פרשת בא : מתניכם, בנעליכם ומקלכם

פרשת בא : מתניכם, בנעליכם ומקלכם

מתניים, נעליים, מקל – להשפיע בכל מקום

בנוגע לאכילת פסח מצרים נאמר בפרשתנו בא : “וככה תאכלו אותו, מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם” (יב, יא). ויש לבאר תוכן הדברים בעבודת האדם לקונו:

מתניכם – “הם דבר המעמיד כל הגוף עם הראש הנצב ועומד עליהם” (לשון אדמו”ר הזקן נ”ע באגרת הקודש סי’ א). ומרמזים הם על עבודת האדם עם עצמו, שיגיע לשלימות בעבודתו בכל עניניו “כל גופו עם הראש”.

אך עם זאת, על האדם לדעת שלא די בעבודתו עם עצמו, אלא עליו להשפיע גם על סביבתו ועם אלו אשר בא אתם במגע, להביא אותם לידי שלמות בעבודת ה’.

ועבודה זו מרומזת בנעליכם, שהנעליים הם החלק בגוף האדם שעל ידם יכול האדם לנגוע בדבר שמחוץ ממנו, היא הארץ שעליו הוא עומד. שהרי ע”י הנעליים יכול האדם להיזהר שלא ינזק מהסביבה המסוכנת כנחשים, עקרבים וקוצים הנמצאים בארץ. וגם, ע”י הנעליים הרי האדם סולל את הדרך ומשווה אותה לאנשים האחרים שיוכלו ללכת עלי’ גם בלי נעליים.

וכן הוא בעבודת ה’, שעל האדם ליזהר שלא יושפע וינזק מסביבה המסוכנת, ולאידך עליו להשפיע על הסביבה להעלותה ולתקנה.

עלול האדם לחשוב שעבודה זו היא רק עם הסביבה הקרובה אליו, שבין כך הוא בא איתה במגע ובמשא ומתן, כמו הארץ שהאדם עומד עלי’. אך על דברים שאינם קשורים אליו ישירות ואינם שייכים אליו, לא מוטל עליו חיוב להשפיע גם עליהם.

וזהו “מקלכם בידכם“, שהאדם משתמש ב”מקל” כדי להגיע לדברים שאינו יכול להגיע אליהם בידו, והיינו שגם למקום המרוחק ממנו ואין לו שייכות קרובה לאדם, יש ביכולתו לגעת בו ע”י מקל.

וזהו הוראת הפסח, שמוטל חיוב על האדם להשפיע בכל מקום שיכול, לא רק על עצמו ועל סביבתו הקרובה, אלא עליו להשתמש אף ב”מקל” ולהשפיע גם על סביבה הרחוקה, מקום שאינו יכול להגיע לשם בידיו.

(ע”פ ‘הגדה של פסח עם לקוטי טעמים’ ח”ב עמ’ תשפג ואילך)

השאר תגובה