מכת דם וצפרדע בעבודת ה’ – פרשת וארא

מכת דם וצפרדע בעבודת ה’ – פרשת וארא

חמימות בקדושה וקרירות בענינים גשמיים

אמרו חז”ל “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. ומבאר כ”ק אדמו”ר הזקן נ”ע בספר התניא, שיש “בכל דור ודור” ו”בכל יום ויום” ענין יציאת מצרים בעבודה רוחנית, ש”היא יציאת נפש האלוקית ממאסר הגוף כו’ ע”י עסק התורה והמצוות” (תניא פמ”ז). ועפ”ז, כל פרטי מאורעות יציאת מצרים הכתובים בתורה, הרי הם הוראות אלינו בדרך הנכונה בה אפשר “ליגאל” ולצאת” מ”מצרים” הרוחנית.

והנה, התחלת יציאת מצרים היתה ע”י עשר המכות, שעל ידם נשברה גאוות פרעה ומצרים. ומזה לומדים אנו ביציאת מצרים הרוחנית, שהדרך “לשבור” את תוקף וחוזק “מצרים” – הוא יצרו הרע – הוא ע”י פעולת ה”מכות”, שעל ידם יש ביכלתו לפעול גאולה בנשמתו.

המכה הראשונה ששברה את גלות מצרים היתה שנהפכו המים – מי הנילוס – לדם. טבע המים הוא להיות קר ולח. אך דם הוא חיות וחמימות, כמ”ש “כי הדם הוא הנפש” (ראה יב, כג).

וזהו ענין מכת דם בעבודת האדם: שיש להפך את ה”מים” וה”קרירות” ל”דם” וחיות. כי קרירות היא היפך הקדושה, דהרי קדושה היא חיות, כמאמר חז”ל “הקב”ה נקרא חיים”, וגם כל הדבוקים בהקב”ה “נקראו חיים” (אדר”נ פל”ד, י), וחיות מביאה עמה חמימות. אבל קרירות – היא היפך החמימות והחיות דקדושה. וכאשר ישנה קרירות לעניני קדושה, הרי זה מביא רחמנא ליצלן, לכל הענינים המנגדים לקדושה.

ולכן תחילת העבודה היא “מכת דם” לשבור את הקרירות לעניני קדושה, ולהפכה לדם, הוא החיות והחמימות בעניני קדושה.

לאחמ”כ באה מכת צפרדע, דצפרדע היא בריאת המים (שמו”ר פ”י, ג) ושטה בנהרות, והיינו, שענין הצפרדע הוא “קרירות”. ומכת הצפרדע בעבודה רוחנית היא להכניס “קרירות” בענייני גשמיות וחומריות.

וזהו מכת דם וצפרדע בעבודת ה’, להפוך את הקרירות לקדושה ל”דם” וחמימות, ואת החמימות והחיות בענינים גשמיים וחומריים יש להפוך ל”קרירות”.

(ע”פ לקוטי שיחות ח”א עמ’ 119 ואילך)

השאר תגובה

%d bloggers like this: