ממתק לשבת – תולדות: איך נזהה את יצר הרע

ממתק לשבת – תולדות: איך נזהה את יצר הרע

ב”ה
ממתק לשבת פרשת תולדות תשע”ו
רבי נחום מצ’רנובל היה עני מרוד. פעם הגיע אליו אחד מחסידיו, והעניק לו שלוש מאות רובל. בני משפחתו של הצדיק שמחו מאוד, והחלו לתכנן כיצד ישתמשו בכסף להחזר החובות הרבים שהיו להם.
בסוף היום רצה הגבאי לקחת את הכסף ולהתחיל להחזיר חובות. להפתעתו גילה כי לא נותרה פרוטה במגרה. “רבי, מדוע לא השארת לעצמך דבר?” שאל הגבאי בתדהמה.
השיב רבי נחום: “היום הגיע אליי חסיד וסיפר על מצוקתו – הוא חייב סכום כסף גדול ובתו אמורה להינשא – ולרש אין כול. שאלתי אותו לכמה כסף הוא זקוק, והשיב כי זקוק לשלוש מאות רובל. כששמעתי זאת, החלטתי לתת לו את הכסף שקיבלתי היום. הרגשתי כי מן השמים מסרו לידיי סכום זה כדי להציל משפחה ולזכות במצוות הכנסת כלה.
“כבר עמדתי להוציא את הכסף מן המגרה ולמסור לידיו, ואז עלתה בראשי מחשבה – אולי אין לתת סכום גדול כל כך לאדם אחד. הרי בשלוש מאות רובל אפשר לסייע להרבה אנשים! לא ידעתי מה לעשות. הסתגרתי בחדר וחשבתי. אחרי התבוננות הגעתי למסקנה שהרעיון, לחלק את הכסף להרבה אנשים, אינה קולו של היצר הטוב, אלא קולו של היצר הרע – המנסה לעצור אותי, כשאני רוצה לקיים מצוות צדקה. ביקשתי לקרוא שוב לחסיד העני, ונתתי לו את הכסף”.
***
בפרשתנו אנחנו קוראים על יצחק שמבקש מעשיו ללכת לצוד ציד ולהכין לו אוכל, ובתמורה ייתן לו ברכות. רבקה שומעת על כך, ומיד מצווה על יעקב ללכת להביא לה שני גדיי עזים, כדי שתכין ליצחק מטעמים, וכך יקבל יעקב את הברכות במקום עשיו. יעקב חושש. אם אביו יגלה את התרמית – “והבאתי עלי קללה ולא ברכה”, ורבקה מרגיעה אותו: “עלי קללתך בני”. וכך יעקב מגיש ליצחק את האוכל. יצחק חושד מעט, וממשש את ידי יעקב. הידיים שעירות למגע, מכיוון שרבקה עטפה אותן בעורות עזים. יצחק מציין בפליאה: “הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו”, אוכל מהתבשיל ומברך את יעקב. ואז מגיע עשיו עם תבשילו. יצחק אומר לו: “בא אחיך במרמה וייקח ברכתך”.
התבוננות בסיפור מעלה תהיָּה – לכאורה טענתו של יעקב – “והבאתי עלי קללה ולא ברכה” – הגיונית מאוד. האם לא חששה רבקה שבעוד זמן קצר, כשיבוא עשיו ותתגלה התרמית, יהפוך יצחק את הברכה לקללה?
***
בתחילת הסיפור מופיע פסוק “ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב”. פסוק זה לא נכתב סתם כדי לתאר רגשות, אלא בא ללמדנו על כל מהלך העניינים.
לאורך כל הדרך התנהל ויכוח בין יצחק לרבקה. יצחק הביט על השורש והמקור, וראה שנשמתו של עשיו מגיעה משורש גבוה. לכן חשב שמחובתו לסייע לעשיו. הוא ידע שעשיו אינו הולך בדרך הנכונה שבה התחיל אברהם, ובכל זאת קיווה שאם יקרב את עשיו, ישנה הלה את דרכיו. לכן “ויאהב יצחק” – הכריח את עצמו לאהוב, על אף ידיעתו שעשיו כרגע אינו ראוי לכך. הציד שבפיו של עשיו הטעה את יצחק והדיבורים היפים שלו עודדו את יצחק להמשיך במאמצי הקירוב ולהרעיף עליו אהבה.
רבקה ראתה את המרמה של עשיו. היא הבינה שגם אם רוצים לקרב את עשיו, הרי שאסור להפקיד בידו את הברכות. מקבל הברכות יהיה ממשיך הדרך של אברהם ושל יצחק, ובעניין גורלי כל כך אין מקום להימורים. אסור להסתכן. אי אפשר להישען על תקווה קלושה – שמא ישפר עשיו את מעשיו. רבקה עשתה הכול כדי שיעקב הצדיק, איש תם ויושב אהלים, יהיה הממשיך.
למרות חששו של יעקב, יצחק לא התחרט על הברכות. הוא הבין לבסוף שעשיו מרמה אותו ושרבקה צודקת ולכן לא כעס על יעקב, אלא להיפך, אמר לעשיו: “בירכתי את יעקב ‘גם ברוך יהיה'”.
***
בכל אחד מאתנו יש יעקב ועשיו, הצד המוביל אותנו לטוב ולהבדיל הצד המוביל אל הרע. הפרשה מלמדת אותנו שעלינו ללמוד לזהות את הקולות – איזה צד אומר אמת ואיזה צד הוא “רמאי” – מה טוב ומה רע. רק כך נדע להפנות את הברכות ואת הכוחות המיוחדים שיש לנו לכיוון הטוב ולעשיית טוב.
כל יהודי טוב במהותו. כל יהודי רוצה לעשות טוב. אך לפעמים אנו עלולים לטעות בזיהוי – ‘עשיו’ שבתוכנו עשוי לבוא אלינו בתחפושת של צדיק, ולשכנע אותנו לעשות דברים שלא באמת היינו רוצים לעשות. אם נשכיל להפנות את הברכות והכוחות לכיוון הנכון, ל’יעקב’ שבתוכנו, נצליח לחיות נכון ונזכה להוסיף במעשים טובים ובמצוות שיביאו את כולנו לגאולה אמתית ושלמה.

שבת שלום

השאר תגובה

%d bloggers like this: