פסח שני

פסח שני

 “פסח שני“.

שנה לאחר יציאת מצריים, בשנה הראשונה שחגגו בני ישראל את חג הפסח. היו כאלו שלא יכלו להקריב את קורבן הפסח, כיון שהיו טמאים (טומאת מת) או רחוקים. אותם אנשים ביקשו ממשה רבנו לזכות ולהקריב את קורבן הפסח גם הם. משה ביקש, והקב”ה נענה לתביעתם ואיפשר להם לחוג “פסח שני” חודש מאוחר יותר: ביד’ אייר.

מה הלימוד מפסח שני?

מסביר הרבי מליובאוויטש שמפסח שני לומדים ש”אין מצב אבוד“.

תמיד אפשר לתקן ולהשלים את החסר ואת הטעון תיקון, אפילו מי שהיה “טמא” או בדרך רחוקה, אפילו אם הריחוק היה מרצון! על אף הכול אפשר לתקן ו”להקריב“, מלשון “להתקרב” אל ה’ ולעצמנו בחזרה.

מנהג היום: נוהגים היום בערב או מחר בערב לאכול סעודה עם מצה!

רק הפעם – מותר שיהיה חמץ בבית…

שנזכה לחגוג פסח שני בבית המקדש בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש

השאר תגובה

%d bloggers like this: