דברי תורה קצרים לפרשת בלק – לכבוד שולחן השבת

דברי תורה קצרים לפרשת בלק – לכבוד שולחן השבת

ב”ה ממתק לשבת פרשת בלק תשע”ז 2017

קבוצת חסידים באו פעם אל הרב שלהם ושאלו אותו “מה ראשי התיבות של בלק?” ענה להם הרבי “ראשי התיבות של בלק הם – ואהבת לרעך כמוך” יצאו החסידים מחדרו של הרבי, הסתכלו אחד על השני ושאלו מי הבין איך זה מסתדר וכמובן אף אחד לא הבין, חזר המבוגר שביניהם לחדרו של הרבי ואמר “רבי סליחה שאני שואל שוב, לא הבנו איך ואהבת לרעך כמוך זה ראשי התיבות של בלק? אמר לו הרבי מה לא הבנתם? ב’ לא דגושה זה כמו ו’ כנגד ואהבת, ל כנגד לרעך וק’ זה כמו כ’ דגושה כנגד כמוך, אמר לו החסיד “רבי, אבל זה לא מסתדר” ענה לו הרבי בחיוך “מה חשבת ש”ואהבת לרעך כמוך” זה רק כשמסתדר… גם כשלא מסתדר לך לאהוב את זולתך צריכים לאהוב אותו.

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בלעם שבא לקלל את עם ישראל בהזמנה של בלק ובסופו של דבר הוא מברך אותם פעמיים במקום לקלל, בפעם השלישית בלק לוקח אותו אל ראש הפעור ומקווה שמשם יוכל לקלל, בלעם צופה על עם ישראל “וירא את ישראל שוכן לשבטיו” ואז נחה עליו רוח אלוקים והוא אומר את הפסוק המוכר “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל” מסביר רש”י שמה שגרם לכך שנחה עליו הרוח היה זה “שראה שאין פתחיהם מכוונים זה מול זה” הוא ראה שעם ישראל מכבדים את הפרטיות אחד של השני ושומרים על הצניעות, וראה שגם כשהם במצב זמני בהליכתם במדבר הם שומרים על כך, ולכן השתמש בביטוי “אוהליך” המסמל משהו עראי, כי לפעמים היצר אומר לנו כשאתה במצב זמני תתפשר ותוותר לעצמיך קצת ובלעם ראה שעם ישראל שומרים על אמונתם ומצוותיהם בכל מצב וזה עורר אותו לברכם שוב.
לכל אחד מאיתנו יש בחיים מצבים “זמניים” שבהם קשה יותר לקיים את המצוות אם זה כשאני לא בסביבתי הפיזית הטבעית, או כשאני לא במצבי הנפשי הטבעי, אני בלי מצב רוח, קשה לי בעבודה וכו’, עלינו לזכור שהתורה והמצוות הם נצחיים וכיהודים הברכה שלנו היא דווקא כשנמשיך ונשמור על יהדותנו בכל מצב וכשנזכור לכבד ולאהוב אחד את השני גם כשלא כל כך מסתדר לי.
יהי רצון שנזכה לקיום ברכתו של בלעם “וקם שבט מישראל – זה מלך המשיח” שיביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך !

 

מסרון השבוע – פרשת בלק
טעם החיים – מתוק🍯 או חריף 🌶?

לא האמנתי למשמע אוזניי. “אני מבקש מכבוד הרב לקלל את השונא שלי, כמה זה עולה?”, שאל אדם לא יהודי את הרב בבית כנסת באוקראינה. הרב הבהיר לו שאצלנו יש רק “מי שבירך” ולא “מי שקילל”… אך אם האיש היה פונה לבלעם, היה נענה בחפץ לב ובתעריף גבוה…

פרשת השבוע מספרת על בלעם, נביא גוי, שהוזמן לקלל את עם ישראל, ובסוף יצאו מפיו ברכות. מה מיוחד בברכות הללו? התשובה נמצאת בהבדל שבין מתוק וחריף. אוכל מתוק ראוי מיסודו לאכילה, והוא טעים ונעים. החריף פחות ראוי מיסודו לאכילה, ולכן ילדים לא אוהבים חריף. אך כאשר לוקחים את החריף, מעבדים ומתבלים אותו, הוא הופך לפיקנטי. הפיקנטי פופולרי יותר מהמתוק, דווקא בגלל שהוא מאתגר ולא שגרתי.

הברכה מתוקה והקללה חריפה. אך כשמתבלים קללה והופכים אותה לברכה, זו ברכה פיקנטית ומיוחדת.

בלעם מספר לבלק מלך מואב על דוד המלך ומשיח בן דוד. דוד הגיע מרות המואביה שהיא מזרעו של בלק. בכך בלק החריף הפך בעצמו לפיקנטי, לעוצמה הגדולה של מלכות דוד. בואו נהפוך כישלון להזדמנות, וכך החריף של החיים יהפוך לפיקנטי!

בלק מלך מואב, בא לקלל ונמצא מברך, כשמפיו של בלעם שנשכר על ידי בלק לקלל יצאו בעל כרחו נבואות ברכה לעם ישראל.

סיפור הפרשה ממחיש לנו את נבואת ישעיהו “והיו מלכיהם אומניך ושרותיהם מיניקותיך”, לא רק שהאומות לא יזיקו לישראל, אלא אף יסייעו.

היום מלאו 90 שנה לגאולתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי”צ) ונצחונו על הסובייטים שביקשו לעקור את היהדות ולהשמיד חלילה את מנהיגיה. גחלת היהדות ברחבי ברית המועצות, בה הוא דאג להפיח רוח גם בזמנים הקשים ביותר, בוערת כיום בלהבה גדולה, כשגם ראשי נציגי השלטון הסובייטי לשעבר מסייעים לכך.
גם במקום החשוך ביותר ניתן להאיר, בכוח האמונה.

השבת פרשת בלק
(לחטוף מסירות-נפש)

כשהזמין בלק את בלעם כדי לקלל את ישראל, השמיע בלעם כמה נבואות על העם. בנבואתו הראשונה קבע שאין אפשרות לקללם, משום שהם חביבים לפני ה’: “מה אקב – לא קבה א-ל, ומה אזעום – לא זעם ה'”.בנבואתו השניה הוסיף בלעם, שלא זו בלבד שאין לו אפשרות לקללם, אלא שבזכות מעשיהם הטובים ראויים הם לברכה מיוחדת: “הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה”.

אחת המעלות של בני-ישראל שמציין בלעם, ושבזכותן הם ראויים לברכה, היא: “הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא”. רש”י מפרש זאת כך: “כשהן עומדין משינתם שחרית – הן מתגברים כלביא וארי לחטוף את המצוות, ללבוש ציצית, לקרוא את שמע ולהניח תפילין”.

מדברי רש”י (המיוסדים על המדרש) עולה, שעיקר החביבות של עם-ישראל היא בכך, שהיהודים מתגברים “לחטוף את המצוות”. כלומר, הסיבה לכך שהם ראויים לברכה מיוחדת נובעת מהעובדה שהם אינם מסתפקים בקיום רגיל של המצוות, אלא מתאמצים ‘לחטוף’ ולקיימן.

מהי ‘חטיפה’? – ‘חטיפה’ מלמדת שהדבר הנחטף אהוב וחביב במיוחד אצל האדם, עד שהוא להוט לקחתו. דבר שאינו יקר וחביב כל-כך, האדם לוקחו בנחת ובשלווה, אבל דבר יקר וחביב – הוא חוטף וממהר לקחתו.

זו המשמעות שישראל מתגברים “לחטוף את המצוות” – יהודים אוהבים ומחבבים כל-כך את המצוות, עד שמיד כשהם קמים משנתם, הם מתנפלים על המצוות ו’חוטפים’ אותן – לובשים ציצית, קוראים קריאת-שמע, מניחים תפילין וכו’.

המהות הפנימית יותר של ‘חטיפה’ היא פעולה שלא על-פי סדר וחשבון. בעבודת ה’ זו דרגת מסירות-הנפש, שאינה הגיונית ושכלית. יהודי מוסר את נפשו בלי לעשות חישובי כדאיות, אלא מתוך התמסרות על-שכלית לרצון ה’. ולכן, כשאומרים שיהודים מקיימים את המצוות באופן של ‘חטיפה’, המשמעות היא שהם מקיימים אותן מתוך מסירות-נפש.

דבר זה מזכיר את תביעתו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש מחסידיו, בימי האפלה של המשטר הקומוניסטי ברוסיה. וכך אמר: “יהודים, חיטפו מסירות-נפש, חיטפו, כי עובר וחולף זמנה של מסירות-הנפש. עוד מעט יבואו ימים של חופש גמור בענייני הדת, ואז תחפשו מסירות-נפש ולא תמצאו”.

ואכן, מסירות-הנפש היא אחת המעלות הנפלאות של עם-ישראל, שרמז עליהן בלעם. ובזכות מסירות-הנפש של היהודים במשך הדורות ועד היום – נזכה לקיום הנבואה “וקם שבט מישראל”7, זה המלך המשיח, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

(על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ’ 149)

שבת שלום!!!!
מוקדש לזכות הילד מנחם מענדל בן נחמה דינה לרפואה שלימה

השאר תגובה