אתר מרכז ניו יורק עוסק בשתי דברים עיקרים: מדריכים על ניו יורק ויהדות
פתגמים קצרים חסידיים לחודש כסלו | אמרות וציטוטים לחודש כיסלו

פתגמים קצרים חסידיים לחודש כסלו | אמרות וציטוטים לחודש כיסלו

א’ כסלו (8.11)

יום ב’ של ראש חודש כסלו

חודש הגאולה 

ביום זה אנו מציינים את היום השני של ראש חודש כסלו. יום זה קשור במיוחד עם הגאולה, והוא מכונה “ראש חודש של גאולה”. זאת מכיוון שבחודש כסלו חל  חג החנוכה – אשר בו נגאל בית המקדש השני מידיי כובשיו היוונים.

בדורות האחרונים נוספו עוד כמה מועדים בחודש כסלו המסמלים גאולה. כמו י’ כסלו – חג הגאולה של האדמו”ר האמצעי, רבי דובער, השני בשושלת חב”ד; ו-י”ט כסלו – חג הגאולה של רבי שניאור זלמן – בעל התניא, הראשון בשושלת חב”ד. אדמו”רים אלו נאסרו ‘בעוון’ הפצת חסידות, ושחרורם מהווה פריצת דרך בהפצת החסידות, שעליה קיבל הבעל שם טוב הבטחה מן השמים, שבזכותה “קאתי מר” – יבוא מלך המשיח. ועוד.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ תולדות סעיף ג)

א’ כסלו (11.72)

ראש חודש כסלו

יום שבו ארע הנס בבריאותו של הרבי שליט”א מליובאוויטש מלך המשיח

להיוולד מחדש

בתחילת כל חודש עיברי מתרחש אירוע מיוחד –  הירח נולד מחדש. הגאולה הקרובה נמשלה למולד זה של הלבנה. אולם לכאורה היה מתאים יותר להמשיל את הגאולה לזמן שבו הירח מלא – באמצעו של החודש, ולא לזמן המולד – בו הירח הנראה לעינינו הינו זעיר ביותר.

אך דוקא הקבלה זו בין מולד הירח לגאולה היא המבטאת את מהותה של הגאולה. כשם שמולד הירח מבטא את הרגע שבו מתגלה מציאותו של הירח (לאחר שהוא נעלם בסיום החודש הקודם), כן הדבר בנוגע לגאולה. הגאולה היא הרגע בו תתגלה מציאותו האמיתית של היהודי, אשר קשורה ומחוברת לחלוטין לקדוש ברוך הוא. כשם שדווקא התינוק מתחבר אל הקדוש ברוך הוא בעצמו מתוך פשטות ותמימות, בשונה ממבוגר אשר מנסה להבין במדרגות הגילוי האלוקי, ומתחבר אל ה’ מתוך יגיעה והבנה.

גילוי זה של חיבור לה’ מתוך עצם הנפש, יבוא לידי ביטוי אצל כל אחד מאיתנו, בעת המולד שלנו כְּעַם – בגאולה הקרובה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ תולדות תשנ”ב סעיף ט)

ב’ כסלו (9.11)

יום “דידן – דהספרים – נצח”

ביום זה, בשנת תשמ”ח (1987) חזרו בפועל הספרים שנלקחו מספרייתו של הרבי הריי”צ – רבי יוסף יצחק, האדמו”ר השישי לבית חב”ד, למקומם האמיתי בספרייה שליד 770. אחרי שבית המשפט פסק סופית, אחרי הערעור, כי הספרים שייכים ל”אגודת חסידי חב”ד” ולא לאדם פרטי.

הרבי הסביר כי משפט זה לא היה רק על זכויות ממון, אלא “משפט” על ההתחדשות בעבודת ה’ של דורנו זה – הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה. מיד אחרי הניצחון המוחלט – בסיום המשפט, יצא הרבי בקריאה: כי במצב שנוצר מה שנותר הוא רק: “עמדו הכן כולכם לבניין בית המקדש השלישי בגאולה האמיתית והשלימה”.

(שיחת ש”פ ויגש תשמ”ז)

 

ב’ כסלו (11.82)

כסלו – הוא שמו של החודש העיברי אותו התחלנו אתמול. את שמו של חודש זה ניתן לחלק לשתי מילים: כסלו, כלומר, כס – מלשון כיסוי והעלם, לו – משמעותו גילוי, מכיוון שהמילה לו היא בגימטרייה 63, מספר זה מבטא את גלוי כוחות נפשו של האדם המתחלקים לשש מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד), וכל אחת ממידות אלו כלולה מכל ששת המידות.

המשמעות של השם כסלו מורה על כך שמיד לאחר ההתכסות – “כס”, מתרחש גילוי – “לו”. גילוי זה איננו רק באופן של התחלה המתמשכת באופן מדורג לאחר מכן – כבכל ראש חודש בו מתגלה הירח מעט והולך וגדל מיום ליום, אלא כבר בתחילת החודש מתרחש הגילוי בשלימותו. כלומר, שבראש חודש כסלו ישנה הארה מיוחדת מאורו של ה’ מיד בתחילתו של החודש. והארה זו הינה באופן נעלה ומושלם ביותר.

יוצא מכך, שראש חודש כסלו מרמז על הגאולה – אשר בה יתגלה אורו של ה’ בכל העולם, באופן ברור ומרומם יותר מאשר בכל ראש חודש

ג’ כסלו (10.11)

אויר לנשימה

לאדם ישנם צרכים רבים, אך אוויר לנשימה הוא צורך חיוני הראשון במעלה, צורך זה לנשום קיים כל הזמן ללא הפסק, ולא ניתן לחיות בלעדיו. זאת לעומת צרכים אחרים, כמו אכילה או שתייה אשר האדם נדרש להם רק מידי פעם.

כך מבאר הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח את דברי חז”ל: “כל ימי חייך להביא לימות המשיח” (ברכות יב, ב). כשם שבשביל לחיות אתה זקוק לנשימה כל העת (וחבל על הזמן בלי אויר…), כך כל חייך אתה צריך להתעסק בהבאת הגאולה. עד כדי כך שהיהודי צריך להרגיש באוויר את המשיח, ומיד כאשר הוא מתעורר בבוקר, כבר הוא מרגיש אוויר של משיח.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ תולדות סעיף יא)

להתבטל לחלוטין

שילוב מיוחד ומעניין יתרחש בזמן הגאולה, והוא חיבור נשמתו של היהודי עם הקדוש ברוך הוא. והיות שעבודתנו כיום – בזמן הגלות מהווה הכנה לקראת זמן הגאולה, לכן עלינו לפעול באופן שהוא כדוגמת עבודת ה’ של ימות המשיח. עיקר הענין בעבודת ה’ של זמן הגאולה הוא החיבור המוחלט שבין נשמתו של היהודי אל הקדוש ברוך הוא, חיבור זה יתרחש בשל התבטלותה המוחלטת של הנשמה אל בוראה. והוא בא לידי ביטוי בכל ענייניו של היהודי, עד שהנקודה העצמית של הנשמה תפעל אף על גופו של האדם, עד שכל פעולותיו נעשים מתוך התבטלות אל ה’.

כן עלינו לפעול כיום, עלינו לבצע את כל פעולותינו מתוך התבטלות לרצון האלוקי ומתוך עצם הנשמה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ תולדות תשנ”ב סעיף י)

ד’ כסלו (11.11)

משיח = גם עזרה לזולת

ישנם הטועים לחשוב כי חיינו המוקדשים להבאת המשיח צריכים לכלול רק עניינים נעלים, כמו לימוד חסידות וכדומה. אולם, הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח מסביר, שההכנה לגאולה אינה מתבטאת רק בהתעסקות בדברים רוחניים ונעלים, אלא גם בדברים פשוטים וגשמיים, כמו סיוע לזולת בנתינת צרכיו הגשמיים. שכן משיח קשור עם עצם הנשמה של יהודי, שקשורה לכל פרטיו, גם לפרטים הגשמיים ביותר.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ תולדות סעיף יב)

אויר מיוחד

מה קורה עם החיות שבתוכנו בהערכות שלנו לקראת המשיח?

חז”ל אומרים כי “כל ימי חייך להביא – לימות המשיח” (ברכות א,יב), ניתן לבאר במספר אופנים. ניתן לפרשם גם כך ש’הַחַיוּת’ שבתוכנו גם היא צריכה להיות מוכנה להביא במהרה את ימות המשיח. חיות זו תבוא לידי ביטוי ע”י כך שבכל נשימה שאנו נושמים נחוש את האויר של משיח ואת המצאותו בקרבנו. כתוצאה מכך יורגש בנו שכל מהלך חיינו הוא על מנת לקרב את הגאולה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ תולדות תשנ”ב סעיף יא)

ה’ כסלו (12.11)

שמש  שבעתיים

הנביא ישעיהו התנבא ואמר שבימות המשיח יגבר אורם של הלבנה והחמה. כפי שכתוב: “וְהָיָה אוֹר-הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים” (ישעי’ ל, כו). כלומר, הלבנה תאיר כפי חוזקה של השמש כיום, ואילו השמש תאיר פי שבעתיים מאור שבעה ימים ביחד. חז”ל פירושו את דבריו והסיקו כי אור השמש יגיע לעוצמה של – פי 243 מאשר אורה כיום. שהרי שבעתיים הם 7X7, כלומר 49. את התוצאה הזו יש להכפיל ב”אור שבעת הימים”, כלומר 49X7=243.

(ע”פ מסכת פסחים סח, א ורש”י שם)

לבושי המתים

אחת הסוגיות המעניינות הנידונה בדברי חז”ל נוגעת ללבושם של האנשים שיקומו בתחיית המתים בעת הגאולה. המדרש אומר “כשם שאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור… הולך לבוש ובא לבוש” (בראשית רבה פרשה צה). מדברים אלו ניתן להבין כי כאשר יקומו המתים הם יעטו מחדש עור על עצמותיהם, ויופיעו בעולם מחדש כשהם לבושים. כל זאת יתרחש בקרוב בתחיית המתים, בגאולה האמיתית והשלמה.

(ע”פ אגרות קודש כרך ב עמ’ ס”ה)

ו’ כסלו (13.11)

לשכב במקום המקדש 

בשבת זו אנו קוראים בתורה את פרשת ויצא, בה מסופר על כך שיעקב אבינו שכב לישון, וראה בחלומו סולם שבו מלאכים עולים ויורדים. שינה זו וחלום זה התרחשו במקום שבו נבנה בית המקדש.

לכאורה, כיצד ‘העיז’ יעקב אבינו לישון במקום כה קדוש? מסביר הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח, ששנתו של יעקב היתה מעין הכנה לאור שישכון בבית המקדש. שם האיר אור נעלה ללא גבול, אור שהוא למעלה מן הקדושה המוגבלת האופפת את בתי הכנסת וכדומה – אור שנעלה מהכל.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא סעיף יב)

אין צורך לכתוב

כיום, אנו עושים שימוש נרחב בכתיבה בעת לימוד תורה, אנו קוראים ולומדים מן הכתוב, אנו מסכמים לעצמנו את הנלמד וכדו’. אולם בגאולה הקרובה לא נצטרך עוד לאחוז בכלי הכתיבה, ואותיות הכתב יהיו מיותרות לחלוטין. זאת מכיוון שהלימוד יתבצע באופן מרומם יותר מן הכתיבה – באופן של ראיה. כאשר משיח צדקנו בעצמו ילמד אותנו את התורה החדשה עם ביאוריו והסבריו – הרי הדבר יהיה כל כך מובן וברור לכל אחד עד שלא נצטרך לכתבו כלל. כן נאמר בדברי הנביא “וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו… כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם” (ירמי’ לא,לג), כלומר שלא נזדקק כלל להסבר וביאור, ולא נצטרך ללמד זה את זה כלל, כי כולנו נדע ונבין את הנלמד.

(ע”פ שיחת ש”פ עקב תשנ”א)

ז’ כסלו  (14.11)

הארה שווה

כאשר אדם שוכב – נמצא כל גופו באותו גובה, הן ראשו והן רגליו מונחים על אותו משטח, ובכך הם משתווים אחד לשני. לכן בחר יעקב אבינו לשכב דווקא במקום המקדש. משום שהאור האלוקי הנעלה שישנו במקום הקדוש הזה הוא למעלה מההבדלים בין הראש והרגל, והוא מאיר על כל גופו באופן שווה. הארה דומה לזו שחווה כל גופו של יעקב אבינו, נחווה כולנו בקרוב בימות המשיח. אז יאיר האור האלוקי באופן גלוי אף על גופנו הגשמי, כך שכל הגוף יחוש את אור ה’ באופן שווה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא סעיף יב)

נחות אבל חשוב

בסיפורי התורה אודות יעקב אבינו ניתן להווכח בדבר פלא: עיקר הסיפור אודות יעקב איננו נסוב על מגוריו בבית אביו בארץ ישראל, אלא דווקא על יציאתו לחרן ומגוריו שם אצל לבן הרמאי. כלומר, תיאור חייו במקום נחות וירוד – בחרן אצל לבן הינו מפורט יותר מאשר מגוריו במקום קדוש ומרומם – בארץ ישראל. תמיהה זו מתחזקת כאשר אנו קוראים כי דוקא במקום נחות שכזה הקים יעקב אבינו את רוב משפחתו העניפה, המונה את שניים עשר השבטים – אשר מהווים את היסוד לעם ישראל עד היום.

התשובה לתמיהה זו נעוצה בעובדה שהתורה איננה ספר סיפורים, אלא התורה – מלשון הוראה, הינה ספר הדרכות לעבודת ה’. בסיפור זה על יעקב אבינו מלמדת אותנו התורה את תפקידו של כל יהודי בעולם – לפעול ולרומם דווקא את המקומות הנמוכים והרחוקים מקדושה ומיהדות. הנהגה זו גורמת להצלחה פיננסית כנאמר “וַיִּפְרֹץ (בממון ובנכסים) הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד” (בראשית ל,מג). וכן להצלחה רוחנית של כל המשפחה. כידוע שכל משפחתו של יעקב נשארה קשורה בדרכו.

זוהי הדרך המובילה לקראת שלמותו של העולם בעת הגאולה, עולם אשר בו הרוחניות תחדור בתוך גשמיות העולם ותרומם אותו לרוחניות.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא תשנ”ב סעיף ד ואילך)

ח’ כסלו  (15.11)

הגשם המחבר

הגשם היורד בימות החורף מקשר בין הארץ לשמים. הגשם נוצר על ידי אדים העולים מן הארץ, אשר נהפכים לעננים המורידים את טיפותיהם מן השמים בחזרה לארץ. החיבור בין הארץ לרקיע מסמל חיבור בין הגשמי – הנמצא למטה, לרוחני – הנמצא למעלה. חיבור זה בין גשמיות לרוחניות הוא תכלית בריאת העולם והוא נעשה על ידי עבודתם של ישראל בתורה ומצוות. אלא שכעת הוא קיים בעולם רק באופן מוסתר, והוא יתגלה ויושלם בימות המשיח, שאז יגיע העולם לתכליתו.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא סעיף יב)

אין כמו בבית

אולם, למרות האמור (בפתגם הקודם) שתפקידו של היהודי הוא לפעול במקומות רחוקים – כשם שעיקר עבודתו של יעקב אבינו היתה בחרן, למרות זאת אל לנו לחשוב שזוהי המטרה והתכלית של האדם בעולם, אלא עלינו לזכור שכל עבודה זו היא רק אמצעי להביאנו אל הגאולה. כפי שיעקב אבינו ביקש מה’ עוד בטרם הגעתו לחרן “וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי” (בראשית כח,כא). כלומר שהמטרה היא לסיים את מילוי השליחות ב”חרן” ולשוב במהרה אל “בית אביו”.

לכן כל פעולה ופעולה שאנו עושים בעולם, צריכה להיות חדורה ברצון לסיים את שליחותינו בעולם, ולהגיע במהרה אל בית אבינו – בגאולה השלימה ע”י משיח צדקנו.

(ע”פ ספר השיחות תשמ”ח, שיחת ש”פ ויצא עמ’ 521 ואילך)

ט’ כסלו  (15.11)

יום הולדתו ויום הסתלקותו של האדמו”ר האמצעי – רבי דובער, האדמו”ר השני של חב”ד

ימים מלאים

חז”ל אמרו: “הקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום” (ר”ה יא, א). כלומר, לידתו ופטירתו של הצדיק באותו יום מבטאות שלמות גשמית – משום ששנותיו נסתיימו במלואן ולא נותרו ימים עודפים. שלמות גשמית זו מתרחשת כתוצאה מכך שהצדיק הגיע לשיא השלימות הרוחנית, בזכות עבודת ה’ הנעלית בה עסק בעולם הזה. שלמות זו חדרה כל כך את גשמיות העולם, עד שגם שנותיו הגשמיות הן תמימות. שלמות זו, חיבור הרוחניות והגשמיות לגמרי, היא תכלית בריאת העולם, ותגיע לגילוי ושלימות בגאולה האמיתית והשלמה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא סעיף ב)

ט’ כסלו (21.5)

יום הולדתו ויום הסתלקותו של האדמו”ר האמצעי – רבי דובער, האדמו”ר השני לבית חב”ד

חיים מושלמים

החיים שלנו על פני האדמה מורכבים מעבודת ה’ בתוך “עש”ן” – עולם, שנה, נפש. כל מצווה שמקיימים כוללת בתוכה: את המקום ,את הזמן (תאריך ושעה) ואת סוג הנפש.

ישנם המצליחים להחדיר את הקדושה רק ב”עולם”, ישנם המצליחים להחדיר את הקדושה ב”עולם ובנפש” אך ישנם יחידי סגולה המצליחים להחדיר אף ב”שנה” – במושגי הזמן. מציאות המשתנת ללא הרף כל הזמן וטומנת בחוּבה תהפוכות שונות ובשל כך היא קשה יותר לשינוי ושידרוג מ”עולם ו”נפש”.

העובדה כי האדמו”ר האמצעי לבית חב”ד נולד ונפטר באותו יום מבטאת את שלמות עבודת ה’ שלו. עבודתו היתה באופן כזה אשר החדירה את הרוחניות בתוך גשמיות העולם באופן מרומם ביותר. מרוממת כל כך עד שפעלה על הזמן, ואף ימי חייו היו מושלמים – כך שהוא השלים את שנתו ונפטר באותו התאריך שבו נולד.

כן הדבר בנוגע אלינו, אנו נדרשים לבטא את החיבור העולם הרוחני – קיום המצוות, לגשמיות שבעולם. הנהגה כזו מהווה הכנה לגאולה הקרובה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא תשנ”ב)

י’ כסלו  (16.11)

חג הגאולה של האדמו”ר האמצעי – רבי דובער, האדמו”ר השני של חב”ד

הבינה מכינה לגאולה

האדמו”ר האמצעי, השני בשושלת חב”ד, ביאר את תורת החסידות באופן מורחב ביותר. הבנה כזו של תורת החסידות מקבילה לדרגת ה’בינה’ – הספירה השניה מבין עשר הספירות שעיניינה ביאור החכמה. ספירת הבינה היא השניה מבין עשר הספירות הידועות בתורת הקבלה, שבהם מנהיג הקדוש ברוך הוא את העולם.

לימוד חסידות בצורה כזו מהווה שלב חדש בגילויה של תורת החסידות, אשר לימודה הינו הכנה לגאולה הקרובה, בה יהיה האור האלוקי ניכר לכל, ברור ומובן באופן נרחב כספירת הבינה, ככתוב: “כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים” (ישעי’ יא,ט).

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא סעיף טו)

י’ כסלו (21.6)

חג הגאולה של האדמו”ר האמצעי – רבי דובער, האדמו”ר השני לבית חב”ד

מרומם אך מובן

“אם חסידים יפגשו במכלת לקנות לחם, רצוני שידברו ביניהם על דרגות רוחניות גבוהות” – כך התבטא האדמו”ר האמצעי על רצונו מן החסידים. ייחודיותו של האדמו”ר האמצעי התבטאה בכך שלמרות שתורת החסידות שהוא לימד ופירסם נבעה ממקור מרומם ביותר, דבריו נאמרו בהרחבה ובביאור רב עד שניתן היה להבינם בשכל אנושי. הסברה רחבה וברורה כזו של רעיונות אלוקיים נעליים משלבת בתוכה גשמיות ורוחניות יחדיו. ע”י כך חודרת הקדושה האלוקית עד לרמה התחתונה ביותר של גשמיות העולם. חיבור כזה בין תורה אלוקית לגשמיות העולם יתרחש בשלמות בגאולה הקרובה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא תשנ”ב)

י”א כסלו  (17.11)

פיקחו את העיניים

בשבת האחרונה קראנו בתורה את פרשת ויצא. בשבת זו, לפני 19 שנה הכריז הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח שכבר נסתיימה כל העבודה שנדרשו ישראל לבצע בעולם בכדי להביא את הגאולה. ולכן הדבר היחיד שנותר לעשות הוא, “שיהודי ייפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל מוכן לגאולה”.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויצא סעיף ח)

י”א כסלו (21.7)

מאמץ אחרון

אמנם ברגעי הגלות האחרונים עלולים לצוץ קשיים לא מובנים, שיכולים לגרום לרפיון או לחולשה, אך עצם הידיעה שאנו נמצאים ברגעי הגלות האחרונים איננה צריכה לגרום לנו לרפיון או לחולשה בעבודת השליחות שלנו בהפצת תורה וחסידות – אלא להפך. ידיעה זו צריכה לגרום לנו לתוספת של חיות ומרץ בעבודת ה’. ובפרט עלינו להגביר את הציפיה לגאולה, התפילה והבקשה על הגאולה, שהן מפעולות האחרונות אשר יכולות לזרז ולמהר את השליחות שלנו בגלות, והביא להתגלות הגאולה בקרוב ממש.

(ע”פ ספר השיחות תשמ”ח, שיחת ש”פ ויצא עמ’ 521 ואילך)

 

י”ב כסלו  (18.11)

הכוח להחיות מתים

בעולם הזה ניתנה היכולת להחיות מתים רק למספר מצומצם של צדיקים. ואכן ידועים מספר סיפורים על גדולי ישראל אשר בברכתם ובתפילתם החיו מתים. אולם, חז”ל אומרים כי לעתיד לבוא תהיה לכל הצדיקים יכולת להחיות מתים.

(ע”פ פסחים סח, א וברש”י שם)

י”ב כסלו (21.8)

שפה אחת בלבד

בעולם הגדול ישנם שפות רבות, שונות ואף משונות, כך שאדם הנוסע ממקום למקום מתקשה לעיתים ליצור קשר עם יושבי אותו המקום בשל שפתם השונה. בקרוב מאוד נוכל לשוחח עם כל האומות בכל מקום, מכיון שבכל העולם ידברו שפה אחת. בימות המשיח ידברו כולם בלשון הקודש, כפי שנאמר “כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'” (צפניה נ,ט), ומבארים המפרשים כי “שָׂפָה בְרוּרָה” – היא לשון הקודש.

(ע”פ שיחת ש”פ משפטים תשנ”ב)

גליון מס’ 162

סיפור:

דבר זה למד, דבר זה התפלל…

באחד הפעמים בהם החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק מהומיל עלה לרגל לליובאוויטש לקראת חג מתן תורה להקביל את פני רבו כ”ק אדמו”ר בעל ה”צמח צדק” מליובאוויטש, קראו הרבי לחדרו ובאופן של קירוב דרש לפניו “תורה” ששמע מסבו כ”ק אדמו”ר  הזקן בעל ה”תניא” בשם הבעש”ט.

כשיצא רבי אייזיק מחדרו של הרבי ניכרה על פניו התפעלות עצומה, וכל אברך שנקלע לדרכו רקד עמו ונשקו, עובדה שהיתה לפלא בעיני הסובבים שבעל מוחין כה רחבים ועצומים יהיה נתון בהתפעלות רגשית  כזו.

למרות זאת, איש לא הרהיב עוז לשאול את פיו לפשר שמחתו, הכל הבינו כי דבר גדול טמון בכך.

הסדר אצל זקני חסידיו של ה”צמח צדק” היה, כי בעת בואם אל הרבי לליובאוויטש היו יושבים ומתוועדים יחדיו.

בשעת ההתוועדות סח רבי אייזיק ואמר:

“כשמשיח יבא, יעמידו את אייזל (בהתכוונו לעצמו)על כף היד כבריה קטנה ויאמרו – דבר זה למד, דבר זה התפלל…”

(מלוקט מ”מביא גואל” לר’ מנחם זגלבוים)

י”ג כסלו (20.11)

“דידן נצח” נוסף ב”משפט הספרים”

ניצחון על מלאך

בשבת זו קראנו בתורה את פרשת וישלח, בה מתואר המאבק בין יעקב אבינו לבין המלאך שנערך ב”מעבר יבק”. מאבק זה משפיע עלינו עד היום, משום שבמהלך מאבק זה פגע המלאך בכף ירכו של יעקב, ומסיבה זו נאסרה אכילת גיד הנשה שבכף הירך עד היום. החשיבות הגדולה של מאבק זה – היא מכיוון שהוא מסמל את מצבם של בני ישראל בזמן הגלות, כשם שאז נתקל יעקב במאבק ובקשיים אשר חלפו בהתאוששותו עם בוא השמש, כך אנו הנתקלים בקשיי הגלות יודעים כי קשיים אלו יחלפו לחלוטין עם התגלות הגאולה האמיתית והשלימה.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך ל’ עמוד 148, ספר החינוך מצוה ג’)

י”ג כסלו (21.9)

מי צריך מעדנים?

תיאור הטוב שישרור בעולם בעת הגאולה מובא בדברי הרמב”ם הכותב “ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קינאה ותחרות. שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד”. (הלכות מלכים, יב,ח). מדבריו אלו מובן כי יהיה בעולם שפע גשמי רב כל כך עד שהמעדנים – המאכלים המשובחים יהיו רבים כל כך כמו עפר.

מבאר הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח, שהעיסוק של כל העולם יביא את האדם לשיא התענוג והאושר, עד שגם הגוף הגשמי יחוש בתענוג זה, ויחפוץ לעסוק בחכמת ה’. בשל כך לא יהיה למעדנים ולתענוגות העולם כל ערך וחשיבות ביחס לתענוג האלוקי. לכן יחשבו מעדנים גשמיים אלו  – כעפר. כל זאת ועוד בגאולה האמיתית והשלימה.

 (ע”פ לקוטי שיחות ש”פ בחוקותי תשנ”א)

י”ד כסלו (21.11)

יום הנישואין של הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח עם הרבנית חיה מושקא

שמחת העקרה

ביום זה, שבו נשא הרבי את בתו של הרבי הקודם, נסללה הדרך לכך שהרבי ינהיג את עם ישראל לקראת הגאולה. כפי שהרבי התבטא בעצמו על יום זה: היום שקישר אותי עמכם ואתכם עמי. אני ואתם נעבוד יחד ולא ננוח עד שנביא את משיח צדקנו.

אחת מן הברכות הנאמרות בשעת החופה היא: “שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה”. ברכה זו מדברת על ירושלים, אשר נחשבת כעקרה בזמן הגלות, ועליה מבטיח לנו הקדוש ברוך הוא שהיא עוד תשמח בעת קיבוץ ‘בניה’ – עם ישראל מן הגלויות – בגאולה הקרובה. ברכה זו נאמרת בשמחת הנישואין, משום שאף בשעת השמחה אנו מזכירים את הגאולה.

(ע”פ מסכת כתובות ח, א)

ט”ו כסלו (22.11)

פחות באור אבל יותר קרוב

בתחילת החודש העברי הולך ומתגבר אורו של הירח, בחציו השני של החודש הולך אורו ופוחת. רוב חגי ישראל חלים בחציו הראשון של החודש, כאשר האור הולך ומוסיף, ולרוב באמצע החודש ממש, כאשר הלבנה בשיא מילואה. ואולם חג החנוכה, וכן י”ט כסלו חלים דווקא בחצי השני, כשהאור הולך ופוחת. הסיבה היא משום שדווקא זמן זה מורה על גילוי אלוקי נפלא ביותר. שכן הפחתה זו באור הירח נגרמת משום שהוא מתקרב אל השמש ובכך הוא נעשה מוסתר יותר כלפי כדור הארץ. כלומר, ההפחתה באור נעשית דווקא בעת שישנה התקרבות רבה יותר אל מקור האור – אל השמש. לכן חלים חג החנוכה וי”ט כסלו בחציו השני של החודש, כיוון שחגים אלו עניינם הוא התקרבות אל עצמותו של הקדוש ברוך הוא שלמעלה לגמרי מהאור, לכן הם חלים דווקא בזמן שנראה פחות אור – משום שאז מאיר ה’עצם’ שלמעלה מהאור.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ וישלח תשנ”ב)

ט”ז כסלו (23.11)

בלי מלחמות

המנהיגים והמלכים של עם ישראל בעבר היו טרודים רבות בכיבוש הארץ ובהצלת העם מידי האומות, כגון: יהושע או דוד המלך. אולם, בגאולה הקרובה, לא יהיה המלך המשיח עסוק במלחמות כלל, מכיוון שהגילוי האלוקי ישפיע על כל העולם באופן נעלה כל כך עד שכולם ייכנעו לפניו ללא שום צורך במלחמה.

(ע”פ שערי תשובה ח”א פי”א)

י”ז כסלו (24.11)

המשיח על החמור

החמור נחשב כאחד מכלי התחבורה הפשוטים ביותר. למרות זאת, אומר הנביא (זכריה ט, ט): “עני ורוכב על חמור” – שהמלך המשיח יתגלה כשהוא רוכב על חמור. הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח מבאר כי הכוונה בכך היא: “חמור” מלשון חומריות – החומר הגשמי ממנו מורכב העולם הזה. כלומר, המלך המשיח רוכב – מרומם ומעלה לרוחניות אפילו את החמור – החומר, הגשמיות של העולם.

(לקוטי שיחות כרך א’ עמ’ 71)

י”ח כסלו (25.11)

הספר איתו נצעד

היום אנו מסיימים ללמוד את כל ספר התניא – שחיבר האדמו”ר הראשון של חב”ד רבי שניאור זלמן מליאדי. בכל יום ויום אנו לומדים חלק קטן מספר התניא, עד שהיום אנו מסיימים את כולו, ומיד למחרת מתחילים אותו מחדש (מי שעדיין לא הצטרף – זו ההזדמנות!).

לפני שהודפס ספר התניא, שלח רבי שניאור זלמן מליאדי  את הספר אל כמה מחבריו – תלמידי הרב המגיד ממעזריטש, בכדי לקבל את הסכמתם לנכתב בספר. כאשר הגיע הספר לידיו של רבי זושא מאניפולי הוא התפעל והכריז: “עם ספר התניא יילכו ישראל לקראת משיח צדקנו”.

(ע”פ מכתב האדמו”ר הריי”צ. נדפס בסוף “קיצורים והערות לתניא”)

י”ט כסלו (26.11)

חג הגאולה של רבי שניאור זלמן מליאדי – האדמו”ר הזקן – האדמו”ר הראשון של חב”ד

ביטול הקטרוג והפצת המעיינות

רבי שניאור זלמן מליאדי ישב במאסר משום שהלשינו עליו שהוא “מורד במלכות”. מאסר גשמי זה בא כתוצאה מ”קטרוג” רוחני שהיה על פעולותיו בהפצת תורת החסידות. לכן גאולתו מן המאסר מסמלת את הסרת הקטרוג. בכך ניתנה לו מלמעלה היכולת להמשיך וללמד ולהפיץ את תורת החסידות באופן נרחב יותר מאשר קודם למאסר. לכן נחשב י”ט כסלו גם ל”ראש השנה לחסידות” ונוהגים לאחל בו איש לרעהו “לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו”. הפצה זו, שבזמננו כבר הגיעה לשיאה, היא המביאה בקרוב להתגלותו של המלך המשיח. כפי שמספר הבעש”ט שעשה עליית נשמה, הגיע אל היכלו של משיח, ושאל שם: “אימתי קאתי מר” – מתי יבוא המשיח? –והמענה שקיבל היה: “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה” – כשמעיינות החסידות יפוצו לכל מקום.

היום, אומר הרבי מליובאוויטש, מעיינות החסידות כבר הופצו בכל מקום. הם נגישים לכולם וכבר נמצאים בכל השפות ובכל החוגים, אפילו בכתב ברייל, ובמיוחד בבתי חב”ד הפזורים בכל העולם – על כן בוודאי הגיע הזמן לקיום הבטחתו של המשיח לבעל שם טוב, לראות כבר את המלך המשיח מביא את הגאולה לכולנו.

ובוודאי נזכה בקרוב ממש לראות את הרבי שליט”א מלך המשיח מביא לכולנו את הגאולה האמיתית והשלימה.

לחיים! לחיים ולברכה! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו!

(ע”פ תורת שלום עמ’ 112,  לקוטי שיחות כרך כ’ עמ’ 180. מכתב אדמו”ר מוהרש”ב מט”ז כסלו תרס”ב. נדפס בתחילת “היום יום”)

גליון 163

סיפור:

הזדככות המוחות

שאלו חסידים את הרב הקדוש רבי דוד מטולנא:

“למה לנו לבקש על המשיח? הרי כשמשיח יבא נצטרך לירד למערות ולמרתפים כדי שלא יראה אותנו בחרפתנו בזויים וירודים בעוונות ופשעים”.

השיבם הצדיק רבי דוד:

“דעו לכם, שכשיבא משיח צדקנו, תהיה הזדככות המוחות בעולם עד כדי כך שאפילו היהודי הפחות שבפחותים יוכל להתקרב ולהתראות עם המשיח”.

הפטיר רבי דוד:

“ועתה ששמעתם מפי דבר זה , לכו ופרסמו זאת ברבים בשמי כדי שהכל ידעו ויאמינו שכך יהיה הדבר”.

(מלוקט מ”מביא גואל” לר’ מנחם זגלבוים שליקט משער החסידות)

כ’ כסלו (27.11)

חג הגאולה של רבי שניאור זלמן מליאדי – האדמו”ר הזקן – האדמו”ר הראשון של חב”ד

אותיות מגלות סוד

רבי שניאור זלמן מליאדי ישב במאסר במשך 53 ימים, וכנגדם ישנם בספר התניא אשר כתב נ”ג (53) פרקים, כנגד 53 הפרשיות שיש בחמישה חומשי תורה הנקראים תורה שבכתב. ספר התניא נחשב כ”תורה שבכתב” של תורת החסידות. מעלתה של התורה שבכתב היא שהקדושה שבה חודרת לאותיות הכתב הגשמיות. כן הדבר בספר התניא – שקדושת פנימיות התורה חודרת לגשמיות האותיות הכתובות בו. על כן בלימוד התניא אנו מחברים את עצמנו וממילא את העולם סביבנו לקדושת פנימיות התורה, שהיא בעצם הסוד והפנימיות שבתוך גשמיות העולם. גילוי הסוד שבנו ובעולם מהווה בעצם את הגאולה, בה תתגלה האלוקות בשיא הדרה ללא שום כיסוי. ככתוב (ישעי’ ל, כ): “ולא יכנף עוד מוריך”. וכתוצאה מהגילוי האלוקי, שהוא שיא הטוב האין סופי, יהי’ טוב בכל המובנים, גם במובן הפשוט ביותר. לכל זה זוכים במיוחד על ידי הלימוד בפנימיות התורה, שנתגלתה בדורנו בתורת החסידות.

לחיים! לחיים ולברכה! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו!

(לקוטי שיחות כרך כ’ עמ’ 184)

כ”א כסלו (28.11)

צרפת = “פרצת”

הדרך לגאולה היא על ידי הפצת תורה וחסידות בלא הגבלות כלל, כפי שנאמר בפסוק: “ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה”. אחד החידושים של הדור האחרון בא לידי ביטוי בכך שישנה הפצה נרחבת ביותר אף במדינת צרפת, שהיא בשינוי אותיות – פרצת, ובגימטרייה 770. זאת לעומת הדורות הקודמים שבהם היו קשיים רבים בשמירת היהדות בצרפת. הדבר מעיד על כך שהכנת העולם לקראת הגאולה כבר הושלמה, ועלינו כבר לקבל את פני משיח צדקנו.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ וישב תשנ”ב)

כ”ב כסלו (29.11)

צדיקים – חיזרו בתשובה!

בפרשת השבוע – פרשת וישב, מסופר על לידתם של התאומים פרץ וזרח, בניו של יהודה. שני תאומים אלו מסמלים את השמש והירח: זרח – מרמז לשמש, שזורחת בכל בוקר ללא שינוי, ומסמל את עבודת ה’ של הצדיקים. פרץ – מרמז לירח, אשר נולד מחדש בתחילת החודש העברי, והוא מסמל את עבודת ה’ של בעלי התשובה, שעבודתם מצטיינת במיוחד בפריצת ההגבלות ובעליה מטאורית אל האין סוף. בעל תשובה פירושו – שמשיב את הנפש אל מקורה ושורשה, ומחברה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. כלומר, זוהי דרך בעבודת ה’, אשר שייכת לכל יהודי, ולאו דווקא לבעלי עבר שלילי.

מלך המשיח הוא מצאצאיו של פרץ – המסמל את מעלתם המיוחדת של בעלי התשובה הנעלים מן הצדיקים. זאת משום שאחד מחידושיו של המשיח שהוא משיב בתשובה אפילו את הצדיקים. כלומר, הוא מביא גם את הצדיקים למעלתם של בעלי תשובה.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך ל’ עמ’ 184-189)

כ”ג כסלו (30.11)

בזכות הקיווי

מדוע עצם הקיווי לישועה כבר מהווה סיבה לגאולה? כפי שאנו אומרים בכל יום בתפילת שחרית: “את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח… כי לישועתך קיווינו כל היום”, והחיד”א תוהה על כך, ושואל מדוע ‘מגיע לנו’  שמלך המשיח יתגלה במהרה רק בגלל שאנו מצפים ל”ישועתך”? האם זוהי סיבה מספקת לכך שהגאולה תבוא?

בתשובה לכך, עונה החיד”א: שכאשר אנו שמים את מבטחנו בה’ בלבד, מקווים ומבקשים את הגאולה, ויודעים כי הישועה האמיתית בו תבוא רק מה’ ית’ – זוהי זכות גדולה עבורנו. וגם בשל זכות זו בלבד אנו ראויים לקבל את הגאולה.

לכן חשוב ונחוץ כל כך לקוות כל הזמן לגאולה ולבקש אותה תמיד – “עד מתי?!”, “אנו רוצים משיח עכשיו!”, ובפרט בהכרזת הקודש “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!”

(ע”פ “מדבר קדמות” להחיד”א ערך “קיווי”, לקוטי שיחות כרך ל’ עמ’ 183, שיחת ב’ ניסן תשמ”ח)

כ”ד כסלו (1.12)

אור שנברא

כאשר אחי יוסף מכרוהו לישמעאלים, והוא הורד למצרים, באותו זמן עסק הקדוש ברוך בבריאת “אורו של מלך המשיח” (בראשית רבה, פה).

מה הקשר בין מכירת יוסף ל”אורו של משיח”?

התשובה לכך היא, שבמכירתו של יוסף התחילה הגלות הראשונה של עם ישראל – גלות מצרים, משום שבעקבותיו ירדו כל משפחתו לגור שם. ברגע שהתחילה הגלות הראשונה, מיד החל הקדוש ברוך הוא לברוא את הגאולה האמיתית והשלימה, שתבוא בקרוב ממש.

(לקוטי שיחות כרך כ”ה עמ’ 204-212)

כ”ה כסלו (2.12) – נר ראשון של חנוכה

פרסמו – ותגאלו

דיני הדלקת נרות חנוכה נובעים מתוך העיקרון המרכזי של חג החנוכה: “פרסומי ניסא” – פירסום הנס. מכך נובע זמן ההדלקה ומיקומה של החנוכיה, לכן אף מדליקים בבית הכנסת ובמקומות ציבוריים, הכל כדי לפרסם את הנס שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו בחג החנוכה. את חשיבות פרסום הניסים ניתן ללמוד מן הנאמר לגבי חזקיהו המלך (סנהדרין צד, א): “ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח”, אולם הגאולה התעכבה משום שחזקיהו לא אמר שירה על נס ההצלה של עם ישראל מן המלך סנחריב, ועל כך שנרפא מחוליו.

מכך ניתן להבין כי פרסום הניסים שהקדוש ברוך הוא עושה עמנו מסייע לזירוז הגאולה. בפרט שעומדים אנו כבר במצב שכל העניינים כבר הושלמו, ועדיין הגאולה לא באה. אם כן- מעורר הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח – דבר נכון ביותר הוא לפרסם את הנסים שנעשו עמנו, כל אחד אצל עצמו, אצל הזולת, ובכל מקום ומקום. ובפרט בימי החנוכה, זמן של “פרסומי ניסא”.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ וישב תשנ”ב)

כ”ו כסלו (3.12) – נר שני של חנוכה

התעלות מ-7 ל-8

משמעות המילה חנוכה – היא מלשון חנוכת הבית, הדבר מסמל את חנוכתם מחדש של בית המקדש והמזבח על ידי החשמונאים אחרי שנטמאו בידי היוונים. אך עיקר החנוכה תהיה בקרוב, בחנוכתו של בית המקדש השלישי בגאולה הקרובה. רמז לכך ניתן לראות גם במספרם של ימי החנוכה – 8 ימים, מספר שקשור לגאולה השלימה. המספר 8 מסמל התעלות מעל לטבע העולם – הקשור בדרך כלל למספר 7. התעלות כזו תהיה בגאולה השלמה בימות המשיח, כפי שנאמר (ערכין יג, ב): “כינור של ימות המשיח של שמונה נימים”.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ תולדות תשנ”ב סעיף ג’)

אריה קדם

הרב אריה (ארי) קדם הוא רב בית הכנסת “בית דוד ורפאל” לצעירים בשיכון חב”ד לוד, ר”מ בישיבת תומכי תמימים לוד ועורך השבועון “הגאולה מעניין ועכשווי”.

Leave a Reply

Close Menu