובברכה.[דרכי הלכה 7] ואם קבעה בטפח העליון, יסירה גם כן ויקבעה כראוי, אבל לא יברך. ויש לקבעה בטפח הסמוך לחוץ, ואם שינה בזה אינו מעכב.

(ו) כיצד קובעה? כורכה מסופה לראשה, דהיינו מ”אחד” כלפי “שמע”, ומניחה בשפופרת או בשאר דבר, וקובעה במסמרות במזוזת הפתח באלכסון.[דרכי הלכה 8] ויהא ראשה, דהיינו “שמע”, כנגד הבית, ושיטה האחרונה לצד חוץ. ואם מזוזת הפתח אינה רחבה, יקבענה זקופה, וזה טוב יותר מלתתה אחורי הדלת. אם לא קבעה אלא תלאה, פסולה; ולכן צריך ליזהר למסמרה למעלה וגם למטה, שלא תהא תלויה.[דרכי הלכה 9]

(ז) קודם שקובעה, יברך “אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה”. ואם קובע כמה מזוזות, די בברכה אחת לכולן. אם נפלה המזוזה מעצמה וחוזר וקובעה, צריך גם כן לברך. אבל אם הוא הסירה כדי לבודקה, יש להסתפק אם צריך לברך.[דרכי הלכה 10]

(ח) בקצת שערים יש פתח קטן אצל השער הגדול, ודרך הפתח הקטן יוצאין ונכנסין, והשער הגדול אינו נפתח רק לפרקים. וכיון שהם שני פתחים וביניהם עמוד רחב טפח, חייבין בשתי מזוזות.

==(ט)== במקום שיש לחוש שמא יגנבו אותה, אם אפשר לו, יחפור חפירה במזוזת הבית ויניחנה שמה. אבל לא יעמיק לחפור טפח, כי שם לא הוי “על מזוזות ביתך”, רק תוך מזוזה ופסולה. עוד צריך ליזהר שיהא על כל פנים ניכר מקום המזוזה.[דרכי הלכה 11] ואם אי אפשר לו לחפור בתוך מזוזת הבית, יש לסמוך בשעת הדחק לקבעה בפנים אחורי הדלת. ודוקא במזוזה עצמה ולא בכותל (עיין חיי אדם ונשמת אדם). ולא ירחיקה מחלל הפתח טפח, כי אז פסולה.

(י) אין הבית חייב במזוזה, אלא אם כן יש בו ארבע אמות על ארבע אמות. ואם אין בו ארבע אמות על ארבע אמות, אבל יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות, כגון שאורכו יתר על רחבו, או שהוא עגול, יש אומרים דחייב ויש אומרים דפטור.[דרכי הלכה 12]

(יא) אין הפתח חייב במזוזה, אלא אם יש לה שתי מזוזות (בלע”ז: פאסטען טיר שטאק), גבוהים לכל הפחות עשרה טפחים, ומשקוף על גביהן. ואפילו אין המזוזות מעצים או מאבנים אחרים, רק שכותלי הבנין בעצמן הן המזוזות, ועליהן תקרה, גם כן חייבת. ואם אין לבית אלא מזוזה אחת, כגון שמצד האחד עובר הכותל להלן, כזה:

Kitzur Shulkhan Arukh 11 Illustr 01.png

אם היא מצד שמאל, פטורה. ואם היא מצד ימין, יש ספק אם חייבת או לא, ויש לקובעה בלא ברכה; או שיקבעה לאחר שיקבע בפתח המחוייבת, ויברך, ויפטור גם את זאת. וכן בכל מקום שיש ספק יעשה כן.

(יב) יש לו שתי מזוזות ואין לו משקוף, אלא שיש עליהן כיפה כמין קשת, או אפילו גם מזוזות אין לו, אלא שהכיפה מתעגלת מן הארץ, אם יש בגובה עשרה טפחים רוחב ארבעה טפחים חייב (עיין ט”ז).[דרכי הלכה 13]

ואותן החנויות שעושין מזוזה אחת מן הקרקע עד המשקוף, ומזוזה אחת שאינה מגיעה עד המשקוף, רק שכונסין את הכותל לערך אמה או יותר, כזה,

Kitzur Shulkhan Arukh 11 Illustr 02.png

אם המזוזה שהיא גבוהה עד המשקוף היא מימין הכניסה, נותן את המזוזה באותה המזוזה. ואם המזוזה הקטנה היא מימין הנכנס, אם היא גבוהה עשרה טפחים, נותן את המזוזה בה; ואם אינה גבוהה עשרה טפחים, נותנה במקום הרחב.

(יג) יש אומרים דאפילו אין דלתות לפתח, חייב במזוזה.[דרכי הלכה 14] ויש אומרים דבעינן דווקא דלת. ולכן לא יקבע את המזוזה עד שיתלה מקודם את הדלת, ולא יקבע אותה תחילה ואחר כך יתלה את הדלת, משום דבעינן “תעשה” ולא מן העשוי (עיין לעיל סי’ ט’ סעיף ו’).

(יד) בית שאינו עשוי לדירה בקביעות, פטור. לפיכך סוכת החג בחג, פטור (ועיין להלן סי’ קל”ד ס”ח). וכן אותן חנויות שעושין ביומא דשוקא לימי משך היריד, ואחר כך מפרקין אותן, או שנשארים בלי שום תשמיש, פטורין. אבל החנויות הקבועות בסחורה, חייבין במזוזה.[דרכי הלכה 15]

(טו) אכסדרה שיש לה שלוש מחיצות ותקרה על גביהן ופרוצה ברביעית, אף על פי שיש לה שם שתי פצימין כמו צורת פתח, פטורה ממזוזה, מפני שהפצימין לא נעשו משום מזוזות, אלא כדי להעמיד התקרה. אבל אם יש לה מחיצה גם ברוח רביעית, אף על פי שהמחיצות נמוכות ואינן מגיעות עד התקרה, ואף על פי שהן עשויות חלונות חלונות, חייבת.[דרכי הלכה 16]

(טז) בית שער, והוא בית קטן שאצל שער החצר שהשומר יושב שם, ומרפסת (בלע”ז: גאניג), שהיא דרך לעלות בה לעליה, והגינה והדיר, פטורין ממזוזה, כיון שאין עשוין לדירה. ואם יש בית החייב במזוזה פתוח לאחד מאלו או לאכסדרה, חייבים אף בפתח שנכנסים להם מרשות הרבים. ולכן שערי חצרות ושערי מכואות ושערי מדינות ועיירות, כולם חייבים במזוזה, כיון שבתים החייבים במזוזה פתוחים לתוכן.

אפילו עשרה בתים, זה פתוח לזה וזה פתוח לזה (אפילו תשעה החיצונות הן בגוונא דפטורים), אם הפנימי חייב במזוזה, כולן חייבים. ולכן שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה (רמב”ם).

ויש אומרים דבית שער ומרפסת חייבים אפילו אין בית פתוח להם, ויש לקובעה בלא ברכה.[דרכי הלכה 17]

(יז) בית המרחץ, ובורסקי, ובית הטבילה, פטורין, מפני שאינן לדירת כבוד. אבל רפת בקר, וחדר שמגדלין בו עופות, ובית התבן והעצים, ואוצרות של יין או של שאר משקין, אם יש להם שיעור בית – חייבין. ויש פוטרין.

(יח) במקום שתינוקות מצויין, או שלפעמים רוחצין שם או שמשתינים שם, יכסה את המזוזה. ודוקא בהזדמנות דרך ארעי סומכין על הכיסוי; אבל לקבוע שם תשמיש בזיון, כגון להעמיד שם כלי לשופכין, אין לסמוך על הכיסוי (פ”ת בשם יד הקטנה).[דרכי הלכה 18]

(יט) בית, וכן חצר, שגם גוי דר שם, פטור.

(כ) מרתף (בלע”ז: קעללר) שהמזוזות עם הפתח שוכבים בארץ, פטור, דלא נקרא מזוזה אלא בשעומדת (נודע ביהודה תניינא סי’ קפ”ד).

(כא) השוכר בית בחוץ לארץ, פטור ממזוזה שלושים יום, דלא הוי דירת קבע.[דרכי הלכה 19]

(כב) היוצא מן הבית וישראל אחר יכנוס לדור שם, לא יטול הראשון את המזוזות, אלא יניחם, והשני ישלם לו עבורם.[דרכי הלכה 20]

(כג)  חייב אדם להיזהר מאוד במצוַת מזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שייכנס וייצא, יפגע בייחוד השם, שמו של הקדוש ברוך הוא, ויזכור אהבתו, ויעיר משּנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, ויידע כי אין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעח צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים.

  • אמרו רז”ל: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים. והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: “חונה מלאך ה’ סביב ליראיו ויחלצם”.
  • עוד אמרו רז”ל: בעוון מזוזה, בניו ובנותיו מתים קטנים. וכל הזהיר במזוזה, יאריכו ימיו, שנאמר: “למען ירבו ימיכם וימי בניכם”.

(כד) ולפי שהמזוזה היא להזכיר יחוד שמו יתברך, לכן כשיצא מפתח ביתו, וכן כשנכנס, ינשק אותה. אבל לא יניח את היד על המזוזה עצמה, אלא יזהר שיהיה זכוכית על השם (תשובת רבי עקיבא אייגר זצ”ל סימן י”א עיין שם. עיין בספרי קסת הסופר מהדורה תניינא חקירה י”ט).

וכשיוצא מביתו ומניח ידו על המזוזה יאמר: “ה’ שומרי ה’ צילי על ידי ימיני. ה’ ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם”.[דרכי הלכה 21]

(כה) מזוזת היחיד נבדקת שתי פעמים בשבע שנים,[דרכי הלכה 22] ושל רבים (שאין להטריח עליהם) נבדקת שתי פעמים ביובל (עיין רא”ש סוף הלכות תפילין).

ההלכות העותקו מכאן: https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%90

הלכות מזוזה

השאר תגובה

%d bloggers like this: