לחנך את הבנים ברוח ישראל ולא ברוח פרעה ח”ו

לחנך את הבנים ברוח ישראל ולא ברוח פרעה ח”ו

בפרשתנו שמות מובא עניין גזירת פרעה “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון”(א, כב). ולכאורה תמוה מדוע אמר פרעה בגזירתו “וכל הבת תחיון”, הרי הגזירה היתה רק על הבנים להשליכם ליאור, והי’ מספיק לומר “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”, ולמה הוסיף “וכל הבת תחיון”?

ויש לומר בזה ע”ד הרמז, שגם “כל הבת תחיון” חלק מהגזירה הוא, כי גזירת פרעה היתה לא רק להרוג את בני ישראל בגופם, כי אם גם שעל כל אלו שנשארו לפליטה גזר פרעה להרוג את נשמתם ר”ל. וזהו מה שאמר פרעה לכל עמו “וכל הבת תחיון”, היינו שדווקא הם יגדלו את הבנות ויחנכו אותן בדרכי המצריים.

וענין זה מרומז ג”כ בעיקר הגזירה – “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”, שהתוכן הפנימי בזה הוא שגזירת פרעה להשליך את הבנים ליאור, היתה לא רק הרג גופם, כי אם שרצה להטביעם בהנילוס שהי’ העבודה זרה של מצרים (ראה תנחומא וארא יג. שמו”ר פ”ט, ט. ועוד).

וביאור ענין גזירת חינוך הילדים ברוח מצרים יובן בהקדים הטעם לזה שהנילוס הי’ הע”ז של מצרים, דזהו מחמת ש”אין ארץ מצרים שותה מי גשמים, אלא נילוס עולה ומשקה” את השדות (ראה רש”י ויגש מז, י), ולכן חשבו המצריים את הנילוס למקור חיותם ולאלוקה שלהם. וטעותם היתה בזה שלא הבינו שאין הנילוס עולה ומשקה מעצמו ח”ו, כ”א הבורא ב”ה הוא הזן ומפרנס לכל, והנילוס הוא “כגרזן ביד החוצב בו” ואינו מקור לפרנסה מצד עצמו.

וזה הי’ רצון פרעה הרשע, שיחנכו את הנשארים לפליטה בדרך מצרים, שמכיון שאצלו הי’ הנילוס ה”עיקר” וה”עבודה זרה”, והוא מקור חיותם ומזונם, לכן צריך שיהיו שקועים כל הזמן בהתעסקות בדרכי הפרנסה ועניני עולם הזה, ולא “יבטלו” זמנם בלימוד התורה ובדרכי עבודת ה’.

אך דרך החינוך ברוח ישראל סבא היא לחנך ילדי ישראל שיהיו שקועים לגמרי בלימוד התורה וקיום המצוות, ולא יתעסקו כלל בלימוד דרכי העסק. שמכיון שהכל מאתו ית’ והוא הזן ומפרנס לכל, הרי אין הפרנסה תלוי’ בלימוד דרכי העסק בשנות חינוכם לתורה ויראה, ובבוא הזמן ימציא להם הקב”ה מזונם בדרכיו הוא, ועד אז צריכים להשקיע זמנם ומרצם אך ורק בלימוד התורה.

(ע”פ לקוטי שיחות ח”א עמ’ 111 ואילך)

השאר תגובה