עליה וירידה בעבודת ה’

עליה וירידה בעבודת ה’

על הפסוק “הנה חמיך עולה תמנתה” (לח, יג) פירש רש”י “בשמשון הוא אומר וירד שמשון גו’ תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן”.

ויש לבאר זה בדרך הדרוש:

כאשר אדם מטפס ועולה בהר א”א לו לנוח ולעמוד במקומו אפי’ לרגע אחד, כי מכיון שההר הוא בשיפוע הרי באם יפסיק עלול הוא ליפול ולהסתכן ח”ו.

וכמו”כ הוא בעבודת האדם לקונו – “מי יעלה בהר ה'”, שא”א לאדם להסתפק במצבו ולנוח לרגע מעליתו בקודש, כי בכל זמן ועת ה”ה נמצא “בשיפוע ההר” – במצב של סכנות רוחניות, ובאם ינוח לרגע, עלול הוא ליכשל ולבוא לידי “ירידה” ח”ו.

וזה רמז הכתוב בזה שאצל “תמנה”, ד”בשפוע ההר היתה יושבת”, לא כתוב לשון ישיבה ועמידה, כ”א לשונות של עלי’ וירידה, כי “בשפוע ההר” גם עמידה במקומו ירידה היא. ובכל מצב שבו נמצא האדם ה”ה או בירידה או בעלי’.

(ע”פ לקוטי שיחות ח”י עמ’ 122 ואילך)

השאר תגובה

%d bloggers like this: