פרשת פנחס וגדולי הדור

פרשת פנחס וגדולי הדור

מתי אין ללמוד מהגדולים שבדור?

בתחילת פרשתנו מדובר אודות מעשה זמרי וקנאות פנחס. ומצינו, שכאשר אירע מעשה זמרי היו נוכחים שם משה ואלעזר והזקנים, ופנחס הי’ הצעיר שבחבורה (במדב”ר פ”כ, כה. ועוד), ומ”מ דווקא פנחס אמר את הדין ש”קנאים פוגעים בו”. ואמרו לו: “קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא [הקורא את האיגרת הוא יהי’ השליח]” (סנהדרין פב, א).

ואיתא במדרש (במדב”ר פ”כ, כד) שהטעם שענין זה נעשה ע”י פנחס דוקא ולא ע”י משה הוא כדי שיבא פנחס ויטול את הכהונה.

ומזה יש ללמוד הוראה בעבודת השי”ת:

כאשר ישנם ענינים כאלה שהגדולים שבדור שותקים ואינם אומרים דבר, הנה לא כל פעם מורה הדבר שלא צריכים לעשות מאומה ואפשר להתחמק מזה.

אלא יש לדעת, שאם יכול לעשות משהו בדבר, עליו לעשותו, ומה שגדולים ממנו אינם אומרים מאומה, אולי הסיבה לכך היא רק “כדי שיטול את הראוי לו”, היינו, שמלמעלה רוצים שהוא דווקא יתעסק בדבר זה. ולכן אין אחרים מתעסקים בזה, מפני שזהו ענין שהוא דווקא צריך לפעול בו.

ובמילא, כאשר בא ענין לידו שאין מישהו מתעסק בה, אין לעשות חשבונות, אלא יש לעסוק בו במסירות נפש ומלמעלה יתנו לו את כל הכחות הדרושים שיוכל להצליח בדבר.

(ע”פ לקוטי שיחות ח”ב עמ’ 342)

השאר תגובה