אתר מרכז ניו יורק עוסק בשתי דברים עיקרים: מדריכים על ניו יורק ויהדות
פרשת ויחי להיות אמא

פרשת ויחי להיות אמא

טור לפרשת ויחי

כותרת: להיות אמא

מה זה בשבילך ‘אמא’?

יהיה מי שיגיד כי אמא היא זו שמקדישה את לילותיה ליד מיטת תינוק או ילד חולה. אחר יספר כי הוא חש טעמה של אמא שקמה מוקדם  כדי להכין עבורו סנדוויץ’. יש ובשבילם אמא היא זו שעובדת משמרת שניה ועושה כל מאמץ כדי לספק לילדיה את האוכל האהוב עליהם ולדאוג לכל צרכם.

המשותף לכל הדוגמאות הוא הויתור של אמא, הנכונות שלה לתת מעצמה ולהקריב. אם זה זמן, כסף, מאמץ או לילה ללא שינה. אמא מוותרת על הכול עבור ילדיה.

הויתור, בכל עוצמתו, נלמד מרחל אמנו. בפרשת השבוע, יעקב משביע את יוסף שיעלה אותו ממצרים לקבורה במערת המכפלה. אלא שיעקב חש כי יוסף עצוב בשל העובדה שאמו, רחל, לא זכתה להיקבר במערת המכפלה. לכן הוא מנחם אותו במילים: “ואני בבואי מפדן מתי עלי רחל… ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם”.

רש”י מסביר כי מאחורי קבורתה של רחל בדרך יש סיבה מיוחדת. כאשר בני ישראל יירדו לגלות הם יעברו דרך קברה של אמא רחל, והיא תבקש עליהם רחמים, כפי שנאמר: “קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו”. ה’ משיב לה: “מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה’… ושבו בנים לגבולם”.

יעקב מסביר לבנו יוסף, כי הקבורה של רחל בדרך לא נעשתה בניגוד לרצונה, אלא אדרבה, זהו רצונה האמיתי. הוא ידע שכאמא – רצונה האמיתי לעשות הכול למען בניה. כן, רחל הסכימה לוותר אפילו על קבורה במקום קדוש כמו מערת המכפלה. במקום זאת העדיפה להיקבר בדרך, כדי שתוכל להיות לעזר לילדיה. זה האושר האמיתי של רחל, שכן בכך היא מימשה את מהותה העיקרית – להיות אמא.

התכונה הזו מאפיינת כל אמא יהודיה. נשים מוותרות על נוחות כדי להביא עוד ילד לעולם; נשים מוותרות על תפילה בבית הכנסת בשבת כדי להישאר עם הילדים; יש נשים שאף מזיזות הצידה את הקריירה האישית כדי לבנות את הקן המשפחתי.

להיות אמא זה לוותר למען הילדים. אבל לפעמים, דווקא הויתור על תפקיד כזה או אחר מטפח את המימוש העיקרי של כל אשה – להיות אמא.

הרב שרגא זלמנוב מבאר : למה יעקב מסביר ליוסף מדוע רחל אימנו איננה קבורה במערת המכפלה. למה רחל ביקשה להקבר בבית לחם?

ביצוע מרגש של יעקב שוואקי – מאמא רחל, עם תרגום..

חיים הבר

חיים הבר, רכז שיעורי תורה בחב”ד לובבאיטש

This Post Has One Comment

  1. תכונת הוויתור של ‘עקרת הבית’

    בתחילת פרשתנו הובאו דברי יעקב ליוסף “ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל גו׳ ואקברה שם בדרך” (מח, ז). ופירש רש”י “ע”פ הדבור קברתי’ שם שתהא לעזרה לבני’, כשיגלה אותם נבוזראדן כו’ יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים כו’, והקב”ה משיבה יש שכר לפעולתך”.

    ויש לבאר מה שרחל נקברה בדרך ולא יעקב אבינו, דהנה, על רחל אמנו כותב רש”י (ויצא לא, ד ד”ה ויקרא) “היא היתה עקרת הבית”. וכן איתא במדרש (בראשית רבה פע”א, ב) “רחל היתה עיקרו של בית”.

    והנה מצינו בנוגע לנשי ישראל, שפטורות ממ”ע שהזמן גרמא (משנה קידושין כט, א), וכן פטורות מתלמוד תורה (קידושין שם, ב). ומבואר בראשונים (אבודרהם סדר תפלות של חול. כלבו ר”ס ע”ג) שהוא מפני שעל הנשים מוטלות צרכי הבית, ולכן פטורות מדברים אלו.

    ונמצא, שלנשים יש תכונה נפלאה של וויתור, שכדי שיוכלו לשמש בתפקידם כ”עקרת הבית”, הרי הן מוותרות על עבודת השי”ת שיש בה קדושה גלוי’, כמו לימוד התורה וקיום מ”ע, ובמקום זה עובדות את ה’ על ידי העיסוק בצרכי הבית. משא”כ האנשים, עבודתם את הקב”ה היא בעיקר בדברים שיש בהם קדושה גלוי’.

    ועפ”ז יש לבאר זה שרחל אמנו נקברה בדרך ולא יעקב אבינו, כי רק לרחל שהיא “עקרת הבית” יש מעלה זו, להיות מוותרת במשך מאות ואלפי שנים על הקבורה במקום של קדושה גלוי’ – מערת המכפלה, כדי שכשיהיו ישראל במעמד ומצב בלתי רצוי, עד כדי כך שיתחייבו גלות – “תהא עזרה לבני'”!

    (ע”פ לקוטי שיחות ח”ל עמ’ 239 ואילך)

Leave a Reply

Close Menu