אתר מרכז ניו יורק עוסק בשתי דברים עיקרים: מדריכים על ניו יורק ויהדות
דברי תורה קצרים וחסידיים לפרשת ויצא 2017

דברי תורה קצרים וחסידיים לפרשת ויצא 2017

ממתק לשבת פרשת ויצא תשע”ח

היה יהודי שהיה גר בשכנות לביתו של הרבי מליובאוויטש, כל פעם שהרבי היה יוצא מביתו והיה רואה את אותו יהודי היה מניד ראשו לשלום, יום אחד ראה את הדוור עובר ליד הרבי והרבי הרים את ידו ונופף לו לשלום, שאל היהודי את הרבי למה לי הרבי רק מניד את הראש ולדוור הגוי הרבי מרים יד לשלום? ענה לו הרבי “מעולם לא הרכנתי את ראשי בפני מי שאינו יהודי”.

בפרשת השבוע ויצא אנחנו קוראים על יעקב שיוצא מבאר שבע והולך לחרן, בדרך הוא עוצר לנוח, לוקח מאבני המקום ושם מסביב לראשו, מסביר רש”י “שהיה ירא מפני חיות רעות” ולכן שמר על ראשו, קצת מוזר שהוא פוחד מחיות רעות ושומר רק על הראש, האם החיות לא יכולות לפגוע בחלק אחר בגופו?

מוסבר בתורת החסידות, שגדר האבנים שיעקב שם מסביב לראש היתה בעצם הגדרת מטרות לקראת הדרך אליה הוא יוצא, יעקב יודע שחרן היא מקום נמוך מאוד מבחינה רוחנית, החיים הולכים להיות שונים לגמרי ממה שהיה רגיל בחממה של בית אביו יצחק, כהכנה לכך יעקב שם את הגדר מסביב לראשו, כדי להדגיש שגם כאשר יצטרך להתעסק ברעיית צאן ובעבודה עם לבן הארמי, הראש יישאר נקי לעבודת השם וכך ישפיע גם על כל הגוף שההתעסקות בענייני העולם תהיה בהשפעת הראש שמחובר לקב”ה.

מטרת החיים שלנו כיהודים בעולם היא לא לברוח מהעולם, אנחנו נמצאים בחרן ושם צריכים להתעסק בענייני העולם, אבל עלינו לזכור את הפסוק “יגיע כפיך כי תאכל” הידיים הם אלו שמתעסקות בעניינים הגשמיים והראש נשאר נקי לעבודת השם, כשנזכור לעבוד בצורה כזו נזכה להמשך הפסוק “אשריך וטוב לך”

יהי רצון שנזכה להרחבה גדולה בגשמיות, אבל נזכור שכל הגשמיות היא רק כלי לעבודת השם ולרוחניות.
בזכות העבודה בדרך זו נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

חלומו של צדיק

מסרון השבוע – פרשת ויצא – הדמעות והשמחה

דמעות זלגו מעיניי כששמעתי את הסיפור הזה ביום ראשון האחרון בשיאו של כינוס השלוחים העולמי, מפי של הרב יונתן אברמס, שליח חב”ד בקליפורניה:

לפני 21 שנים, בחג שמחת תורה, ילד בן תשע אמר לאביו: “אבא, אני רוצה שגם אמא תשתתף בשמחת התורה”. אביו ענה: “לא, המקום של ספר התורה הוא בבית הכנסת, לא בבית”.

הילד פרץ בבכי… אמא שלו היתה חולה במחלה ממארת, והילד רצה מאוד שגם אמא תוכל לשמוח…

למחרת, כשאמא ישבה בבית, שמעה קול שירה שהולך ומתחזק. אל הבית הגיעו כל חברי הקהילה בשירה וריקודים, כדי לשמח את האמא והילד.

שלושה חודשים אחר כך האמא נפטרה.

הקהילה הזו היתה קהילת חב”ד בעיר ס. דיאגו, השליח היה הרב יונה פרדקין, האשה היתה הגברת חנה אברמס, “והילד הוא אני” הכריז השליח, כשהקהל כולו מנגב את דמעותיו.

מיד אחרי הבר מצוה של יונתן, שליח צעיר בשם הרב יצחק הורביץ הקים בית חב”ד לא רחוק מביתם בטמיקלה קליפורניה. יונתן הצעיר נקשר מאוד לזוג השלוחים ונהיה כמו בן בית. הוא היה מבלה אצלם כל שבת במשך שנה שלמה.

לפני ארבע שנים, הרב הורביץ חלה במחלה קשה – ALS. הוא ביקש מיונתן ואשתו לבוא להצטרף אליו לצוות בית חב”ד כדי להמשיך את הפעילות.

הרב יונתן הוסיף וסיפר שהרב הורביץ שמרותק למיטתו צופה כעת בכינוס בשידור חי. באופן ספונטני, 6,000 איש קמו על רגליהם והריעו ממושכות לשליח החולה הצופה בהם.

ואני למדתי מהסיפור שתפקידנו הוא לא להשאיר את היהדות בבית הכנסת, אלא להביא את השמחה של התורה מבית הכנסת אל הבית.

אם תרצו, זה המסר של פרשת השבוע: “ויצא יעקב מבאר שבע (ממקום רוחני קדוש) וילך חרנה” (למקום גשמי רחוק).

שבת שלום!
הרב חיים הבר,
בית חב”ד שכונה ט’ באר שבע

לפני כ-14 שנה, במהלך לימודיי בישיבת חב”ד ב-770 שבברוקלין, נשלחתי לערוך את ליל הסדר בגאנה שבאפריקה. כשהסבנו שם סביב שולחן הסדר עם כמה עשרות ישראלים, לא חלמתי שיבוא יום ולמקום נידח שכזה תצא משפחה חב”דית לשליחות קבע.

כיום, איני יודע אם קוקה קולה כבר הגיעה לשם, אבל בית חבד קבוע נפתח שם גם נפתח.

ביום ראשון האחרון, במעמד הסיום החגיגי של כינוס השלוחים העולמי, עלה אל דוכן הנואמים בחור עם קוקו ארוך וכיפה מגוהצת לראשו וסיפר על המפגש שלו עם בית חבד בגאנה, אחר שהגיע להתנדב שם במסגרת ‘חיל השלום’.

דווקא שם בגאנה הוא גילה לראשונה את משמעותה של יהדותו, חגג בר-מצווה (באיחור של 15-20 שנה), הניח תפילין ועלה לתורה לראשונה בחייו.

אמש, סיפר אנדי לקול תרועת אלפי הנוכחים, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, שמרתי את השבת בפעם הראשונה בחיי…

בפרשת ויצא, יוצא יעקב אבינו בשליחותה של רבקה אמו מארץ ישראל לחרן ודווקא שם הוא מקים את 12 השבטים ואת הבסיס לקיומו של עם ישראל, לא לפני שהוא מתברך מאלוקים “ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה”.
אם תרצו אין זו אגדה, זה קורה כאן ועכשיו, בכל מקום בעולם. זו השליחות של כולנו, עד לגאולה השלימה.

השבת פרשת ויצא
(סוד הצלחתו של יהודי)

כאשר עמד יעקב אבינו לצאת לחרן פנה קודם-לכן אל בית עבר והשקיע את עצמו ארבע-עשרה שנים בלימוד התורה. אחר-כך, כשהגיע להר-המורייה ושכב לישון שם, אומרת התורה: “וישכב במקום ההוא”. המדרש מפרש: “כאן שכב, אבל כל ארבע-עשרה שנה שהיה טמון בבית עבר – לא שכב”.

גם כששהה בביתו של לבן לא ישן בלילות, כמו שנאמר: “ותידד שנתי מעיניי”. אף על זה אומר המדרש: “כל עשרים שנה שעמד בביתו של לבן – לא שכב”. מה עשה בלילות הללו? שאלה זו שואל המדרש: “ומה היה אומר?” (בלילות), ומשיב: “ט”ו שיר המעלות שבספר תהילים”.

לכאורה מהי שאלת המדרש “מה עשה בלילות”, הלוא יעקב היה עסוק בשמירת צאנו של לבן? אלא ברור שיעקב אבינו לא מסר את נפשו עשרים שנים כדי לשמור על צאן לבן. הייתה לו כוונה פנימית ועמוקה לאין-ערוך – הוא עסק בבירור ניצוצות הקדושה הטמונים אצל לבן.

שאלתו של המדרש היא אפוא, באיזה כוח היה יעקב יכול לבצע את עבודת הבירורים הזאת? השהייה בביתו של לבן הייתה כרוכה בניסיונות רוחניים רבים, והייתה סכנה שהדבר יגרום ליעקב ירידה. ובפועל לא ירד ממדרגתו, ולא זו בלבד אלא אף בירר את ניצוצות הקדושה שהיו אצל לבן וחזר לארץ-ישראל ברכוש גדול. באיזה כוח עשה זאת?

משיב המדרש, שיעקב שאב את כוחותיו מ”שיר המעלות… מאין יבוא עזרי”. מזמור זה מבטא את תחושת ההתבטלות הגמורה של האדם, שמרגיש כי בכוחות עצמו אין לו שום אפשרות לפעול, וכל כוחותיו באים מהקב”ה. תחושת ה’אין’ הזאת, שהאדם חש כי הוא אין ואפס, היא המביאה אותו לשים את מבטחו בקב”ה לבדו – “עזרי מעם ה'”.

הפסוק מוסיף ואומר: “עושה שמים וארץ”. כלומר, הקב”ה הוא בעל-הבית ונותן הכוחות בין לענייני ‘שמים’, עניינים נעלים (התורה שלמד בבית עבר), ובין לענייני ‘ארץ’, העניינים הנחותים (ההתעסקות עם לבן בחרן, “חרון-אף של מקום בעולם”). הכרה זו, שהקב”ה הוא בעל-הבית ומקור הכוחות – היא המסייעת לאדם בעבודתו.

פרטי הסיפור של יעקב אבינו טומנים בחובם הוראה לחייו של כל יהודי: כדי להצליח בעבודת הבירורים בעולם, יש להתחיל את היום בשעה שבה שרויים לגמרי בעולמה של תורה ותפילה.

גם ההתעסקות שבאה לאחר מכן, בענייני העולם, צריכה להיות באופן של “יגיע כפיך” (ולא יגיע ראשך) – רק את ה’כפיים’, הכוחות החיצוניים, יש להשקיע בענייני העולם, אבל על ה’ראש’ יש לשמור. גם כשיהודי עוסק בעסקיו צריך הראש להיות עסוק בפרק משניות, בפרק תניא, באמירת תהילים וכיוצא בזה. דרך זו מבטיחה ליהודי את ברכת ה’ להצלחה גם בגשמיות, ככתוב אצל יעקב: “ויפרוץ האיש מאוד-מאוד”.

(על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ’ 791)

שבת שלום!!!!
לזכות הת’ מנחם מענדל בן נחמה דינה

 

 

tzvika770

 אוהב לארח בשישי אצל צבי לקרוא על הפרויקט לחצו כאן | אוהב לצלם מוצרים ואוכל ב PHOTO-FLARE אוהב תורה ויהדות אוהב טכנולוגיה ואינטרנט. ואם תחפשו בגוגל מי הבונה האתרים הכי טוב בניו יורק תמצאו אותי :) לחצו כאן לבדיקה. ליצירת קשר איתי כתבו לי פה באתר מרכז ניו יורק בתגובות.

Leave a Reply

Close Menu