פתגמים קצרים חסידיים לחודש אייר | אמרות וציטוטים דברי תורה לאייר מסודר לפי ימים החודש

פתגמים קצרים חסידיים לחודש אייר | אמרות וציטוטים דברי תורה לאייר מסודר לפי ימים החודש

דברי תורה קצרים לחודש אייר מסודרים לפי ימים

 

אייר – רפואה

ישנן כמה סוגי הנהגות שבהם מנהיג הקדוש ברוך הוא את העולם: חודש אדר – מסמל את הנהגת ה’ כפי שהיא מוסתרת בדרכי הטבע, כמו נס פורים שהתרחש בדרך הטבע. חודש ניסן – מסמל הנהגה ניסית, למעלה מדרך הטבע, כמו היציאה הניסית ממצרים.

אולם, חודש אייר, שמתחיל היום, שאת ראשי התיבות שלו ניתן למצוא בפסוק: “אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ” (שמות ט”ו, כ”ו) – חודש זה מסמל שילוב של הנהגה ניסית בתוך טבע הגוף. משמעותה של הרפואה הוא שיפור מצבו של הגוף החולה. אך ההדגשה בפסוק זה היא על כך שהרפואה מגיעה מהקדוש ברוך הוא עצמו, כלומר, רפואה ממקור מרומם ביותר, עד שהמחלה נמנעת מלכתחילה. שלימות הנהגה זו תהיה בקרוב בגאולה השלמה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ שמיני תשנ”א)

ב’ אייר (5.6) – שבעה עשר יום לעומר – יום הולדתו של הרבי המהר”ש, רבי שמואל מליובאוויטש, האדמו”ר הרביעי בשושלת חב”ד

לדלג מלמעלה

ידועה אימרתו של הרבי המהר”ש: “העולם אומר שאם אי אפשר לעבור מלמטה, אזי בלית ברירה יש לדלג מלמעלה. אבל אני אומר – מלכתחילה אַרִיבֶּער” – מלכתחילה יש “לעבור מלמעלה”. כלומר, כאשר אנו נתקלים במכשולים המפריעים לנו בעבודת ה’, אל לנו להתכופף ולהיכנע בפניהם, אלא עלינו להתעלות מעליהם, “מלכתחילה אַרִיבֶּער”.

יום זה נותן כוח לכל אחד מאתנו: אנשים נשים ואפילו הטף, להתעלות מעל כל הקשיים. על ידי כך שאנו מגבירים בתוכנו את זקיפות הקומה היהודית, אשר מתבטאת באמונה בה’ ובתורתו ללא חת. על ידי כך אנו מתרוממים מעל ההגבלות והמכשולים אשר מציב העולם בפנינו. בדרך זו מתגברים על הניסיונות האישיים והכלליים בחיי היום יום בזמן הגלות, ומביאים את משיח צדקנו בשמחה ובטוב לבב.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ שמיני תשנ”א)

ג’ אייר (5.7) – שמונה עשר יום לעומר

טהרה מושלמת

בפרשת אמור, אותה אנו קוראים בשבת, מופיע הציווי: “אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן … לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו” (ויקרא כא, א). במצווה זו מוזהרים הכהנים שלא להיטמא על ידי קרבה אל מת. זאת משום שהם עובדי ה’ בבית המקדש, ועליהם להישאר בדרגת טהרה גבוהה ביותר, מתאימה למשרתי ה’.

זהירות זו מן הטומאה נשמרת אף עתה  בזמן הגלות. גם כיום נזהרים הכוהנים שלא להיטמא בטומאת מת – אין הם נכנסים לבית קברות וכדומה. זהירות זו היא הכנה לזמן הגאולה, אשר בה תתרחש הטהרה המושלמת בכל העולם כולו.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אחרי-קדושים תשנ”א)

ד’ אייר (5.8) – תשעה עשר יום לעומר

לא רק זכר למקדש

מאז היום השני של פסח ועד לחג השבועות אנו סופרים את “ספירת העומר”. בכל יום אנו מציינים את מספר הימים שעברו מאז חג הפסח, עד למתן תורה בחג השבועות. לאחר הספירה בכל יום אנו אומרים: “הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו…”.

מדוע דווקא לאחר מצוות ספירת העומר אנו מתפללים על בניית בית המקדש, מה שאין כן בשאר המצוות, גם כאלה שנעשות כיום “זכר למקדש”?

התשובה לכך היא שמצוות ספירת העומר נעשית כיום באותו אופן  ממש כפי שקוימה בזמן שבית המקדש היה קיים. שלא כשאר מצוות אשר נעשות רק כזכר לעשייתן בזמן המקדש. כגון קורבן פסח, שאנו מניחים זכר לקורבן בקערת הסדר, אך אין אנו מקריבים אותו ממש. לכן יש צורך להדגיש דווקא בספירת העומר, כי אין זה אלא זכר למקדש, ואין זו המצווה ממש. את קיום המצווה כתיקונה נוכל לבצע רק ברגע שהמקדש ייבנה במהרה, ולכך אנו מצפים ומייחלים.

(ע”פ שיחת אחרון של פסח תשנ”א)

ה’ אייר (5.9) – עשרים יום לעומר

א’ כפול שלוש

ההבדל בין המילה ‘גולה’ למילה ‘גאולה’ הוא רק האות א’. היינו, שכדי להגיע מן הגולה אל הגאולה יש רק להוסיף בגלות את ה-א’. מהי משמעותה של א’ – ל-א’ יש שלוש משמעויות:

  1. אלף – מלשון אלוף ושליט, “אלופו של עולם”.
  2. אלף – מלשון אולפנא ולימוד. כנאמר: “וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה” (איוב לג, לג).
  3. אלף – בחילוף אותיות הוא – ‘פלא’.

שלושה פירושים אלו מסמלים שלושה שלבים בהפיכת הגולה לגאולה: תחילה (שלב ראשון של ה-אלף) צריך העולם להכיר שיש בעל הבית – שליט ומושל בעולם, “אלופו של עולם”. בשלב השני (שלב שני של ה-אלף – אולפנא) יש ללמוד תורה ולראות כי הקדוש ברוך הוא נעלה הרבה יותר מעובדת היותו אלופו של עולם. הדרגה הגבוהה ביותר (השלב השלישי ב-אלף) היא כאשר רואים בתוך העולם את ה”אלף” – פלא – את הנפלאות של זמן הגאולה. דבר זה נעשה על ידי לימוד הנפלאות שבתורה – פנימיות התורה, שנתגלתה בדורנו בתורת החסידות, שהיא טעימה והתחלה של הסודות הכמוסים שיגלה משיח בתורה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אמור תשנ”א)

ה’ אייר (4.72)

יום עשרים לעומר

כל יהודי קדוש

בפרשת קדושים, אותה נקרא בשבת הקרובה (יחד עם פרשת אחרי), נאמר: “קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי” (ויקרא יט, ב). לפיכך, כל יהודי הינו קדוש, בדרגת הקדושה הגבוהה ביותר. אלא שבגלל חשכת הגלות אין אנו רואים קדושה ייחודית זו בגלוי. אך בקרוב ממש, בימות המשיח ניווכח כי כל יהודי, גם כפי שהוא נשמה בגוף הגשמי, יש לו שייכות לדרגת הקדושה הגבוהה ביותר, “קודש קודשים”.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אחרי-קדושים תנש”א סעיף ט)

ו’ אייר (5.10) – עשרים ואחד יום לעומר

אין צפיפות

בימות המשיח יעלו כל ישראל לירושלים בשלושת הרגלים, ולמרות שיבואו אנשים רבים מאוד לא תהיה צפיפות בירושלים. כיצד? מבארים זאת חז”ל בעזרת הפסוק: “כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא” (קהלת א, ז). כשם שהנחלים זורמים אל הים והים לעולם איננו מתמלא, כך ינהרו כל ישראל לירושלים בגאולה הקרובה, וירושלים לא תתמלא.

(ע”פ מדרש רבה קהלת א, ז פרשה ח)

ו’ אייר (4.82)

עשרים ואחד ימים לעומר

כהן גדול – כל אחד יכול

חידוש נפלא ומרענן, נוסף על הדברים שלמדנו בשם הרבי בפתגם הקודם. הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח אומר כי כל יהודי יכול להתעלות עד לדרגת הקדושה הגבוהה ביותר הקיימת בעם ישראל – דרגת הכהן הגדול.

וזאת, מכיוון שלגבי כל עם ישראל נאמר “וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים” (שמות יט, ו). ומפרש “בעל הטורים” את הפסוק שכל יהודי נחשב כמלך שבכוהנים – דהיינו ככהן גדול. בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה, יהיו “כוהנים בעבודתם, ולויים בדוכנם”, ובעיקר “ישראל במעמדם”. אז יגיע כל יהודי כל השנה למדרגת כהן גדול ביום הכיפורים, ולכן יוכל כל יהודי להיכנס לקדש הקדשים שבבית המקדש.

(ע”פ דבר מלכות אחורי-קדושים תנש”א)

ז’ אייר (5.11) – עשרים ושניים ימים לעומר

מה יהיה עם העסק?

ישנם החוששים מכך שכשתבוא הגאולה הם יאבדו את רוכשם הגשמי אותו צברו בזמן הגלות: העסקים שהקימו, הרכוש והנכסים שצברו, החברים והקשרים וכדומה – מה יהיה עליהם?

התשובה על כך היא שאין להם מה לפחד כלל. כי הגאולה אין פירושה שהיא מבטלת את כל “מנהגו של עולם”. אלא כל הדברים הטובים שנעשו בגלות (אם נעשו על פי תורה) יתעלו למצב של גאולה. כלומר, בעת הגאולה הם יגיעו למעלתם ושלמותם האמיתית.

(ע”פ שיחת אחרי-קדושים תשנ”א)

ז’ אייר (4.92)

עשרים ושניים ימים לעומר

אחדות זו ברכה

בתקופה זו של ימי ספירת העומר מתו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. על מנת לתקן את מעשיהם עלינו להרבות בימים אלו באהבת ישראל. מצוות אהבת ישראל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא יט, יח) מופיעה בפרשת השבוע, פרשת קדושים, אותה אנו קראנו בשבת האחרונה. התעסקות במצווה זו תוך התמסרות מוחלטת לזולת תביא לידי כך ש”ברכנו אבינו כולנו כאחד” – כאשר כולנו נחוש כאחד ממש, יברכנו הקדוש ברוך הוא בגאולה השלימה.

ע”פ לקוטי שיחות חלק יז עמ’ 594)

ח’ אייר (5.21) – עשרים ושלושה ימים לעומר

בלחש – ובקול

שינוי ניכר יתרחש בתפילה בגאולה הקרובה. כיום, תפילת שמונה עשרה מכונה גם תפילת לחש, משום שהיא נאמרת בלחש. אולם, אמירתה בלחש היא רק בעת הגלות. לעתיד לבוא היא תתעלה לדרגה גבוהה יותר – ואז היא תאמר בקול רם.

(ע”פ הזוהר הקדוש, כמבואר בתורה אור סוף פרשת ויגש)

ח’ אייר (4.03)

עשרים ושלושה ימים לעומר

האם אני יכול?

לעיתים, אמירה כמו: בואו ונתכונן לביאת המשיח, נתקלת בהרמת גבה: כיצד אנו – החיים בעולם חומרי וגשמי כל כך נוכל לקדם את בואו של המשיח? שאלה זו נובעת מתפיסה מוטעית הסוברת כי הגאולה והעולם הן שתי מציאויות נפרדות. אך האמת היא כי הגאולה נובעת דווקא מתוך העולם – מתוך הגולה. שכן, המילה גולה המסמלת את כל ענייני העולם, תשודרג במהרה לטובה – לגאולה. וזאת, כאשר נעשה מצידנו צעד קטן אך חשוב, והוא הכנסת ה-א’ –אלופו של עולם – הוא הקדוש ברוך הוא, אל תוך מציאות חיי היום יום – אל תוך הגולה. ואז תיווצר מציאות חדשה – מציאות של גאולה, שתבוא לידי גילוי בקרוב ממש.

כך גם התשובה לכל אלו המודאגים מאובדן מעמדם ומצבם אותו השיגו בגולה. הם שואלים: ומה יהיה על הרכוש שצברתי? על המעמד אליו הצלחתי להגיע? וכדומה. התשובה היא כנ”ל: מאחר והגאולה נובעת דווקא מתוך מציאות העולם לכן כל הישגנו בזמן הגלות לא רק שלא יתבטלו אלא ישודרגו ויתעלו למציאות טובה , מציאות טהורה, מציאות של “גאולה”.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אחרי-קדושים תשנ”א אות ד)

 

ט’ אייר (5.31) – עשרים וארבעה ימים לעומר

לראות ולהבין

כאשר האדם מסתכל בפני רבו יכול הדבר לסייע לו בהבנת הלימוד. כך מסופר בגמרא, שרֶבִּי (רבי יהודה הנשיא) אמר כי הוא חכם יותר מחבריו, משום שראה את רבו, רבי מאיר, מאחוריו. ואילו היה רואה את רבי מאיר מלפניו – בוודאי היה חכם יותר. כלומר, שהמסתכל במאור פניו של רבו – מוסיף הדבר בהבנת הלימוד.

תופעה זו בשלמותה תתרחש בקרוב בגאולה. כדברי הנביא: “וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ” (ישעי’ ל, כ). כולנו נזכה אז לגילוי אלוקי בתכלית השלמות.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אמור תשנ”א)

ט’ אייר (5.1)

עשרים וארבעה ימים לעומר

הכל גאולה

אחד הדברים המזרזים וממהרים את בוא הגאולה הוא לימוד ענייני גאולה ומשיח. לימוד זה נעשה מתוך התורה שבכתב והתורה שבעל פה, בפסוקים, במשניות, באגדות העוסקים בגאולה. ובפרט בתורת חסידות חב”ד שנאמרה ע”י רבותינו נשיאינו – נשיאי חב”ד, המבארים את העניינים הכי עמוקים בהבנה ובהסברה.

מחדש הרבי שליט”א מליובאוויטש מלך המשיח, כי לא רק חלקי התורה העוסקים בגלוי בגאולה הם המזרזים את הגאולה, אלא הלימוד בכל חלקי התורה כולה. מכיוון שגם הפסוקים שאינם מדברים בגלוי בענייני גאולה, הרי, לאמיתו של דבר תוכנם האמיתי הוא הגאולה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אחרי-קדושים תשנ”א אות יד והערה 021)

י’ אייר (5.41) – עשרים וחמישה ימים לעומר

ללכת בהר

פרשת השבוע אותה אנו קוראים בשבת זו נקראת “בהר”. הר – הינו מקום גבוה המרומם יותר מכל סביבתו. בשל כך מסמל ההר סוג כזה של עבודת ה’ שבו האדם הולך ועולה כל העת, בדומה להליכה על צלע ההר שבו עולים ומתרוממים עם כל צעד. כן בעבודת ה’ – “יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל” (תהילים פט, ח) –  ישנה הליכה והתקדמות כל העת תוך צרוף כל פרטי הנבראים בעולם. על ידי הליכה והתעלות זו בעבודת ה’ נזכה במהרה לסיום הפסוק: “יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן” – בגאולה האמיתית והשלימה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ בהר-בחוקותי תשנ”א)

י’ אייר (5.2)

עשרים וחמישה ימים לעומר

הרכוש גדול

כשם שהירידה לגלות מצרים היא זו שהובילה לצאתם של בני ישראל משם “ברכוש גדול”. אשר לולא ירידתם למצרים, לא היה רכוש זה נמצא ברשותם. כך, גם שהותנו בגלות הנוכחית נועדה בכדי לגרום לכך שהגאולה תרומם אף את הגלות בעצמה. כך שנגיע אל הגאולה ברכוש גדול – עם ענייני הגלות שהתעלו והתרוממו לדרגת גאולה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אמור אות ב)

י”א אייר (5.51) – עשרים ושישה ימים לעומר

אהבה במקום שנאה

בתקופה זו של ימי ספירת העומר מתו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא מכיוון שלא נהגו די כבוד זה בזה. על מנת לתקן את מעשיהם, עלינו להרבות בימים אלו באהבת ישראל. כיצד נחליף את רגש השנאה כלפי מי שחטא לנו – באהבה כנה ואמיתית? בעל התניא ממליץ (בפרק לב) לעורר בליבו רחמים על מי שאינו מתנהג כראוי, ועל ידי הרחמים מתעוררת מידת האהבה. כמו שנאמר: “יעקב (שמידתו מידת הרחמים) – אשר פדה (שגילה כלפי חוץ) את אברהם (שמידתו מידת האהבה).

ריבוי באהבת ישראל מקרב את הגאולה. משום ש”אהבת חינם” מהווה תיקון לסיבת הגלות, אשר התרחשה בשל “שנאת חינם”. ולכן בזכות הנהגה באהבת ישראל לכל אחד תתבטל סיבת הגלות ותבוא הגאולה. ואולם האמת היא שכיום, אחרי כל מה שבני ישראל עברו בגלות, כבר תוקנה סיבת הגלות. ובכל זאת צריכים אנו לנהוג באהבת ישראל ובאחדות, כדי לטעום מהאחדות הנפלאה שתשרור כאן בגאולה השלמה.

(ע”פ התוועדויות תשמ”ו כרך ג’ עמ’ 163. דבר מלכות מטות-מסעי תשנ”א)

י”א אייר (5.3)

עשרים ושישה ימים לעומר

שלום ושלום נצחי

שלום, מילה נכספת אשר הכמיהה אליה ניכרת בתפילתם של ישראל במהלך כל הדורות. שלום אמיתי כבר שרר כאן בימיו של שלמה המלך, שחכמתו היתה גדולה כל כך עד שכל מלכי אומות העולם התבטלו בפניו. אלא שבסופו של דבר לא המשיך שלום זה בדורות הבאים, והעולם נקלע שוב ושוב למצבי שנאה ומלחמה, שהובילו בסופו של דבר לחורבן בית המקדש.

בגאולה הקרובה דרגת השלום תהיה גבוהה אף יותר מן השלום ששרר בעולם בימי המלך שלמה. ההבדל יהיה נעוץ בכך שהוא יהיה נצחי ושום דבר לא יוכל לבטלו לעולם!

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אמור אות ו)

י”ב אייר (5.61) – עשרים ושבעה ימים לעומר

עצם שאינה מתכלה

בשל אכילתו של אדם הראשון מעץ הדעת נגזרה מיתה בעולם. אם לא היה האדם אוכל מעץ הדעת היינו כולנו חיים לעולם, אך בשל החטא נגזר על כולנו לחיות רק מספר שנים מוגבל.

עונש זה ייפסק בקרוב בביאת המשיח ואז נחייה כולנו חיים נצחיים. אז תתרחש גם תחיית המתים אשר תתחיל מעצם הלוז. עצם זו אינה נהנית אלא מסעודת מלווה מלכה במוצאי שבת קודש, ולפיכך לא נהנתה מאכילתו של אדם הראשון. לכן לא נגזר עליה שתתכלה בקבר, אלא היא נשארת קיימת לעולם וממנה ייבנה הגוף בעת תחיית המתים. וכאמור, אכילת סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת קודש מחזקת את עצם הלוז, שממנה ייבנה הגוף מחדש בגאולה הקרובה.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך יח עמ’ 842)

י”ב אייר (5.4)

עשרים ושבעה ימים לעומר

מחילול לקידוש

אחת המצוות המוזכרות בפרשת השבוע – אמור, אותה אנו קוראים בשבת היא מצוות קידוש ה’ “וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (ויקרא כב, לב). יהי רצון שע”י עיסוק במצווה זו נזכה בקרוב ממש לביטול הגלות, שהיא עצמה ענין של חילול ה’, כפי שנאמר על הגאולה “וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם” (יחזקאל לו, כג). דהיינו שבוא הגאולה יביא לקידוש שמו של הקדוש ברוך הוא בכל העולם.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק כז עמ’ 571)

י”ג אייר (5.71) – עשרים ושמונה ימים לעומר

כמו אריה

יום זה הוא יום השנה להסתלקותו של אחיו של הרבי שליט”א מליובאוויטש מלך המשיח. הרבי לומד הוראה בעבודת ה’ ממשמעות שמו של אחיו: ישראל אריה לייב. השם ישראל מרמז על שני עניינים מנוגדים: מצד אחד הוא מרמז על שייכותו של כל יהודי אל התורה בלבד, משום שישראל הוא ראשי תיבות: “יש שישים ריבוא אותיות לתורה. אולם מצד שני, השם ישראל נלמד מן הפסוק: “כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל” (בראשית לב, כט), דהיינו התמודדות ומלחמה עם העולם.

התפקיד המוטל על עם ישראל הוא לשלב בין שתי משמעויות אלו של “ישראל”. אל לנו להתרחק ולהתנזר מן העולם. אדרבה, עלינו להתמודד עם העולם ולגלות בתוך העניינים הכי ארציים בעולם הזה את הפן הנשמתי שבתוכם, שגם הוא יהיה ספוג מהרוממות הנשמתית שבתוכנו.

זאת באופן של “אריה” – בתוקף ובעוצמה של אריה. ולא רק בלשון הקודש ובענייני קדושה, אלא גם בענייני החולין, כמרומז בשם “לייב” (=אריה בלע”ז). עבודה זו מכינה את העולם להתגלות התוקף של אור ה’ בגאולה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אחרי-קדושים תשנ”א)

י”ג אייר (5.5)

עשרים ושמונה ימים לעומר

כמו אריה

יום זה הוא יום השנה להסתלקותו של אחיו של הרבי שליט”א מליובאוויטש מלך המשיח, ששמו: ישראל אריה לייב. תוכן רוחני מיוחד, מלמד אותנו הרבי על שני שמותיו של אחיו:

ישראל – הוא ר”ת: “יש שישים ריבוא אותיות לתורה”, כלומר יש קשר בין מספר אותיות התורה (000,006-האותיות יחד עם התגים) לבין המספר של אוצר נשמות ישראל (שגם הוא 000,006). עלינו לדעת כי לכל אחד מישראל יש אות בתורה, ולכן כולנו שואבים את חיותנו מן התורה הקדושה. לימוד התורה והליכה באורחותיה נותן לנו עוצמה, כמו השם השני:

אריה – להתמודד עם הקשיים והאתגרים שהעולם מציב בפניו.

עבודת ה’ באופן תקיף שכזה, מרוממת לא רק את האדם עצמו אלא אף את העולם שסביבו, שגם הוא תורם מכוחותיו לעבודת ה’. התעלותו של העולם עצמו והצטרפותו אל עבודת ה’ ביחד עם ישראל מקנה לנו עולם טהור, עולם מזוכך, עולם של “גאולה”.

(ע”פ דבר מלכות תשנ”א ש”פ אחרי-קדושים אות י)

י”ד אייר (5.81) – פסח שני. עשרים ותשעה ימים לעומר

לתקן את האבידה

היום חל “פסח שני” – ביום זה ניתנה הזדמנות שנייה להקרבת קורבן פסח לכל מי שלא היה יכול להקריב את הקורבן במועדו בחג הפסח, עקב היותו במקום רחוק מבית המקדש או משום שהיה טמא.

יום זה מלמד אותנו כי אין מצב אבוד בעבודת ה’. אף אם החסרנו משהו, אנו יכולים תמיד לערוך חשבון נפש ולתקן את מעשינו. תיקון זה יכול להיעשות אף לגבי הדברים שנראה כי נאבדו בגלות, ועד ל”אבידה” הגדולה ביותר – גילוי קץ בואו של המשיח, עליו נאמר “מצאתי דוד עבדי”.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אחרי-קדושים תשנ”א)

י”ד אייר (5.6)

פסח שני

עשרים ותשעה ימים לעומר

תדרשו – תקבלו!

פסח שני נותן הזדמנות שניה לאלו שהיו טמאים או בדרך רחוקה, ולא הצליחו להקריב את קורבן הפסח במועדו – בי”ד ניסן. מצווה זו לא ניתנה מלכתחילה ע”י הקדוש ברוך הוא, ככל מצוות התורה, אלא היא באה בעקבות הדרישה והתביעה של עם ישראל, שכתוצאה ממנה נתחדש הציווי של פסח שני.

כן הדבר בנוגע אלינו, אם נתבע ונדרוש מן הקדוש ברוך הוא שאנו רוצים להקריב כבר קורבנות בבית המקדש השלישי, הרי עצם התביעה והבקשה הם שימהרו ויגרמו לכך שאכן נוכל להקריב קורבנות בבית המקדש השלישי – בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

שהרי אם על קבוצת אנשים שלא הקריבו פעם אחת קבל ה’ את תביעתם הכנה, הרי שבנוגע אלינו מדובר על כל עם ישראל שלא זכינו להקריב כבר למעלה מ0091 שנה הרי בוודאי ובודאי שתביעה כנה ואמתית יקבל הקב”ה ויבנה לנו את בית המקדש בקרוב ממש.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק כב עמ’ 512)

 

ט”ו אייר (5.91) – שלושים ימים לעומר

אין ייאוש!

לעיתים ישנם אנשים שנוטים להתייאש מביאת המשיח. הגיונם ושכלם אינם קולטים שום סיבה או אפשרות מעשית לכך שמשיח יבוא באמת דווקא כעת. אולם אף אם הדבר אינו נראה כהגיוני – עלינו לחיות בביטחון גמור ומוחלט בלי שום פקפוק שהנה הוא בא, והאמונה הזו היא שתזרז את התגלותו. כפי שארע לחזקיה המלך, אשר מבחינה הגיונית לא היה לו שום סיכוי לנצח את אשור שבאו למלחמה על ישראל. חזקיהו אמר לקדוש ברוך הוא: “אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה” (פתיחתא דאיכה רבה ד”ה זבדי). אמר לו הקדוש ברוך הוא: “אני עושה!” ואכן הוא הכה את מחנה אשור באופן ניסי ביותר, כפי שנאמר: “וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה’ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף” (מלכים-ב, יט, לה).

כן גם כיום, בזכות האמונה המוחלטת והציפייה לישועה יביא לנו הקדוש ברוך הוא את הגאולה תכף ומיד.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך ז עמ’ 725).

ט”ו אייר (5.7)

שלושים ימים לעומר

רוצה להבין? תסתכל!

ידוע שלימוד התורה גורם לגילוי אור אלוקי בעולם, אך כאשר לימוד התורה נעשה תוך כדי הסתכלות בפני הרב שמלמד את התורה הרי הדבר מוסיף בהבנת הנושא הנלמד, וע”י כך מתגבר גילוי האור האלוקי עוד יותר.

כל לימוד התורה עתה – בזמן הגלות, ובפרט לימוד כזה הנעשה תוך הסתכלות בפני רבו, מהווה הכנה לגאולה השלימה בה יתקיים “וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ” (ישעי’ ל, כ) “מוריך” – זה הקדוש ברוך הוא.

(ע”פ דבר מלכות תשנ”א ש”פ אחרי-קדושים אות ט)

ט”ז אייר (5.02) – שלושים ואחד ימים לעומר

גם בלילה

בנית בית המקדש היא מצווה אשר ניתן לקיים אותה רק ביום ולא בלילה. אם כן, ניתן היה לחשוב שהמשיח אינו יכול לבוא בלילה – משום שאין הוא יכול לבנות את בית המקדש מיד בבואו בשעות הלילה. אולם, הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח אומר, כי אין שום מניעה להגעת המשיח בכל עת, אף בלילה. זאת משום שבית המקדש השלישי ירד בנוי ומוכן משמים ולא יהיה צורך לבנות כלל, וזה יכול להיות כמובן גם בלילה.

(ע”פ יחידות עם הרב מרדכי אליהו ו’ מרחשוון תשנ”ב. שיחת ב’ ניסן תשמ”ח)

ט”ז אייר (5.8)

שלושים ואחד ימים לעומר

בקרוב נהיה גיבורים

בפרשת בהר, אותה נקרא בשבת הקרובה פותחת במצוות השמיטה, בה האדם נדרש להפקיר את שדותיו אחת לשבע שנים, וכל הנצרך והנזקק יכול לבוא וליטול את פירותיו. חז”ל הגדירו את שומרי השמיטה בתואר: “גיבורי כוח עושי דברו”. ע”י הפקרת השדה מבטא את האדם את אמונתו המוחלטת בקדוש ברוך הוא, אשר הוא המעניק לו את פרנסתו.

אמנם כיום, אין ביכולתנו לקיים מצווה זו מן התורה (ואנו מקיימים אותה מדרבנן – אחת לשבע שנים). אך בקרוב ממש, בגאולה השלימה, נקיימה כפי הנדרש מן התורה, באופן המושלם ביותר.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק יז עמ’ 692)

י”ז אייר (5.12) – שלושים ושניים ימים לעומר

תורה חקוקה

כאשר מביטים בראי הקבלה והחסידות על המילה “בחוקותי” – שהיא שמה של פרשת השבוע מבינים שמשמעות שמילה “בחוקותי” אינה רק חוקים אלא גם דבר חקוק וחצוב בתוך האבן. כשם שדבר החצוב באבן נעשה חלק מן האבן ולא ניתן להוציא את האותיות החקוקות ולהפרידן מן האבן בה הן חקוקות. כך לימוד התורה צריך להיות באופן כזה שבו האדם מתעצם עם הלימוד – עד שהתורה נהפכת לחלק בלתי נפרד ממנו ומחייו. שלמות של לימוד תורה באופן שתהה חקוקה בכל אחד ואחד מאיתנו תתרחש בקרוב  – בלימוד תורתו של משיח בגאולה הקרובה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ בהר-בחוקותי תשנ”א)

י”ז אייר (5.9)

שלושים ושניים ימים לעומר

השישי והשביעי

בשש השנים הראשונות עובד האדם בשדהו ובאדמתו, ובשנה השביעית הוא מצווה לשבות. כך גם בשנותיו של העולם, ניתן לחלקן לשתיים: ששת אלפי השנים הראשונות – הינן שנות עמל ויגע, ואלף השביעי הינו שבתון – שנות גאולה וישועה.

כשם שאת הברכה שתהיה בשנה השביעית יתן הקדוש ברוך הוא באמצעות העבודה של השנה השישית, כך יביא ה’ את הגאולה השלימה בזכות עמלנו ועבודתנו באלף השישי.

אמנם עתה, נמצאים אנו כבר בשלהי האלף השישי, השייך כבר לשבת – לזמן הגאולה. לפי כל החישובים הרי בוודאי ובוודאי שהגיע זמן הגאולה ו”כּלוּ כל הקיצין” (הגיע זמנם של כל חישובים בקשר לקץ הגאולה). אם כן, הבה ננצל כל רגע שנותר על מנת לפעול שהגאולה הקרובה תבוא מהר יותר ובחסד וברחמים.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק כז עמ’ 091)

י”ח אייר (5.22) – שלושים ושלושה ימים לעומר – ל”ג בעומר יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי

ביד רמה

ביום ל”ג בעומר נהוג להדליק אבוקות – מדורות לכבודו של רשב”י, אשר ציווה בעצמו לשמוח ביום ההילולה שלו. שמחה זו היא בגלל הגילויים העמוקים בתורה אשר גילה רשב”י – שהאיר את העולם בתורתו.

הרבי שליט”א מליובאוויטש מלך המשיח הורה לערוך ביום ל”ג בעומר תהלוכות וכינוסים של אחדות לילדי ישראל. התהלוכות נערכות תוך כדי צעידה ברחובה של עיר. דבר זה מזכיר את הנאמר בפסוק לגבי יציאת מצרים: “וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה” (שמות יד, ח). התרגום של המילים ביד רמה הוא: “בריש גלי” (אונקלוס שם) – בראש מורם. המילה “בריש” – היא ראשי תיבות של: רבי שמעון בר יוחאי. כלומר, שבזכות צעדה זו ברחובות הערים לזכותו של רבי שמעון בר יוחאי נצא כולנו מן הגלות “ביד רמה”.

(ע”פ התוועדויות תשמ”ג כרך ג עמ’ 5241)

י”ח אייר (5.01)

ל”ג בעומר יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי

שלושים ושלושה ימים לעומר

אור בכל מקום

ביום ל”ג בעומר נהוג להדליק אבוקות – מדורות לכבודו של רשב”י, אשר ציווה בעצמו לשמוח ביום ההילולה שלו. שמחה זו היא בגלל הגילויים העמוקים בתורה אשר גילה רשב”י – שהאיר את העולם בתורתו.

רבי שמעון בר יוחאי, שיום הסתלקותו חל היום, אמר: “כל מקום שגלו (ישראל) שכינה עמהן… גלו לבבל שכינה עמהן… גלו לאדום שכינה עמהן” (מגילה כט, א). זאת אומרת בכל מקום שבו ישנה גולה ישנה גם שכינה, כלומר, יש צורך להכניס את האור האלוקי לכל מקום ולכל פרט בחייו של האדם בגלות. וע”י אנו יכולים להאיר את כל הגולה באור של גאולה, תכף ומיד ממש.

הרבי שליט”א מליובאוויטש מלך המשיח הורה לערוך ביום ל”ג בעומר תהלוכות וכינוסים של אחדות לילדי ישראל – לכבודו של רשב”י. התהלוכות הללו נערכות בכל עיר וישוב תוך כדי צעידה ברחובה של עיר.

הבה נצעד יחדיו ביום נפלא זה באהבת חינם המבטלת את שנאת החינם – סיבת הגלות. ונזכה לטעום עוד ועוד מסודות התורה שיאירו ויזרחו עלינו ע”י הרבי מליובאוויטש שלי”טא מלך המשיח בגאולה הקרובה בקרוב ממש.

(ע”פ דבר מלכות תשנ”א ש”פ אמור אות ח)

 

י”ט אייר (5.32) – שלושים וארבעה ימים לעומר

גשם גשמי ורוחני

התורה מבטיחה לנו כשכר על שמירת מצוות ה’ שכר גשמי, כפי שנאמר בפרשה אותה קראנו בשבת: “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם – וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם” (ויקרא כו, ג-ד). כלומר, השכר על לימוד התורה ביגיעה וקיום המצוות בהידור הוא גשם – שכר גשמי רב. זאת משום שתפקידם של החפצים הגשמיים המצויים בעולם הוא לא רק שלא להפריע לקיום המצוות שלנו, אלא להפך – לסייע לנו לקיים את המצוות בהידור.

בנוסף לשכר הגשמי על לימוד תורה וקיום המצוות ישנו גם שכר רוחני – שהוא גשם רוחני. התורה נמשלה לגשם, כנאמר: “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי” (דברים לב, ב). הגשם שבתורה הוא לימוד תורה בדרגה גבוהה ביותר – תורתו של משיח.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך א עמ’ 282)

י”ט אייר (5.11)

שלושים וארבעה ימים לעומר

מאמץ אחרון

הרבי שליט”א מליובאוויטש מלך המשיח אומר, כיוון שהגאולה ההשלימה תבוא בקרוב ממש, אבל עדיין לא באה בפועל, לכן דרושה ההשתדלות האחרונה של כל אחד ואחד מישראל – להביא את הגאולה השלימה.

ובפשטות נעשה זאת ע”י התמסרות ביתר שאת וביתר עוז בפעולותיו של הרבי שליט”א מלך המשיח להבאת הגאולה בפועל ממש.

(ע”פ שיחת ש”פ תזריע-מצורע תשנ”א)

כ’ אייר (5.21)

שלושים וחמישה ימים לעומר

לטפס אל הר סיני

שמה של הפרשה אותה אנו קוראים בשבת זו הוא בהר, על שם המילים הראשונות הפותחות אותה “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי” (ויקרא כה, א).

המילים הר סיני מסמלות חיבור של עליון ותחתון יחד. הר – הינו מקום בו עולים מלמטה למעלה, וסיני – הוא בגימטריה סֻלם – בו מטפסים מלמטה למעלה. יחד עם זאת כל אחד מהם מסמל גם ירידה מן המקום הגבוה אל הנמוך ממנו. כלומר, חיבור בשני אופנים: ירידת העליון ועלית התחתון.

חיבור שכזה התרחש בעת מתן תורה, בו ירדה התורה – שהיתה עד אז עליונה ונעלית, וניתנה לבני ישראל כדי שיקיימו אותה כאן – בעולם הנמוך והגשמי.

עתה כל שעלינו לעשות הוא לחבר גם אצלנו בין הרוחניות והכוחות הנעלים שנשמתנו, לבין חיי החולין עד לכל חלק בגוף הגשמי והחומרי – שגם הוא יהיה ‘כלי’ מוכן וראוי לעניינים הכי רוחניים.

תהליך זה מהווה הכנה לחיבור המושלם בין העולמות העליונים לתחתונים אשר יושלם במהרה בגאולה הקרובה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ בהר-בחוקותי תשנ”א)

כ’ אייר (5.42) – שלושים וחמישה ימים לעומר

עננים בשבת

ברגע שתבוא הגאולה יבואו כל בני ישראל לארץ ישראל. התאספות זו של כל ישראל תתרחש אף אם הגאולה תבוא בשבת. זאת למרות שישנו איסור לצאת מתחום העיר בשבת (יותר ממרחק של אלפיים אמה). מכיוון שהבאתם של כל ישראל לארץ ישראל תהיה באמצעות עננים, אשר ישאו אותנו לגובה רב – מעל עשרה טפחים. בגובה רב שכזה אין הגבלה של תחום שבת (עירובין מג, א). לכן לא תהיה כל מניעה להתקבצות כל ישראל מיד בגאולה השלמה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ ויחי תשנ”ב)

כ”א אייר (5.31)

שלושים ושישה ימים לעומר

מי יגאל את העבד?

אדם שנמכר לעבד, יכול לצאת לחופשי בכמה תנאים. אחד מן האפשרויות המנויות בפרשתנו היא “אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ” (ויקרא כה, מט). כלומר, קרוב משפחתו יכול לשלם לאדונו ולהוציאו לחופשי.

המפרשים רואים בכך רמז לגאולה הקרובה, כאשר “דֹדוֹ” – הכוונה לקדוש ברוך הוא, ו-“בֶן דֹּדוֹ” – הכוונה למשיח בן דוד. דהיינו שהקדוש ברוך והמשיח יבואו ויגאלו את עם ישראל מעבדותם בגלות, במהרה בקרוב ממש.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק יז עמ’ 103 הערה 35)

כ”א אייר (5.52) – שלושים ושישה ימים לעומר

לא מתוך ייסורים

הרמב”ם כותב: “סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין” (הלכות תשובה ז, ה). הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח מבאר כי אין כוונתו של הרמב”ם שהתשובה תבוא בשל הייסורים – שמרוב קשיי הגלות לא תהיה לעם ישראל ברירה אלא לעשות תשובה, וכשיחזרו בתשובה מיד יגאלו. אלא, כוונתו לומר שזו תהיה תשובה אמיתית שתבוא מתוך רצונם של בני ישראל עצמם. זוהי תשובה בדרגה מרוממת כל כך, עד שלאחריה לא תהיה שום סיבה להשארת ישראל בגלות – והגאולה תבוא תכף ומיד.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך כז עמ’ 612)

כ”ב אייר (5.41)

שלושים ושבעה ימים לעומר

הִתְרבות על טבעית

לפני שעם ישראל נגאלו ממצרים היתה אצלם תופעה של התרבות על-טבעית. כפי שמתאר המדרש, שנשות ישראל היו יולדות “שישה בכרס אחת”.

כהכנה לגאולה הקרובה, צריכה להיות גם אצלנו תופעה של הִתְרבות נפלאה.  בראש וראשונה ע”י עדוד הילודה בפשטות, וכי כל ילד מביא איתו את צינור הברכה והפרנסה. יחד עם זאת יש הבטחה כי בזמן הגאולה ההריון והלידה יהיו ללא קשיים כלל וכלל ואף יהיו סמוכים מאוד ככתוב: “הרה ויולדת יחדיו” שתמורת תשעה חודשי ההריון אשה תלד תוך תשע שעות, ממש כך!

מחדש הרבי שגם גברים  ונשים יכולים לעסוק בהִתְרבות נפלאה – וזאת ע”י שנרבה בתלמידים – הנחשבים כבנים. כל אחד ואחת צריך לשאוף שיהיו לו תלמידים רבים אותם הוא ידריך בעבודת ה’. וע”י כך נזרז ונמהר את התגלות הגאולה האמיתית והשלימה.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ בהר בחוקותי תשנ”א הערה 821)

כ”ב אייר (5.62) – שלושים ושבעה ימים לעומר

הילדים ראשונים

אנו נמצאים כעת בימי ספירת העומר – אשר מתחילים בחג הפסח ומסתיימים בחג השבועות. לשני חגים אלו ישנו קשר מיוחד לילדי ישראל. חג הפסח – אשר נחגג על הגאולה משעבוד מצרים, בו אף בזמן השעבוד למדו ילדי ישראל תורה עם שבט לוי. כמו כן, בעת הגאולה ממצרים היו ילדי ישראל הראשונים שזכו לראות את גילוי האלוקות הגדול שארע בעת קריעת ים סוף. בחג השבועות – חג מתן תורה, היו אלו הילדים שבזכותם קיבלנו את התורה, שהרי הם היו העַרֵבִים לקבלת התורה.

כן גם עתה, לימוד התורה על ידי ילדי ישראל – זו הדרך אשר תוביל אותנו לקראת הגאולה השלמה בקרוב.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך ב עמ’ 555)

כ”ג אייר (5.51)

שלושים ושמונה ימים לעומר

מטבע לנס

ביחס למצבו של העולם בזמן הגאולה, כותב הרמב”ם בספרו כי “עולם כמנהגו נוהג”. אולם הרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח מבאר כי לדעת הרמב”ם תהינה בעת הגאולה שתי תקופות: 1) בתחילה יהיה “עולם כמנהגו נוהג” – ללא שינוי מסדרי העולם אותם אנו מכירים כיום. 2) התקופה השניה תהיה תקופה ניסית שבה יתרחשו דברים אף למעלה מגדרי הטבע.

אך ב”אגרת תחיית המתים” כותב הרמב”ם כי יתכן שבשל זכות גדולה שתהיה לעם ישראל תחל התקופה הניסית כבר בתחילת בוא הגאולה. כך שנעבור באופן מידיי לעולם נעלה מעל לגדרי הטבע.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק כז עמ’ 602)

כ”ג אייר (5.72) – שלושים ושמונה ימים לעומר

ארבע רגליים

ראשי התיבות של שמו של החודש בו אנו נמצאים – חודש אייר מרמזים שמותיהם של אבות האומה: אברהם, יצחק, יעקב ורחל אמנו. ארבע אלו מכונים בספרי הקבלה בשם: ארבעת רגלי המרכבה העליונה. זאת משום שהם היו בטלים לחלוטין לרצונו של הקדוש ברוך הוא, כפי שהמרכבה בטלה אל הרוכב.

בדרגתם של צדיקים אלו קיימת חלוקה, כאשר שלושת האבות – אברהם יצחק ויעקב מסמלים דרגות של אור אלוקי המרומם מן העולם, ואילו רחל מסמלת את השראת האור האלוקי בתוך העולם.

זאת משום שרחל, נאמר עליה שהיא: “מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ” (ירמי’ לא, יד) על שהלכו לגלות. כלומר, רחל קשורה למצבו של עם ישראל בגלות, ועל ידי פעולתה של רחל תבוא הגאולה, כפי שנאמר בהמשך הפסוקים: “כֹּה אָמַר ה’: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ… וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב”.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ אחרי-קדושים תשנ”א)

כ”ד אייר (5.61)

שלושים ותשעה ימים לעומר

להריח ולהתעורר

בזמן הגלות נמצאים בני ישראל במצב של עילפון. אחד האמצעים בעזרתם ניתן לעורר אדם מעלפונו הוא – ריח חזק. כן הדבר בנוגע לגלות, אשר ההתעוררות ממנה תיעשה באמצעות הריח – הוא מלך המשיח, שעליו נאמר “וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת ה'” (ישעי’ יא, ג). כלומר, שמלך המשיח ישפוט את העם לפי חוש הריח.

מדוע מציינים דווקא את חוש הריח? ההסבר הפשוט הוא, כי הריח הוא החוש החמישי שבאדם והוא מגיע עד לעצם הנשמה. המשיח מסמל את הרובד הגבוהה ביותר שבנשמה – החלק החמישי המכונה ‘יחידה’. ומאחר וכל יהודי יש את היחידה בתוך נשמתו על-כן מסוגל המשיח שכל כולו מבטא את ה’יחידה’ לאבחן מידית את מצבו של כל יהודי בעולם, גם כאלו שעדיין לא נפגשו איתו כלל.

וכפי שרואים בפועל במאות אלפי היהודים שזוכים לקבל מהרבי מליובאוויטש שליט”א מלך המשיח: דולר, מכתב רשמי, תשובה ב”אגרות הקודש”, איתות בחלום, הכוונה באמצעות שליח של הרבי וכדו’. הרבי מזהה ומכוון מיד לפתרון המועקה הרובצת עליהם ולעיתים אף מקרים שעומדים לקרות, ללא אומר ודברים כלל מצד האנשים.

ב”ה, שכך זכינו בדורנו!

אחי, עדיין לא זכית! מהר! שאל את מי שכבר זכה! ותתחבר! שפע של ברכה והצלחה מחכה לך עם תשובות וברכות הרבי גם באמצעות “אגרות הקודש”. (פנה לכל סניף חב”ד הקרוב לאיזור מגורך או לכתובת שבסוף הסיפור מעבר לדף).

אנו מצידנו נעשה הכנה להיות ראויים למצב זה גם כן באמצעות הריח – ע”י לימוד תורתו של משיח שנמשלה לריח, כנאמר “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים” (שיר השירים א, ג).

(ע”פ שיחת ל”ג בעומר תשי”א)

כ”ד אייר (5.82) – שלושים ותשעה ימים לעומר

הפקר כמדבר

שמה של הפרשה אותה אנו קוראים בשבת הוא: “במדבר”. שם זה מבטא את היותם של בני ישראל במדבר בעת קבלת התורה. הקדוש ברוך הוא נתן את התורה במדבר דווקא, כדי לסמל את היותה של התורה כמדבר, לומר שהתורה שייכת לכולם. אבל לכאורה, אם כן היו צריכים לתת את התורה ברשות הרבים השייכת לכולם, ואילו המדבר הוא מקום הפקר, אשר אינו שייך לאף אחד. אלא שבכך מרומז כי ניתנת לנו בחינה כה נעלית בתורה, שהיא מרוממת ונעלית לגמרי מן העולם, ואינה נמצאת בבעלותו של אף אחד, כמו המדבר. ובכל זאת הקדוש ברוך הוא החליט לתת גם בחינה זו בתורה – לנו. הגילוי המלא של בחינה זו בתורה לנו יהיה בקרוב בביאת המשיח, שאז נקבל “תורה חדשה מאיתי תצא” – מהקדוש ברוך הוא בעצמו.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ בהר-בחוקותי תשנ”א)

כ”ה אייר (5.71)

ארבעים ימים לעומר

כמו עפר

הרמב”ם מתאר כי בימות המשיח “יהיו המעדנים מצויים כעפר”. מלבד הפירוש הפשוט, כי ה”מעדנים” יהיו מצויים בעולם בשפע – כמו עפר, ניתן גם להבין מדברי הרמב”ם כי היחס אל מעדנים יהיה כמו לעפר. בשל ההתעלות הרוחנית שתחול בעולם בימות המשיח, יהיו  כל ישראל במצב רוחני נעלה ומרומם, עד שלא ייחסו למעדנים החומריים והגשמיים כל חשיבות – כמו עפר.

(ע”פ לקטי שיחות חלק כז עמ’ 732)

כ”ה אייר (5.92) – ארבעים יום לעומר

טעם השבת במוצאי שבת

סעודת מלווה מלכה, הנאכלת לאחר צאת השבת, מביאה מקדושת השבת אל תוך ימות השבוע. השבת מכונה: “מעין עולם הבא”, כלומר, השבת עצמה היא מעין ימות המשיח. אך מכיוון שהשבת מרוממת מימות השבוע, והרי הכוונה היא להכניס את קדושת השבת לתוך ימי השבוע – לכן, על ידי סעודת מלווה מלכה, מביאים את הטעם של ימות המשיח אל תוך ימות השבוע. לפיכך יש להדר במיוחד בסעודה זו.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך לו עמ’ 67)

כ”ו אייר (5.81)

ארבעים ואחד ימים לעומר

לאן נעלמו החיות הטורפות?

על ימות המשיח נאמר בפרשת “בחוקותי” אותה נקרא בשבת הקרובה “וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ” (ויקרא כו, ו). רבי שמעון מבאר כי אין הכוונה שהחיות הרעות יסתלקו מן העולם לגמרי אלא שטבען ישתנה והן לא יזיקו יותר. דעה זו מבטאת את מבטו של רבי שמעון לגבי הגאולה הקרובה, שעניינה הוא  להפוך את טבע העולם ולרומם אותו מגשמיותו עד שיתעלה לקדושה.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק ז ש”פ בחוקותי שיחה א)

כ”ו אייר (5.03) – ארבעים ואחד ימים לעומר

העבודה – ללמוד

הרבי שליט”א מליובאוויטש מלך המשיח אומר כי העבודה העיקרית המוטלת על כל אחד מאתנו עתה היא לקחת אחריות ולהיות שותף להביא את גילוי משיח צדקנו. ובמיוחד על ידי הוספה בתורה ובמצוות. אנו נדרשים להוסיף בלימוד החלק הנגלה שבתורה, ובמיוחד בחלק הנסתר שבה, שנתגלה בדורנו בתורת החסידות.

במיוחד יש לחזק את קיום המנהג ללמוד פרק אחד מפרקי אבות (לאחר תפילת מנחה של שבת) בכל שבת משבתות הקיץ. לימוד זה ימהר ויזרז את התגלות משיח צדקנו בקרוב.

(ראה במדור פרקי אבות מעבר לדף)

(ע”פ שיחת ש”פ שמיני תשנ”א)

כ”ז אייר (5.91)

ארבעים ושניים ימים לעומר

הליכה ללא הפסק

המילים הפותחות את פרשת בחוקותי אותה אנו קוראים בשבת זו הן “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ” (ויקרא כו, ג). רש”י מבאר “שתהיו עמלים בתורה”, כלומר שאין להסתפק ברמת הידע אותה רכשנו כבר אלא עלינו לעמול ולהתאמץ על מנת להוסיף ולהתעלות כל העת בלימוד התורה. לכן נאמר בפסוק “בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ” – שיש להלך ללא הפסקה, אין לעצור או לעמוד בדרגה מסויימת בעבודת ה’ אלא להתקדם כל העת ללא הרף. בזכות התעלות זו נזכה בקרוב לגאולה השלימה, עליה נאמר “יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל-חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱ-לֹהִים בְּצִיּוֹן” (תהילים פד, ח).

(ע”פ לקוטי שיחות חלק ג עמ’ 5101)

כ”ז אייר (5.13) – ארבעים ושנים ימים לעומר

שלמות של שבע

אנו סופרים את ספירת העומר במשך שבעה שבועות – שבע פעמים שבעה ימים. ספירה זו היא כנגד שבעה סוגי הנשמות אשר קיימות בעם ישראל. כשם שספירת שבעה השבועות צריכה להיות מושלמת, ולא ניתן להחסיר ממנה אף יום אחד – כך גם נשמות ישראל צריכות להיות מאוחדות ומלוכדות יחדיו, שלא יחסר אף יהודי. אחדות זו של כל סוגי הנשמות, תביא להתגלות המלך המשיח בקרוב.

(ע”פ התוועדויות תשמ”ו כרך ג’ עמ’ 163)

כ”ח אייר (5.02)

ארבעים ושלושה ימים לעומר

לחקוק ולהתאחד

קיים הבדל גדול בין כתיבה לבין חקיקה: בכתיבה – נותרים הדיו והדף כשתי מהויות נפרדות, אולם בחקיקה – הכתב הינו דבר אחד ממש עם האבן בה הוא חקוק.

את מצוות ה’ עלינו לקיים באופן של חקיקה “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ” (ויקרא כו, ג). עלינו להתאחד עם התורה ומצוותיה כך שהם יהיו חקוקים בתוכנו. השכר על כך יתגלה בגאולה הקרובה, כנאמר “וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם” (שם, יב) – הקדוש ברוך הוא יתהלך בתוכנו ממש, כלומר שנתאחד עימו לחלוטין.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק יז עמ’ 833)

כ”ח אייר (6.1) – ארבעים ושלושה ימים לעומר

יוצאים היום ממצרים

אנו סופרים את ספירת העומר מפסח, בו יצאנו ממצרים, ועד חג השבועות, בו קיבלנו את התורה. למרות שכבר יצאנו  ממצרים, אנו ממשיכים לספור את הימים – להורות לנו שיש להמשיך את יציאת מצרים גם בימים הבאים, ובכל יום.

מן הנאמר בפסוק: “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת” (מיכה ז, טו) – ניתן ללמוד כי כשם שה’ עשה ניסים לישראל בעת יציאתם ממצרים, כך הוא יראה לנו ניסים בגאולה הקרובה. אולם מכך שנכתבה המילה “ימי” בלשון רבים, ולא נכתב  “יום צאתך ממצרים”, ניתן ללמוד כי יש לצאת ממצרים בכל יום ויום. כלומר, אין הכוונה רק לאותו היום שבו יצאו ממצרים, אלא גם בכל יום עלינו לצאת ולהשתחרר מן המֵצַרִים וההגבלות המפריעים לנו בעבודת ה’. התגברות זו בעבודת ה’ היא היציאה ממצרים הרוחנית, ועל ידי כך אנו מתקרבים יותר אל הגאולה השלמה.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך ג’ עמ’ 679)

כ”ט אייר (5.12)

ארבעים וארבעה ימים לעומר

כבר לא סרק

אחת הברכות המובטחות לעם ישראל, כאשר יקיימו את רצון ה’ היא “וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ” (ויקרא כו, ד). על כך מפרשים חז”ל שבגאולה הקרובה לא רק שעצי הפרי יתנו פירות משובחים וצמח האדמה יניב ירקות מזינים, אלא שאף אילנות הסרק (עצי השדה שמעולם הניבו פירות) יתנו את פרים למאכלינו.

(ע”פ דבר מלכות ש”פ בהר-בחוקותי תשנ”א אות טו)

כ”ט אייר (6.2) – ארבעים וארבעה ימים לעומר

לתקן את העץ

מצוות עורלה, האיסור לאכול מפרות העץ בשלוש השנים הראשונות שלו, ניתנה לנו כתיקון לחטא עץ הדעת. בחטא עץ הדעת נאסר על אדם הראשון לאכול מפרי עץ הדעת במשך 3 שעות בלבד. אך האדם לא עמד בכך, וחטא ואכל מן העץ. כתיקון לחטא זה נאסר עלינו לאכול מפירותיו של כל עץ חדש במשך 3 שנים.

חטא עץ הדעת הוא שורשה של הגלות, משום שבשל חטא זה ירד הרוע לעולם. על ידי זהירות במצוות עורלה מתקנים חטא זה וזוכים לגאולה השלמה.

(ע”פ לקוטי שיחות כרך ג עמ’ 599)

השאר תגובה

%d bloggers like this: