מסירת נפש על התורה במצב של הרחבה

מסירת נפש על התורה במצב של הרחבה

על הפסוק במגילה “וקבל היהודים את אשר החלו לעשות” ביאר כ”ק מו”ח אדמו”ר (מוהריי”צ) נ”ע שבכתוב זה מדובר על מסירת נפשם של ישראל בזמן גזירת המן, שעי”ז גמרו את קבלת התורה שהחלו בזמן מתן תורה.

ולכאורה צריך ביאור, הרי לפי פשוטו, בכתוב זה מדובר אודות הזמן שלאחרי הנס דפורים, שבזמן ההוא כבר “ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר”, וא”כ, איך רואים מכאן גודל מסירות נפשם של ישראל?

אלא, שיש לומר, שאדרבה, בזה מרומז שגם לאחרי הנס דפורים, הייתה “קבלה” של התורה, שבמידה מסויימת גדלה מעלתה גם על המסירות נפש שבזמן הגזירה.

דהנה, אנו רואים שישנם כאלו שבהיותם במקום שהיו שם גזירות על תורה ומצוות, הי’ להם מסירת נפש במשך כו”כ שנים, אך כשבאו אחר כך למדינות הרווחה ולמקומות ששם אפשר לעסוק בתורה ובמצוות מתוך הרחבה, לא הי’ ניכר בהם המסירת נפש שהי’ להם מקודם.

וענין זה הוא מפני שכאשר האדם בא לידי ניסיון מתגלה אצלו נשמתו הקדושה, וזה נותן לו הכח לעמוד נגד הגזירות. אך כאשר נגמר הניסיון, ונשמתו כבר לא מאירה בגלוי, אפשר שיחזור האדם למצבו הקודם לפני הניסיון.

וזהו עניין ה”קבלה” של ישראל לאחרי הנס דפורים. שגם לאחרי הנס, שכבר לא הי’ אצלם נסיונות, עדיין היו שבורים ונדכאים מזה שנשארו בגלות, וכלשון הגמרא “אכתי עבדי אחשורוש אנן” (מגילה יד, א), ובקשו והתפללו שייגאלו ממצב זה.

ועי”ז הראו, שה”קבלה” והמסירת נפש שלהם לא היתה רק בזמן הגזירה והנסיון, אלא גם לאחרי זה “קבלו” את התורה, עד כדי שהיו שבורים מזה שנשארו בגלות.

ומזה יש ללמוד גם בימינו אלה, שאין לאדם להסתפק בזה שיש הרחבה בגשמיות וברוחניות, אלא זה שנמצאים אנו בגלות ו”אכתי עבדי דאחשורוש אנן” צריך להביא רגש של “נשבר ונדכא”, ויש לקוות ולהתחנן לזה ש”תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים” במהרה בימינו.

(ע”פ “תורת מנחם – סה”מ מלוקט על חדשי השנה” ח”ג עמ’ לט ואילך)

השאר תגובה

%d bloggers like this: