פרשת פנחס – חלוקה, גורל וירושה

פרשת פנחס – חלוקה, גורל וירושה

עם ישראל וארץ ישראל

בפרשת פנחס מסופר על חלוקת הארץ לשבטים, על פי הגורל.

למעשה, הגורל היה רק אחד משלוש דרכים להנחלת הארץ: חלוקה, גורל וירושה.

הרבי מליובאוויטש מסביר כי שלוש דרכי חלוקה אלו מרמזים על שלוש רמות של קשר בין עם ישראל לארץ ישראל. וכן שלוש רמות של קשר בין עם ישראל לקב”ה. כפי שתיקנו חז”ל בנוסח התפילה: “אשרינו מה טוב חלקנו (‘חלק’), ומה נעים גורלנו (‘גורל’), ומה יפה ירושתנו (‘ירושה’).

הדרך הראשונה היא  ‘חלק’ – חלוקת הארץ על פי מפתח של “לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו”. חלק זה מציין קשר בין יהודי להקב”ה הנוצר על ידי מעשיו של האדם, ועוצמתו תלויה במידת הדבקות בעבודת ה’. על כן זהו קשר מוגבל ומותנה.

השנייה היא ‘גורל’ – “אך בגורל יחלק את הארץ”. ‘גורל’ – זו התקשרות שאינה תלויה במעשיו של האדם. זהו הקשר שנוצר על ידי זה שהקב”ה “בחר בנו מכל העמים” – בחירה חופשית של ה’ שאינה נובעת מטעמים שכליים ואינה תלויה בדבר.

הדרך השלישית היא ‘ירושה’ – “ונתתי אותה לכם מורשה”. התקשרות זו היא מצד עצם המהות של יהודי. כשם שהיורש זוכה בירושה מכוח היותו מהות אחת עם אביו.

שלושה סוגי התקשרות אלו מתחלקים לשלוש תקופות:

לפני מתן תורה הקשר בין עם ישראל לקב”ה, היה בדרגת ‘חלק’. במתן תורה כאשר הקב”ה בחר בנו מכל העמים נוצר הקשר של בחירה – ‘גורל’. אולם ההתקשרות הגדולה ביותר, זו של ‘ירושה’, בה מתגלה כי הקב”ה ועם ישראל הם מהות אחת דבר אחד ממש – תתגלה בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יראו הכול ש”ישראל וקוב”ה כולא חד”.

מעובד מתוך “שולחן שבת”  ליקוטי שיחות הרבי מליובאוויטש.

 

השאר תגובה

%d bloggers like this: